אם נדמה שמשטר האייתולות עדיין מחזיק מעמד, מתחת לפני השטח, באיראן שלאחר שאגת הארי, הולך ומצטבר לחץ שעלול להפוך לבלתי נשלט. המשבר הכלכלי במדינה חדל להיות בעיה מבנית והפך למצב חירום יומיומי, הפוגע בנקודה הרגישה ביותר: הגישה לטיפול רפואי. במקביל, המטבע מאבד מערכו בקצב שמרוקן מתוכן כל תחזית והופך כל משכורת לבלתי מספקת.
לפי תחקיר שצוטט על ידי Iran International, בתוך שבועות ספורים זינקו מחירי התרופות החיוניות בעד 380 אחוזים על כ־200 מוצרים. העליות הללו מתורגמות לבחירות כואבות ולעיתים דרמטיות: חולים נאלצים לוותר על טיפולים או לדלל מינונים כדי להאריך את משך השימוש בתרופות. גם תרופות בסיסיות מתייקרות באותו קצב, ותוספי תזונה וויטמינים התייקרו ביותר מ־200 אחוזים: זוהי עדות נוספת לכך שהמשבר אינו מוגבל לטיפולים מורכבים, אלא פוגע במערכת הבריאות כולה.
הרס בהפצצות בטהרן, מבצע שאגת הארי | צילום: איי.אף.פי
המספרים ממחישים היטב את עומק הבעיה. עטי אינסולין מתוצרת מקומית התייקרו בתוך מעט יותר מחודש מכ־205 אלף תומאן (כ־1.2 שקלים) ל־640 אלף תומאן (כ־4 שקלים), בעוד שתרופות מיובאות כמו NovoMix ו־NovoRapid טיפסו לכ־900 אלף תומאן (כ־5.5 שקלים). בתחום האונקולוגי העליות חדות אף יותר: תרופות כמו פילגרסטים הכפילו את מחירן, ובמקרים מסוימים אף מעבר לכך. עדויות אישיות ממחישות את התמונה: מטופל סיפר כי עלות טיפולו זינקה מ־65 מיליון תומאן (כ־400 שקלים) ל־114 מיליון תומאן (כ־700 שקלים) בתוך שבועות ספורים.
הכי מעניין
לא מדובר במקרים חריגים, אלא במגמה רחבה שהרוקחים עצמם מתארים כבלתי נשלטת. הסכומים הללו, שנראים נמוכים בשוק הישראלי, הופכים להרסניים בהקשר המקומי: השכר החודשי הממוצע באיראן נע סביב 800–1,600 שקלים, בעוד שהאינפלציה חוצה בעקביות את רף ה־40 אחוזים ומגיעה במוצרים חיוניים אף ליותר מ־60 אחוזים. במציאות כזו, גם הוצאה של שקלים בודדים עלולה להוות נתח משמעותי מההכנסה הפנויה - ולהפוך טיפול רפואי למותרות שקשה יותר ויותר לעמוד בהן.
טראמפ וברקע מצר הורמוז | צילום: AFP
לעליית המחירים מתווסף מחסור הולך ומחריף בתרופות חיוניות, שעליו מדווחים בערים שונות ובבתי חולים מרכזיים. חולים מתקשים להשיג תרופות למחלות לב, להפרעות נוירולוגיות ולמחלות אונקולוגיות. הגרסה הרשמית מנסה להרגיע את החששות, אך גם בתוך המשטר מודים כי השילוב בין אינפלציה לביטול מנגנוני שער חליפין מועדפים העביר בפועל את נטל הפיחות אל המטופלים, שכן חלק ניכר מעלויות הייצור תלוי כיום בשוק החופשי.
בעיה נקודתית? ממש לא. התמונה הבריאותית המתוארת היא רק חלק ממשבר כלכלי רחב ועמוק יותר, שמחריף מיום ליום. הריאל חצה את רף 1.8 מיליון לדולר בשוק המקביל ואיבד 13 אחוזים מערכו בתוך שלושה ימים בלבד, בעוד שהאינפלציה השנתית הגיעה ל־67 אחוזים באמצע אפריל. נתונים אלה מציירים תמונה של ספירלה מואצת, שבה כוח הקנייה נשחק מהר יותר מיכולתה של המדינה לבלום את ההידרדרות.
עצרת תמיכה בעם האיראני בפריז | צילום: ג'וליאן דה רוזה / AFP
המלחמה והמצור הימי החריפו כל חולשה קיימת. לפי הערכות ראשוניות, יותר ממיליון משרות אבדו ישירות, ועוד כמיליון נפגעו בעקיפין. קיים חשש ממשי כי בחודשים הקרובים שני מיליון עובדים נוספים יידחקו אל מחוץ לשוק העבודה, בעיקר במגזר הפרטי. במדינה שבה שכר המינימום עומד על כ־130 דולר בחודש, גם מוצרי מזון בסיסיים הופכים לקשים להשגה, בעוד שרשתות ייצור שלמות מאטות ואף נעצרות בשל מחסור בחומרי גלם.
מוקד הלחץ המרכזי נותר מצר הורמוז ויכולתה של איראן לייצא נפט - מקור ההכנסה העיקרי של המדינה. סגירת המצר בתחילת המשבר והתגובה האמריקנית, שכללה חסימת נמלים, צמצמו באופן חד את הזרמים והעמיסו לחץ נוסף על מערכת שגם קודם לכן נשענה על איזונים שבריריים. ניסיונות לעקוף את ההגבלות באמצעות נתיבים חלופיים בקווקז ובים הכספי מניבים תוצאות מוגבלות, ואינם מצליחים לפצות על אובדן ההכנסות היציבות.
נהג מונית איראני מקרר את עצמו עם מים בטהרן | צילום: AFP
וזה לא הכול. בטווח הארוך, גם עלות השיקום מעיבה על התמונה: היא מוערכת בכ־270 מיליארד דולר, סכום המתקרב לתוצר המקומי הגולמי השנתי של המדינה, וממחישה את היקף האתגר. על רקע זה, הצעדים שנוקטת הממשלה, בהם סובסידיות, העלאות שכר מינימום ושימוש ברזרבות אסטרטגיות, נראים יותר כניסיונות בלימה מאשר פתרונות עומק. עם זאת, החשש המרכזי בקרב ההנהגה האיראנית הוא דווקא מפני ערעור היציבות החברתית.
מחאות העבר הוכיחו עד כמה מהר אי שביעות רצון יכולה להתפתח למחאה רחבת היקף, והשילוב הנוכחי של חולשת המשטר, אינפלציה, אבטלה ובעיקר קושי גובר בגישה למוצרים ושירותים חיוניים - יוצר תנאים להתפרצות מחודשת. כאשר גם טיפול במחלה נפוצה הופך למותרות, המשבר הכלכלי חדל להיות עניין סטטיסטי - והופך לגורם פוליטי בעל משקל, שעשוי להשפיע על החלטות המשטר בחודשים הקרובים. אולי אפילו כבר בשבועות הקרובים.
עוד כתבות בנושא
