מאחורי חומות בתי הכלא באיראן מתחולל דיכוי שלפי עדויות שאסף העיתון הבריטי דה גרדיאן, הולך ונעשה אלים, שיטתי וחסר מעצורים. עיתונאים, סופרים, פעילים, מפגינים ואזרחים מן השורה מתארים מעצרים אכזריים, עינויים, שלילת טיפול רפואי, אלימות מינית ואף הוצאות להורג מדומות. הסיפורים שנחשפו בשבועות האחרונים מציירים תמונה של מנגנון שהגביר את פעילותו לאחר מחאות ינואר, ובהמשך לאחר פרוץ המלחמה בין איראן, ישראל וארצות הברית בסוף פברואר.
התמונה העולה מהתחקיר האחרון חמורה במיוחד משום שהעדויות מגיעות מאנשים המשתייכים לקבוצות שונות ולרקעים מגוונים, אך כולן מתכנסות לתיאור דומה של שיטות דיכוי. גם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ובהם אמנסטי אינטרנשיונל, טוענים כי תיעדו מקרים רבים של עינויים ויחס משפיל בתוך מתקני הכליאה של הרפובליקה האסלאמית. אחד המקרים המטלטלים ביותר הוא סיפורו של הסופר האיראני חמיד אספי, בן 63, תושב טהרן.
לדבריו, כוחות חמושים של משמרות המהפכה פרצו לביתו ב־5 במרץ, לאחר שניפצו את הדלת בפטישים ובגרזנים. כששב לביתו, אספי הוכה בקת אקדח, נגרר אל תוך הדירה והוכה שוב ושוב. הסופר סיפר כי איבד את הכרתו במהלך התקיפה, ולאחר מכן הועבר בעיניים מכוסות למתקן מעצר, שם נחקר בחשד לקשרים עם ישראל ובשל חתימתו על הצהרה שגינתה את הדיכוי הממשלתי. לאחר שחרורו נאמר לו כי מעצרו נבע מ"טעות מנהלית".
הכי מעניין
אנשי המשטר האיראני | צילום: EPA
ואולם שלושה שבועות מאוחר יותר חשפה בדיקת MRI דימום מוחי חמור, שחייב ניתוח דחוף. "המוות כבר לא היה אפשרות רחוקה", הוא סיפר לגרדיאן. העדויות שאסף העיתון הבריטי מתארות גם תנאים בלתי אנושיים בבתי הכלא. מהנאז, שם בדוי של מפגינה בת 23 שנעצרה בטהרן, סיפרה כי הוחזקה בבית הכלא לנשים "קרצ'ק", מתקן הידוע לשמצה בשל תנאיו הקשים. לדבריה, יותר מ־80 נשים נדחסו לאותו אגף, נאלצו לישון על הרצפה וסבלו מהיעדר תנאי היגיינה בסיסיים.
האישה הצעירה טענה עוד כי איבדה שמונה קילוגרמים בתוך שבועיים בשל מחסור במזון ובמים. ההאשמות נעשות מטרידות עוד יותר לנוכח הדיווחים על עינויים. אמנסטי אינטרנשיונל טוען כי אסף ראיות לתליות מדומות, איומים בנשק חם, בידוד ממושך, תלייה מהידיים ומהרגליים ושלילת טיפול רפואי. לדברי פעילים, השיטות הללו נועדו לשבור את העצורים מבחינה נפשית, בלי להותיר בהכרח סימנים קבועים על גופם - שיטה סדיסטית במיוחד, וככל הנראה גם יעילה.
בין המקרים הטרגיים ביותר נמצא סיפורו של חוסאם עלאאדין, בן 40 ואב לשתי בנות. לפי העדויות שאסף הגרדיאן, הוא נעצר במהלך חיפוש שנקשר לאיתור מכשירי סטארלינק. בני משפחתו סיפרו כי ניסו במשך שבועות לברר היכן הוא מוחזק, אך בכל פעם קיבלו מידע סותר. כאשר גופתו הוחזרה למשפחה, טענו קרוביו כי נשאה סימני פציעה קשים ביותר. מקור המקורב למשפחה אמר לעיתון הבריטי כי "לא נותרה בגופו אפילו עצם אחת שלמה".
עצרת תמיכה בעם האיראני בפריז | צילום: ג'וליאן דה רוזה / AFP
משמעותי במיוחד גם סיפורה של העיתונאית וידה רבאני, דמות מוכרת בחוגים הרפורמיסטיים באיראן. רבאני, שנעצרה לאחר שחתמה על הצהרה נגד דיכוי המחאות, טענה כי הוכתה והושפלה במהלך מעצרה. לדבריה, כמה מהסוכנים תלשו קווצות משערה בניסיון לכפות עליה לעטות חיג'אב. את אותן קווצות הפכה לאחר מכן לצמיד קטן, שאותו היא שומרת כסמל לאלימות שחוותה. רבאני דיווחה גם על תקיפות מיניות ועל ניסיונות חניקה במהלך החקירות.
הרשויות באיראן דוחות בעקביות האשמות מסוג זה, וטוענות כי ארגונים בינלאומיים וכלי תקשורת מערביים מפיצים מידע מעוות על המצב במדינה. ואולם המספר ההולך וגדל של העדויות מקשה יותר ויותר להתעלם ממה שנחשף מתוך מערכת הכליאה האיראנית. ההקלה החלקית במגבלות על האינטרנט בשבועות האחרונים אפשרה לרבים מהסיפורים הללו להגיע אל העולם שבחוץ. דווקא זרם העדויות הזה מספק כיום הצצה אל מציאות שהמשטר היה מעדיף להשאיר נסתרת.
מאחורי הסטטיסטיקות, ההצהרות הרשמיות וההודעות הממשלתיות מופיעים פניהם של גברים ונשים שמספרים על דיכוי המורכב מפחד, כאב ושתיקה כפויה. זהו סיפור שאמור היה להחזיר למרכז תשומת הלב הבינלאומית את סוגיית זכויות האדם באיראן ואת המחיר שאזרחים רבים ממשיכים לשלם על כך שהביעו התנגדות (או פשוט משום שנחשדו בכך), אלא שהקשב המערבי מוסיף להתמקד כולו בסוגיה הפלסטינית, ואינו מותיר מקום לשום משבר הומניטרי אחר.
עוד כתבות בנושא
