חמישה שבועות של מלחמה כבר הסתיימו, קרוב למה שהקציב הנשיא דונלד טראמפ מראש למערכה נגד איראן - למרות שבשבוע שעבר אמר שכנראה היא תימשך זמן מה מעבר לכך. בשלב הנוכחי נראה כי שלוש מהאפשרויות שעל הפרק לסצנת הסיום של המלחמה לא מתקדמות: הראשונה היא המשא ומתן העקיף בין האמריקנים לאיראן, שלפי הדיווחים נקלע למבוי סתום. זה אולי לא מפתיע, אך נראה שבטהרן לא מוכנים לקבל את הדרישות הראשוניות ביותר של ארה״ב, ואפילו מסרבים להיפגש עם נציגיה. האולטימטום של הנשיא עומד לפוג, ולמרות שהבכירים האמריקנים כגון טראמפ או הסנאטור לינדזי גרהאם משמיעים מסרים אופטימיים בתקשורת – לא ברור אם יש אכן היתכנות להסכם מהסוג שהבית הלבן רוצה.
עוד כתבות בנושא
בחזית הפלת המשטר לא ניכרת התקדמות: ההמונים לא יצאו באיראן לרחובות, או שאולי לא קיבלו עדיין הוראה לכך; המיקוד של המתקפות עבר לתחומים אחרים שאינם קשורים בהכרח לביסוס יכולת הפעלת הכוח של השלטון נגד המפגינים; ונראה שלמרות דברי טראמפ, יש עדיין להנהגת המשטר יכולת תפקוד וניהול מסוימת. הוא מסוגל להעביר פקודות ולתאם עמדות, גם אם אין באמת ביכולתו לפי שעה להתנגד לתקיפות על איראן, וגם אם אומנם נראה שעיקר הכוח מתרכז כעת בידי משמרות המהפכה, ולא בידי המנהיג הדתי.
האפשרות השלישית, כניעה של המשטר, לא נראית מעשית אף היא. בדברי האיראנים בולטת שוב ושוב הטענה - שכבר נותחה בישראל פעמים אחדות, כולל ביחס לאופן שבו עלתה ביתר גופי ה"התנגדות" האחרים - כי עצם היכולת להחזיק מעמד מול המתקפה המשולבת של ארה״ב וישראל מבלי להתרסק, תהיה מטרת-העל של המלחמה הזאת. לצד הפעלת לחץ כלכלי באמצעות מתקפה על מתקני אנרגיה אזוריים וניסיון לבסס את השליטה במצרי הורמוז, מסתמן שלשם מפנה איראן את מרב מאמציה.
הכי מעניין
חיל האוויר בדרכו לתקיפות באיראן במסגרת מבצע שאגת הארי | צילום: דובר צה"ל
טהרן מייצרת ״תמונות ניצחון״ יש מאין, משדרת לאזרחיה תודעה מזויפת של הרג נרחב בקרב החיילים האמריקנים והחרבת ערים בישראל, ובה בעת מונעת מהתושבים במדינה לראות את התמונה המציאותית על ידי החשכת האינטרנט. אגב, גם הניסיון לשבות את נווט ה-F-15 שנפל בשטח הרפובליקה האסלאמית היה, בין היתר, חלק מהרצון לייצר בעזרתו - כנראה, חבול, מוכה ומעונה - תמונת ניצחון. אם לא הכרעה בשדה הקרב, אז לפחות מבקשים שם לבנות תודעה כזאת, וגם זה, בעיקר, בשביל לשמר את השלטון.
אז בהנחה שכעת לא קיים סיכוי גבוה שהמלחמה תסתיים בהסכם - אף שאין לשלול את האפשרות הזאת בעתיד אם ישתנו כמה תנאים בסיסיים במערכה, כמו מצב והרכב ההנהגה האיראנית, מערכה קרקעית שתיקח ממנה שטחים או פגיעה גם במתקני הנפט של טהרן - נראה שאנו עשויים להגיע לסיום הישורת העיקרית של המלחמה באופן חד-צדדי. למה הכוונה? עצימות התקיפות באיראן תרד, ותרוכז יותר בסיכולים מזדמנים, פגיעה בניסיונות התעצמות, השמדה של עוד יכולות טילאות, אוויר וים, ועוד. ייתכן שבמצב כזה האמריקנים יסיגו חלק כזה או אחר של הכוחות שלהם מהאזור, ויותירו את מרבית העבודה לישראל.
המערכה אז תעבור למצב של מלחמת התשה מתמשכת, וישראל תנסה להשאיר את איראן במצב מוחלש. אפשר לראות למעשה דמיון בין ההיאבקות הסמויה בין שני הצדדים טרם המבצע ביוני למצב הזה, אלא שאיראן כעת חלשה יותר, והמאבק עבר למישור הגלוי: במקום שכל אחת מהמדינות תנסה להכות באחרת בחשאי, במשימות ריגול מהסרטים או בפעולות טרור, כיום הן משתמשות באמצעים קינטיים רועשים במיוחד, וכל יתר העולם צופה בכך.
מכליות נפט וספינות משא עומדות בשורה במצרי הורמוז | צילום: AP/אלטף קאדרי
מכל מקום, מלחמת התשה כזו אינה קלה. בהחלט אפשרי שירי טילים ספורדי מאיראן ומחזיתות אחרות יימשך. אבל כדאי להזכיר שהמצב הנוכחי, על כל קשייו, עדיין טוב בהרבה מסבבים קודמים וגם מהתחזיות החמורות יותר, ודומה יותר להתמודדות עם החות׳ים וטפטופי השיגורים שלהם בשנתיים האחרונות. ישראל עדיין צריכה לנסות להמעיט את הנזק של הטילים, למצוא פתרונות בהתקפה ובהגנה, אך זה אולי משהו שנצטרך לחיות איתו ולטפל בו לאורך זמן.
גם במצב כזה, יש לישראל עוד אינטרסים רבים מול טהרן ושלוחיה, יעדים והישגים לשמור עליהם, וגם כמה נקודות חשובות להתמודד איתן לאורך זמן.
ערי הטילים: הבעיה שטרם נפתרה
לפני שנצלול לאינטרסים של ישראל במקרה שהמלחמה אינה נגמרת בהפסקת אש או הסכם כלשהו, שווה להבין מה נעשה בעניין מטרות המלחמה עד כה.
למערכה הוגדרו כמה יעדים מראשיתה, כולל הטיפול בגרעין האיראני, השמדת מרכיבים רבים ככל האפשר של תוכנית הטילים - ובהם משגרים, טילים בליסטיים, מחסנים ואמצעי ייצור - שיבוש הקשר והמימון של טהרן לארגוני הפרוקסי שלה ברחבי המזרח התיכון, ויצירת ״תנאים מיטביים״ לעם האיראני לצאת להתקומם נגד השלטון ולהפילו.
תיעוד של יחידה 9900 אודות אתר ייצור טילים בליסטיים שהותקף על ידי צה"ל במהלך מבצע 'שאגת הארי' | צילום: דובר צה"ל
לפני הכול, בימים האחרונים - על רקע ההבנה שאולי מתנהל משא ומתן שיביא לתום המערכה לפני שימוצו יעדיה עד תום - התמקדה המתקפה במתקנים כלכליים שמניבים לרפובליקה האסלאמית את ההכנסות הרבות שהפנתה לכלל האיומים שבנתה נגד ישראל: מפעלי הפלדה, התעשיות הפטרוכימיות, מתקנים כגון האתר לייצור מים כבדים והעוגה הצהובה של אורניום, ועוד. שיקומם ייקח זמן, יגזול מאמץ וממון רב, וימנע מהאיראנים הרבה כסף שהיו אולי רוצים להפנות לגרעין, לטילים ולפרוקסי. כל זה, צריך לומר, עוד לפני שטראמפ יאשר מתקפה על מתקני הנפט האיראניים, אם וכאשר אכן לא יגיעו הצדדים להסכם. מכה כזו תרחיק עוד יותר את האפשרות של הרפובליקה האסלאמית לבנות מחדש את המדינה, ובכל מקרה סביר להניח שהיא תתקשה יותר מבעבר לבנות את כלי השמד שלה נגדנו.
כשתצטרך לשקול אם להקים מחדש את המדינה או לבנות דווקא מתקנים של גרעין וייצור טילים, ההנהגה החדשה באיראן תיקלע לדילמה. היא יודעת לאן מוביל מסלול אחד, ולא בטוח שתרצה לבחון את סבלנותו של טראמפ פעם נוספת. הוא כבר הוכיח שהוא רציני ושהוא מוכן לצאת למתקפה על האיראנים. הוא הראה לעצמו ולעולם שהשד אולי לא כל כך נורא, וחשוב גם לזכור שנותרו לו עוד כמעט שלוש שנות כהונה. יש בידו זמן לבחון מה תעשה טהרן, וזה יאפשר לישראל מרווח נשימה של אותן שנים לפחות.
המחאות באיראן, ינואר 26' | צילום: AP
בה בעת, הפגיעה בכלכלה האיראנית ככל הנראה נועדה באופן מודע גם לדחוק לקצה עוד יותר את מצבו של האזרח האיראני הפשוט. זה נשמע לא נעים או "הוגן", אבל מידת הייאוש של תושבי הרפובליקה האסלאמית תקבע בסופו של דבר אם יעזו לצאת לרחובות ולהתעמת עם השלטון. עוד לפני המלחמה מצבם הכלכלי היה בכי רע, ועדויות רבות פורסמו על הקשיים של אזרחים אפילו לקנות מצרכי מזון בסיסיים. בתום המלחמה, על נזקיה הכלכליים, המצב צפוי להיות עוד יותר חמור. העובדה שהמשק האיראני בוודאי מתקשה לתפקד באופן מלא במצב של מלחמה וכאשר האינטרנט מושבת לא מסייעת לכך.
כמובן, אי אפשר להבטיח שהתושבים יצאו גם כך לרחובות בתקופה הקרובה, אף שניתן להעריך שזה יקרה בשלב כלשהו. הפחד שנטע בהם המשטר בדיכוי מחאות ינואר מובן היטב, ורק השבוע נקב הנשיא טראמפ במספר של 45 אלף אזרחים הרוגים בטבח שביצעה ההנהגה. במצב כזה, ברור שהמפגינים יחששו לצאת מהבית. רק חוסר ברירה קיצוני עשוי להביא אותם לעימות מחודש.
כדי להקל עליהם וליצור את אותם ״תנאים מיטביים״, המתקפות באיראן כוונו במשך זמן רב לסמלי שלטון אך גם למטות של כוחות השיטור האיראניים - משטרה, בסיג׳ ועוד. המתקפות הללו רוכזו גם באזורים שבהם מתגוררים מיעוטים, שעשויים להצטרף בהמוניהם למחאות פוטנציאליות. בתגובה, אגב, המשטר החל להזרים כוחות פרוקסי מאיראן ומאפגניסטן, כדי שיסייעו לו דווקא במקומות שבהם מתגוררים כורדים ובלוצ׳ים, לדוגמה.
טהרן בלהבות, מבצע "שאגת הארי" | צילום: AFP
דבר נוסף שעשתה ישראל הוא לנצל את העליונות האווירית בשמי טהרן כדי לשגר רחפנים שיתקפו מחסומים ושוטרים ברחובות, מה שמדגים את פוטנציאל היכולת שלה להגן על המפגינים אם וכאשר יצאו לרחובות. אם משלבים את זה בהצהרה נוספת של טראמפ, בדבר חימוש משתתפי המחאות בנשק רב, הרי שאולי בוושינגטון ובירושלים סבורים שהפעם יהיה להם סיכוי לנצח.
בעניין הגרעין נעשתה לא מעט עבודה: צה״ל והאמריקנים פגעו ברכיבים רבים של התוכנית, חיסלו מדענים והשמידו מתקני ייצור. עם זאת, יש עוד כמה יעדים שטרם הושגו בהקשר זה. כך למשל היא מתקפה - מהאוויר או אולי במבצע קרקעי מיוחד - על הר ״פסגת הגרזן״ שליד נתנז, ששם בונה איראן מתקן העשרה החדש עמוק בלב ההר, שיהיה לכאורה מוגן אפילו מהמתקן שהושמד בפורדו. יעד אחר הוא המתחם הגרעיני הגדול באספהאן, שבו לפי החשד נקברו במתקפה ביוני מתחת לאדמה וההריסות מאות הקילוגרמים של אורניום שהועשר לרמה של 60 אחוזים לפחות. לפי צילומי לוויין, האתר הזה בכלל לא הותקף במלחמה הזאת, וייתכן שגם לשם יישלחו כוחות מיוחדים. לפי פרסומים בארה"ב, יש לכך תוכניות מתקדמות.
בעניין תוכנית הטילים נראה שהמצב קצת אחר. בעוד שישראל וארה״ב השמידו כנראה משגרים רבים, מתקני אחסון ומפקדי שטח, יכולות השיגור של איראן אומנם פחתו - אך לא חוסלו. מסתמן שאחת הבעיות העיקריות שטרם נפתרו בהקשר זה היא ההתמודדות עם ערי הטילים התת-קרקעיות, שכוללות משגרים שניתן בעזרתם לירות את הטילים בבטחה מבטן האדמה.
עוד כתבות בנושא
יש עדויות על כמה תקיפות נגד ערי הטילים ביזד, אך האיראנים עדיין מצליחים לשגר משם טילים לעברנו. זה נכון אפילו אחרי הקרסה או פיקוק לכאורה של פתחי השיגור, מה שהוביל פרשנים אחדים לטעון כי כל שדרוש להשמשתם מחדש של הפתחים הוא טרקטור מצויד בכף שיפנה את העפר והאדמה שהצטברו שם, ויפתח מחדש את תעלות השיגור. האסטרטגים של שני הצבאות יידרשו למצוא פתרון לבעיה הזאת אם ירצו לנטרל את איום הטילים בטווח הרחוק. עומק הבסיס הזה, כזכור, מגיע למאות מטרים מתחת לאדמה, לכאורה, וזה מקשה על התקיפה עליו.
עניין אחר הוא הפרוקסי: כאמור, ייתכן שאחרי המלחמה תתקשה איראן להמשיך לתמוך בארגוני השלוחה שלה באזור בשל אובדן ההכנסות הרב שלה, אך חלקם נמצאים כאן כבר ועכשיו, ויש לטפל בהם. חיזבאללה הוכיח שוב את מסוכנותו ואת נכונותו ״להתאבד״ ולגרור אחריו את לבנון כולה למען אדוניו בטהרן, וכך גם עשו המיליציות העיראקיות. יש עוד לבחון אם החות׳ים יממשו את איומיהם נגד תעבורת הספינות לים האדום ואם יהפכו לסכנה של ממש במלחמה הזאת, או שיסתפקו בשיגור טילים וכטב״מים מדי פעם לישראל.
כך או כך, ברור כי גם בתום המלחמה ישראל לא תוכל להתעלם מהאיום הזה. הדברים נכונים גם לגבי חמאס בעזה, אם יסרב לקבל את תוכנית טראמפ לפירוקו מנשקו.
אלי קלוטשטיין הוא חוקר במכון משגב לביטחון לאומי
חלקה השני של הכתבה יתפרסם כאן בהמשך היום
עוד כתבות בנושא
