במהלך המלחמה, שנמצאת בעיצומה, נראה כי "האח הגדול" האיראני הפנה את מבטו נגד הנהגתו והפך לכלי בשירות ישראל. השתלטות על מערך מצלמות המעקב האיראניות מסמנת נקודת מפנה בלחימה המודרנית: לא עוד רק טילים ומודיעין קלאסי, אלא גם ניטור עירוני כמרכיב אסטרטגי מרכזי.
עוד כתבות בנושא
האם ייתכן שככל שמגבירים את השליטה, כך גם נחשפים יותר לאויב? בטהרן, התשובה היא כן. מאות מיליוני מצלמות הותקנו בפינות חנויות, בבתים וברחובות ברחבי העולם. רבות מהן מחוברות לאינטרנט אך מאובטחות באופן לקוי.
ההתקדמות בבינה מלאכותית מאפשרת כיום לכוחות צבאיים ולסוכנויות מודיעין לנתח כמויות עצומות של תיעוד חזותי ולחלץ ממנו מטרות מדויקות. ב־28 בפברואר 2026, המחישה ישראל בצורה חדה את הפוטנציאל הטמון במערכות כאלה - להיפרץ ולהיות מופעלות נגד בעליהן.
הכי מעניין
כך, למשל, אותר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, באמצעות מצלמות הרחוב של טהרן. לפי גורם מודיעיני בכיר ששוחח עם סוכנות הידיעות האמריקנית AP, שימוש במצלמות פרוצות היה חלק ממארג המידע ששימש במבצע לחיסולו.
מקור המעורה בפרטי המבצע טען כי במשך שנים נפרצו כמעט כל מצלמות התנועה בטהרן, והמידע שהופק מהן הועבר לשרתים בישראל. אלגוריתמים מתקדמים סיפקו פרטים כגון כתובות מגורים, מסלולי תנועה יומיומיים וזהות גורמי האבטחה.
לדבריו, המבצע תוכנן במשך חודשים, אך הואץ לאחר שהתברר כי חמינאי ובכירי המשטר צפויים לשהות במתחם ההנהגה באותו בוקר. איראן מצידה פרסה עשרות אלפי מצלמות בבירתה במטרה לזהות "מתנגדי משטר", במיוחד על רקע גלי מחאה.
חברי הפרלמנט האיראני מציתים את דגל ארה''ב, ארכיון. | צילום: EPA
עם זאת, בטהרן לא היה זה סוד שמערך המצלמות פגיע: מאז 2021 הוא נפרץ שוב ושוב. בשנה שעברה אף הזהיר פוליטיקאי איראני בכיר בפומבי כי ישראל חיבלה במערכות. לדבריו, מדובר היה באיום ממשי על הביטחון הלאומי.
מנהל המחקר בארגון IPVM העוסק בניטור ומעקב, הסביר כי חיסולו של חמינאי ממחיש דילמה חריפה עבור משטרים המבקשים לדכא התנגדות פנימית. "האירוניה היא שהתשתיות שמדינות בונות כדי להגן על עצמן מפני איומים, הן אלה שחושפות את מנהיגיהן בפני מי שמבקש לפגוע בהם", הוא אמר.
עוד כתבות בנושא
ובכן, כאמור, מערך המצלמות באיראן נפרץ שוב ושוב בשנים האחרונות בידי גורמים שונים. בשנת 2021 הדליפה קבוצת גולים איראנים תיעוד של התעללות בכלא אווין הידוע לשמצה. ב־2022 טענה קבוצה אחרת כי הצליחה לפרוץ ליותר מ־5,000 מצלמות ברחבי טהרן.
גם במבצע עם כלביא, השתמשה ישראל במצלמות העירוניות כדי לאתר ולהפציץ אתר שבו התקיימה ישיבה של המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן - תקיפה שבה נפצע הנשיא מסעוד פזשכיאן, לפי גורמים איראניים ומסמך ישראלי.
"כל המצלמות בצמתים שלנו נמצאות בידי ישראל", הודה בספטמבר מחמוד נבאביאן, סגן יושב ראש ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני. וזה לא הכול, "כל מה שעל גבי האינטרנט נמצא בידיהם, כל תנועה שלנו נחשפת", הוא הוסיף.
קבוצת גברים מנופפת בדגלי איראן בהפגנה לתמיכה בממשלה ונגד תקיפות אמריקניות וישראליות בטהרן | צילום: AP
החולשות הללו מתחדדות דווקא על רקע ההסתמכות ההולכת וגוברת על מערכות המעקב ככלי מרכזי לפיקוח ושליטה פנימיים. ככל שהשלטון מרחיב את השימוש במצלמות ומטמיע אותן במרחב הציבורי, כך גדלה גם התלות בתשתיות שעלולות להיפרץ ולשמש נגדו.
מצלמות במטרו, למשל, אינן מיועדות רק לבטיחות או לניהול תנועה, אלא משמשות בפועל לאיתור נשים שאינן עוטות חיג'אב כנדרש בחוק, באמצעות טכנולוגיות מתקדמות של זיהוי פנים. כך, אמצעי פיקוח אזרחיים שהופכים לכלי אכיפה אידאולוגי, יוצרים נקודות תורפה משמעותיות.
איראן, הנתונה לסנקציות ממושכות מצד המערב, מתקשה להשיג חומרה ותוכנה עדכניות, ונאלצת להישען לא פעם על ציוד מתוצרת סין או על מערכות מיושנות. השימוש הנרחב בגרסאות פיראטיות של Windows ובתוכנות לא מעודכנות מעמיק עוד יותר את הפערים הללו.
בתוך כך, תשתית שאמורה הייתה לחזק שליטה וביטחון הופכת בפועל לקרקע פגיעה - כזו שמקלה על האקרים לזהות חולשות, לחדור פנימה ולעיתים אף להפוך את מנגנוני הפיקוח עצמם לכלי בידי היריב. במקרה הזה, קלף מנצח בידה של מדינת ישראל.
עוד כתבות בנושא
