טרור, טרור על כל גווניו. מדי שנה מפרסמת מחלקת המדינה האמריקנית את רשימת ארגוני הטרור הזרים (FTO), ומספקת באמצעותה תמונת מצב של האיומים שוושינגטון רואה בהם עדיפות לביטחונה הלאומי. זו איננה רק רשימה בירוקרטית, אלא כלי פוליטי, דיפלומטי ופיננסי, המשקף את תפיסת העולם האמריקנית ואת האופן שבו ארצות הברית מסמנת את מוקדי חוסר היציבות בעולם.
בין השמות המוכרים ברשימה מופיעים כבר שנים ארגונים ג'יהאדיסטיים כמו אל־קאעידה ושלוחותיו האזוריות, וכן המדינה האסלאמית, דאעש, וזרועותיה באפריקה ובאסיה. אף שתשומת הלב התקשורתית במערב התרחקה בשנים האחרונות מהפיגועים הגדולים שסימנו את שנות האלפיים, הארגונים הללו ממשיכים להוות איום ממשי על ביטחון ארצות הברית והעולם החופשי כולו.
פשע בארה"ב | צילום: AP
ובכן, אלו איומים שבהחלט לא חלפו מן העולם. אל־קאעידה אומנם נראה כיום פחות בולט מבעבר, אך דווקא המבנה המבוזר שלו אפשר לו לשרוד לאורך זמן, להשתנות ולהתאים את עצמו למציאות החדשה. דאעש, שהובס מבחינה טריטוריאלית בעיראק ובסוריה, התפתח עם השנים לרשת עולמית הפועלת באמצעות תאים מקומיים וקבוצות מסונפות.
הכי מעניין
אלא שלצד הטרור הג'יהאדיסטי, הרשימה החדשה כוללת גם ארגונים המעורבים בסכסוכים במזרח התיכון, ובראשם חיזבאללה. הכללתו ברשימה האמריקנית מדגישה את אחת המחלוקות המרכזיות בין וושינגטון לבין שחקנים בינלאומיים אחרים: מבחינת ארצות הברית, חיזבאללה הוא ארגון טרור לכל דבר ועניין, בעוד מדינות מסוימות מבחינות בין הזרוע הפוליטית שלו לבין הזרוע הצבאית.
תומכי חיזבאללה מנופפים בדגלי הארגון, איראן ועיראק במהלך טקס לציון יום השנה הראשון לחיסול המנהיג חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2025 | צילום: AFP
דברים דומים אמורים גם לגבי חמאס. נוכחותו ברשימה היא אחד הנושאים הרגישים ביותר בדיון הבינלאומי, משום שהיא נוגעת ישירות לסוגיה הפלסטינית. מאז 7 באוקטובר הוויכוח סביב חמאס רק החריף: לצד הגדרתו כארגון טרור בארצות הברית ובמדינות נוספות, השימוש בביטויים כמו "התנגדות חמושה" או "לוחמי חופש" לתיאור פעילותו הפך רווח יותר בזירות מסוימות.
וזה לא הכול. הרשימה האמריקנית כוללת גם ארגונים שנולדו בהקשרים מקומיים, אך הצליחו לקבל מהר מאוד ממד בינלאומי. כך למשל, בוקו חראם בניגריה וא־שבאב בקרן אפריקה. שני הארגונים ממחישים כיצד הטרור העכשווי מרוכז פחות ופחות באזור גיאוגרפי אחד, ומתפשט יותר ויותר לאורך השוליים השבריריים של המערכת הבינלאומית.
מחבלי חמאס בעזה | צילום: EPA
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי נוסף: הרחבת עצם מושג האיום. וושינגטון החלה להשתמש בכלים שנועדו במקור למאבק בטרור גם נגד ארגוני פשיעה טרנס־לאומיים מסוימים. ההתפתחות הזו משקפת מציאות שהולכת ומתבהרת: הגבול בין טרור, פשיעה מאורגנת, סחר בסמים ורשתות פרה־צבאיות נעשה מטושטש יותר, ולעיתים התופעות הלכאורה שונות מחוברות זו לזו.
לכן, רשימת ה־FTO מספרת אפוא סיפור רחב יותר של שינוי. אם בשנים הראשונות שלאחר אסון התאומים נתפס הטרור בעיקר כאיום אידיאולוגי ודתי, כיום הוא לובש צורות היברידיות ומורכבות יותר. ארגונים חמושים מממנים את עצמם באמצעות פעילות פלילית, מנצלים טכנולוגיות דיגיטליות, משתמשים ברשתות החברתיות להפצת תעמולה ופועלים במדינות שבריריות או באזורי מלחמה.
ארה"ב - The Department of Homeland Security | צילום: AP
ומעבר למחלוקות הדיפלומטיות, עובדה אחת נותרת ברורה: הטרור לא נעלם. הוא שינה גיאוגרפיה, מבנה ושיטות פעולה. הארגונים הגדולים והריכוזיים פינו מקום לרשתות גמישות יותר, לשלוחות מקומיות ולקבוצות שמסוגלות להסתגל במהירות למשברים אזוריים. לכן, רשימת מחלקת המדינה האמריקנית נראית כיום פחות כקטלוג של העבר ויותר כמפה של חוסר היציבות בהווה.
להבין מי מופיע בה פירושו להבין היכן מתרכזים כיום קווי השבר הגיאופוליטיים המרכזיים של העולם: מהמזרח התיכון ועד אפריקה שמדרום לסהרה, מדרום אסיה ועד החזיתות החדשות של הפשיעה הטרנס־לאומית. פירושו גם להכיר בכך שהמאבק בטרור, עשרים וחמש שנה אחרי 11 בספטמבר ושלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, נותר אחד האתגרים המרכזיים של המאה ה־21.
עוד כתבות בנושא
