מותו של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ביום הראשון למבצע "שאגת הארי", עורר בארצות הברית ובישראל תקווה כי המשטר שעמד בראשו – זה שמחזיק את איראן באחיזה אסלאמית הדוקה מאז 1979 – נדחק אל סף קריסה. אלא שארבעה חודשים לאחר מכן, כשאיראן עורכת סוף-סוף הלוויה ממלכתית לאייתוללה חמינאי, טקסי הקבורה מעידים דווקא על הישרדותה של הרפובליקה האסלאמית, ועל עלייתו של דור הנהגה חדש, מושרש וקיצוני יותר – כך לפי גורמי ביטחון ומומחים.
עוד כתבות בנושא
בראש ההיררכיה החדשה עומד בנו ויורשו של חמינאי, מוג'תבא חמינאי, שנותר במסתור מאז שנפצע באותה תקיפה שבה נהרג אביו. ההנהגה החדשה צעירה יותר, שולטת טוב יותר במנופי הכוח של המדינה, למדה לקחים מהמלחמות האמריקניות בעיראק ובאפגניסטן, ומיומנת יותר בשימוש בכלי השפעה רכים – בהם דיפלומטיה ותעמולה מקוונת.
לאחר ששרדה חודשים של תקיפות מצד שניים מהצבאות החזקים בעולם, המשטר האיראני יצא מהמערכה מחוזק ובטוח יותר בעצמו, לפי גורמים רשמיים ומומחים. במקביל הוא נותר אכזרי כשהיה: לפי דיווחים, הוא הוציא לפועל גל הוצאות להורג נגד מבקרי משטר ומתנגדים פוליטיים מבית, בעודו ממשיך לבצע תקיפות לסירוגין במפרץ הפרסי ולהפגין שליטה במצרי הורמוז.
הכי מעניין
"איראן אולי חלשה יותר מבחינת מצבה הכלכלי, התעשיות שלה וחלק מהיכולות האסטרטגיות שלה", אמר ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל. "אבל בשורה התחתונה, אנחנו ניצבים מול איראן חדשה – נועזת יותר ובטוחה יותר בעצמה".
עוד כתבות בנושא
כמעט כל בעלי התפקידים הבכירים בהנהגה החדשה עברו את שנות עיצובם כסגנים במנגנוני ביטחון או ביחידות צבאיות שהיו אחראיות לדיכוי מחאות פנימיות, לחימוש מיליציות שלוחות ובהן חיזבאללה וחמאס, ולטיפוס בסולם הדרגות של ארגוני העילית של המשטר, ובראשם משמרות המהפכה.
אחד מהם הוא מוחמד באקר זולקאדר, שמונה לתפקיד המשפיע של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. זולקאדר הוא מפקד לשעבר במשמרות המהפכה, ובעל קשרים עמוקים עם כוח קודס – הזרוע של משמרות המהפכה שאחראית על אימון מיליציות בעלות ברית.
אחמד וחידי, המפקד החדש של משמרות המהפכה, תמך לפי גורמים רשמיים ומומחים בדיכוי האלים של מחאות הנשים באיראן בשנת 2022. מוחסן רזאי, היועץ הצבאי החדש למנהיג העליון, נחשב לתומך נלהב בהסלמה בתגובה לכל תקיפה אמריקנית או ישראלית.
גם מי שנתפסו בעיני ממשל טראמפ כמתונים יחסית עוצבו במשך שנים במנגנוני הביטחון או בשדות הקרב. מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני ואחד הנציגים המרכזיים בשיחות השלום עם ארצות הברית, שירת כמפקד במשמרות המהפכה במהלך מלחמת איראן־עיראק.
מנגד, מנהיגים איראנים בעלי רקע אזרחי נדחקו הצידה במסגרת הטלטלה שנוצרה בעקבות המלחמה, לפי גורמים ומומחים. עם אלה נמנים הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ'י, שבעבר הוביל את השיחות עם ארצות הברית, אך מעמדו והשפעתו נחלשו.
תומכי המשטר באיראן | צילום: AP
ההתבססות המהירה של נאמני המשטר סותרת את טענותיו של הנשיא דונלד טראמפ שלפיהן המלחמה חוללה "שינוי משטר" והעצימה גורמים פרגמטיים המוכנים להיענות לדרישות אמריקניות.
"יש להם קבוצת מנהיגים חדשה", אמר טראמפ במהלך פסגת ה-G7 בצרפת בחודש שעבר. "למעשה, אני חושב שהם חכמים... הם הרבה פחות רדיקליים, ואני חושב שהם טובים מאוד".
אלא שלפי גורמים רשמיים ומומחים, דווקא גישתו של טראמפ – שכללה איומים להשמיד את הציוויליזציה של איראן, מדינה שבה חיים יותר מ-90 מיליון בני אדם – חיזקה את טענותיהם של הקיצונים שלפיהן איראן נתונה במאבק קיומי מול ארצות הברית ובעלות בריתה. הדבר החליש את כוחם של המתונים, שהיו גורם מרכזי במשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראנית לפני כעשור.
עם זאת, מומחים וגורמים רשמיים מזהירים כי מבחנה הקשה יותר של ההנהגה החדשה, בראשות חמינאי הבן ואנשי חוגו הקרוב, יגיע ככל הנראה כאשר המלחמה תסתיים באמת. אז יידרשו להתמודד עם האתגר של שיקום הכלכלה האיראנית החבוטה ושיפור תנאי החיים של האזרחים.
הסכמת ממשל טראמפ, במסגרת מזכר הבנות ראשוני, לשחרר מיליארדי דולרים מנכסים איראניים מוקפאים ולהעניק הטבות פיננסיות נוספות, עשויה לספק חבל הצלה לצוות ההנהגה החדש בטהרן.
המשטר ניצב גם מול אתגרים מיידיים יותר, ובראשם הצורך להראות כי מוג'תבא חמינאי התאושש מהפציעות שספג בתקיפה שבה נהרג אביו, וכי הוא מסוגל למלא את מלוא תפקידיו – כולל ההופעות הציבוריות הכרוכות במעמדו כמנהיג העליון.
פסטיבל ההלוויה נתפס כמבחן קריטי לביטחונו של המשטר ביכולתו להגן עליו. אנליסטים ב-CIA ובסוכנויות מודיעין אחרות צפויים לבחון בקפדנות את האירוע, כפי שנהגו בעבר לנתח צילומים ממצעדים סובייטיים ומישיבות הפוליטביורו בתקופת המלחמה הקרה, בחיפוש אחר רמזים למצבו של המנהיג ולזהותם של בכירים אחרים שצברו השפעה.
גם בימי שלום, מוג'תבא חמינאי שמר על פרופיל נמוך. הוא צולם בפומבי פעמים ספורות בלבד, ומעטים באיראן שמעו אותו מדבר. המלחמה דחקה אותו עמוק עוד יותר אל מתחת לפני השטח. לפי גורמים רשמיים ומומחים, סביר שהוא מועבר בין בונקרים ואתרים מאובטחים אחרים כדי להגן עליו מפני תקיפות אוויריות או התנקשות.
אלפים באירוע תפילה לזכר חמינאי האב בחמישה ליולי | צילום: . (Lorenzo Tugnoli/For The Washington Post)
אלא שההלוויה וגררותיה היא ההתכנסות הציבורית ההמונית הראשונה מאז המלחמה, ולכן היא יוצרת לחץ על המשטר לגרום לחמינאי להופיע.
"הוא ראש המדינה. מנהיג דתי. וזו ההלוויה של אביו", אמר נורמן רול, קצין CIA לשעבר ומומחה לאיראן. "אי־הופעה שלו בהלוויית אביו, בלי להתאבל בפומבי ובלי להפגין שליטה, תפורש בעיני רבים בתוך איראן ומחוצה לה כהוכחה לחולשה אישית, לאי־כשירות פיזית או אפילו למוות".
דיפלומט איראני, ששוחח בעילום שם כדי לדון בנושאים דיפלומטיים רגישים, אמר כי לא סביר שחמינאי יופיע באירוע – בין השאר מחשש שארצות הברית או ישראל ינסו להרוג אותו. "העם האיראני זקוק קודם כול לכך שהוא יהיה בטוח, כדי שיוכל להנהיג את המדינה", אמר הדיפלומט. "ארצות הברית וישראל הוכיחו שהן אינן מחויבות לשום התחייבות".
גם כשהוא מסתתר, חמינאי נחשב למי שמקבל את ההחלטות ברמות הגבוהות, לפי גורמים אמריקניים ומזרח־תיכוניים. עם זאת, אמצעי הביטחון גורמים לכך שהחלטותיו והצהרותיו מועברות בעיקר דרך מתווכים – דינמיקה מסורבלת שמקשה על ניהול המערכת.
"ברור מאוד בשלב הזה שמוג'תבא חמינאי הוא שמקבל את ההחלטות האסטרטגיות", אמר צימט. לדבריו, מתחתיו נוצר "קולקטיב" הנהגתי המשפיע על סוגיות מפתח, אך כפוף לאייתוללה.
לפי מומחים, חמינאי הציב גבולות למשא ומתן עם ארצות הברית, וקבע כי לא יתקיים דיון מהותי בתוכנית הגרעין של איראן לפני כניסתה לתוקף של הפסקת אש יציבה. בדומה לאביו, הוא גם הרחיק את עצמו מהחלטות שעלולות להתברר כמזיקות. כך, למשל, הוא הביע בפומבי הסתייגות ממזכר ההבנות שממשלתו חתמה עליו עם ארצות הברית, אך אפשר את התקדמותו תוך שהוא מסתמך על הבטחות מצד הכפופים לו.
הוא אף עקץ את מקבילו האמריקני. לדבריו, איראן הסכימה לחתום על המזכר "מתוך חמלה ורצון טוב", בעוד טראמפ עשה זאת "מתוך ייאוש".
דור ההנהגה החדש מחליף דור שעוצב במשך שנים של פעילות בצל ההתנגדות לשלטונו האוטוקרטי של השאה, ולאחר מכן במהפכת 1979 הכאוטית ובשנותיה הראשונות. המנהיגים הנוכחיים, לפי מומחים, משתייכים לדור הפוסט־מהפכני: הם פחות קיצוניים בתפיסותיהם הדתיות, אך אכזריים לא פחות בנכונותם להשתמש בכוח ברוטלי כדי לשמר שליטה.
הבנתם את ארצות הברית קשורה פחות למשבר בני הערובה של 1979, ויותר לצפייה מקרוב במלחמות בעיראק ובאפגניסטן – עימותים שנמשכו שנים, אך הסתיימו כשארצות הברית השיגה רק מעט מיעדיה המרכזיים.
ההבנה המתוחכמת יותר של נקודות הלחץ האמריקניות עשויה להסביר את האסטרטגיה האיראנית של שיגור תקיפות תגמול נגד בעלות בריתה של ארצות הברית במפרץ הפרסי, לצד עצירת תנועת המכליות במצרי הורמוז – מהלך שהעניק לטהרן מנוף כלכלי משמעותי.
"אפשר לפתוח את המצר". ספינות בהורמוז | צילום: גטי אימג'ס
גם לאחר שהוכרזה באפריל הפסקת אש ראשונית, איראן הראתה כי היא עדיין מוכנה לשוב ולהפעיל כוח צבאי. העמדה התוקפנית הזו סייעה לה לחלץ מארצות הברית ויתורים כלכליים מרכזיים, ואפשרה למשטר לבנות בבית נרטיב שלפיו הוא ניצח במלחמה.
"הם מלאים ביטחון עצמי", אמר גורם אירופי המקיים קשר קבוע עם בכירים איראנים, ושוחח בעילום שם בשל רגישות הנושא. "הם לא רק שרדו – הם גילו מחדש את מצרי הורמוז כמנוף גדול, והם באמת חושבים שהם יכולים להכתיב תנאים".