במשך שנים הסתובב רס"ן (במיל') יצחק שינובר בתחושה שהובס בידי המערכת ונאלץ להרים ידיים. אסון שאירע בפברואר 2024 גרם לו לחזור שוב אל המאבק שניהל בעבר בסוגיית זמני ההתרעה. עמר בנג'ו, חיילת בת 20 מאשקלון, נהרגה אז מרקטה שנורתה לעבר בסיס פיקוד הצפון בצפת. עמר ישנה עם חברותיה במגורים, ועם הישמע האזעקה הן החלו לרוץ למרחב המוגן, תוך שהיא מסייעת לחברותיה, אך בדרך היא נהרגה. "האירוע הזה טלטל אותי", אומר שינובר. "הוא הצטרף להשפעה של 7 באוקטובר. פעם כשמשהו לא היה בסדר הייתי אומר, היום אני כבר לא אומר, אני צועק".
שינובר (51), תושב שעלבים, שירת 23 שנים בחיל האוויר כקצין פיתוח מערכות גילוי והתרעה. הוא היה שותף לשדרוג מערך הגילוי של רקטות וטילים לעבר ישראל, ובמסגרת תפקידו חקר אלפי שיגורי רקטות ופצמ"רים לשטח ישראל. כיום הוא עובד כיועץ למערכות ביטחוניות ומורה לפיזיקה.
מדינת ישראל עשתה דרך ארוכה לאורך השנים כדי לגלות בשמיים את כלי המשחית שעושים את דרכם ממרחקים לעברה, להתריע עליהם בזמן ואף ליירט אותם. "פעם לא הייתה אזעקה לפני נפילה, אנשים היו שומעים שריקה ובום", מתאר שינובר. "במשך שנים עבדו להקים את המערכות הללו ולשפר אותן, עד שבצוק איתן הצלחנו להגיע לראשונה למאה אחוזי גילוי. הנתונים שלנו היו פנטסטיים, אבל לא הבנתי למה אנשים עדיין נהרגים. הרמתי טלפונים לרבש"צים בעוטף עזה והבנתי שהם לא מספיקים להיכנס למרחב המוגן. לא הצלחתי להבין מה קורה. אנחנו מגלים את השיגורים דקה וחצי לפני, הצופרים של פיקוד העורף עובדים היטב – אז למה הם לא מספיקים?"
זירת נפילה בתל־אביב | צילום: פלאש 90
במסגרת התחקיר העצמאי שלו הגיע שינובר לכתבה שצולמה בקיבוץ נירים ושודרה בערוץ 2, ובה מתועדות אזעקות שנשמעו תוך כדי הצילום. הוא הגיע לחומרי הגלם של הכתבה ותיעד את זמני ההתרעות והנפילות. "כשחזרתי לבסיס, השוויתי את הזמנים הללו לזמני הגילוי בחיל האוויר של אותם שיגורים ומצאתי הפרשים של עשרות שניות. אמרתי לעצמי 'איך זה ייתכן? חיל האוויר מוציא לפיקוד העורף הודעה מיידית, והתושבים שומעים אזעקה רק כמה שניות לפני הנפילה?'
"גיליתי שפיקוד העורף חילק את המדינה לאזורים, וחישב ביחס לכל אזור מהו פרק הזמן המינימלי שדרוש לו כדי להתמגן לפני נפילת רקטה מהסוג שמגיע הכי מהר, בזווית שתביא לפגיעה הכי מהירה, ובנסיבות נוספות כגון תנאי מזג אוויר. את אותו פרק זמן מינימלי הגדיר פיקוד העורף כזמן הקבוע שבו תישמע האזעקה. הם קוראים לזה 'הישג נדרש'".
כלומר, בפיקוד העורף שואפים ליצור זמן התרעה אחיד, כזה שלא יהיה מאוחר מדי, אבל גם לא "מוקדם מדי" לפי החישובים שלהם. שינובר: "אם למשל המערכת קולטת שיגור מלבנון לעוטף עזה, שאמור להגיע לשם בתוך שלוש־ארבע דקות – לרוב הם לא יֵדעו כלום עד 15 שניות לפני הגעת הטיל. למה? כי הם נמצאים ליד זירה אחרת, שזמן ההתרעה שלה הוא 15 שניות. ברוב השיגורים, מהרגע שחיל האוויר מזהה את הרקטה ועד שנשמעת האזעקה – עשרות שניות נבלעות לריק. פיקוד העורף ממתין, ולא בגלל מגבלה טכנולוגית, אלא כי כך הוגדר. יכולים להיות שני יישובים סמוכים שיקבלו זמנים שונים להתמגן, כי הם באזורי התגוננות אחרים. למשל", הוא מראה לי צילום מתוך אפליקציית צופר, "עכו קיבלה חצי דקה פחות מקריית־ביאליק הסמוכה להתמגן".
בין תל־אביב לעוטף
לדברי שינובר, בפיקוד העורף הוחלט שהאזעקה צריכה להסתיים כמה שיותר סמוך לנפילת הטיל. מדוע? מפני שאדם שלא הספיק להגיע למרחב המוגן ושומע שהאזעקה נגמרה, צריך להבין שעליו להשתטח על הקרקע ולא להמשיך לרוץ לממ"ד. בסך הכול הגיוני. אלא שהעיקרון הזה, בשילוב עם המגבלה הטכנולוגית, יוצרים מצב אבסורדי.
"פיקוד העורף 'מרוויח' אנשים שישכבו על הארץ במקום לעמוד", אומר שינובר, "זה פי עשרה יותר בטוח, אבל שהייה במרחב מוגן בטוחה פי אלף מאשר שהייה בחוץ, כלומר, בחישוב היבש עדיף לי אדם שהספיק להגיע למרחב המוגן כי נתנו לו יותר זמן להגיע, מאשר אדם שהספיק להישכב על הרצפה ולא להמשיך לרוץ".
על פי שינובר, המשמעות של מדיניות פיקוד העורף היא שמשפחות עם ילדים, קשישים, נכים ועוד, שנדרשים למאמץ עילאי כדי להגיע למרחב מוגן בזמן, ורבים מהם לא מספיקים, היו יכולים לקבל זמן משמעותי נוסף. "למשל, ליישובים בצפון היה אפשר לתת בין 40 ל־90 שניות בירי מלבנון, והיום נותנים 40. תחשוב מה זה לקום באמצע הלילה, להעיר את הילדים ולהתחיל לרוץ איתם למטה – כל זה ב־40 שניות. גם תוספת של 10 שניות ואפילו 5 יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות. יש אנשים שנהרגו בכניסה למקלט או במרחק של כמה פסיעות ממנו".
שינובר מציג לי טבלה שערך ובה פרטיהם של כל 85 ההרוגים מירי תלול־מסלול מאז 7 באוקטובר 2023; שמות, תאריכים, מיקומים, נסיבות. לפי חישוביו, למעלה ממחציתם היו יכולים להינצל אילו פיקוד העורף היה מאמץ את המלצותיו ומאריך את זמן ההתרעה והאזעקה. "בגלל זה אני כל כך מושקע בנושא הזה, כי אני יודע כמה זה חשוב. מדינת ישראל שילמה על הנוהל הזה בדם".
סוגיית זמני ההתרעה רלוונטית לא רק לירי מלבנון ומעזה אלא גם לטילים הנורים מאיראן ומתימן, מבהיר שינובר. "ב'עם כלביא' היו לנו התרעות של עשר דקות מראש, עכשיו הן ירדו לאזור 6־7".
וזה לא קשור לפגיעה במכ"מים אמריקניים או של מדינות אחרות במזרח התיכון?
"לא שידוע לי. היכולת לתת עשר דקות קיימת גם היום. יש קשישים או משפחות שלא מספיקים לרדת גם בשש דקות, אבל בעשר כן. תחשוב למשל על מה שקרה בערד. בהתחלה כעסתי, 'למה לא ירדתם למרחב המוגן'. אבל אז חשבתי שמדובר במשפחות גדולות שמקבלות התרעה ולא יודעות אם יש להן 7 דקות או 3, ובזמן הזה צריכות להעיר את כולם ולרדת למטה בצוואר בקבוק עם שאר הדיירים. אם פיקוד העורף היה משחרר את כל המידע, שכולם יוכלו לראות בזמן אמת כמה זמן יש עד הפגיעה ואיפה הם נמצאים ביחס לפוליגון - הציבור היה יכול לעשות החלטה מושכלת יותר ולהיות מוגן יותר".
הקטע הקישוני ביותר של שיחתנו נוגע דווקא לצופר המשמיע את האזעקה. לפי ההסבר של שינובר, אורך הצפירה של כל הצופרים בארץ קבוע מראש, בהתאם לזמן ההתגוננות הספציפית באותו אזור: "האזעקה בתל־אביב נמשכת תמיד דקה וחצי, בעוטף עזה – 15 שניות, וכן הלאה. אם רוצים להתריע יותר זמן מראש צריך להאריך את הצופר, אבל מתברר שגם עבור מעצמת סייבר כמו ישראל, מדובר בפרויקט טכנולוגי שלשנות אותו בכל הארץ ייקח זמן ויעלה מיליוני שקלים".
לקחי מלחמת המפרץ
כשנחשפתי לראשונה לטענות של שינובר הייתי חשדן. למה שפיקוד העורף יקבל החלטה כל כך חסרת היגיון? ואם הטענות נכונות, מדוע לא פורסמו כבר עשרות כתבות בנושא כה חשוב? התשובה של שינובר לתהיות הללו הפתיעה אותי: "פיקוד העורף לא מכחיש את הטענה, היא מופיעה אצלו באתר". אכן, באתר פיקוד העורף נאמר במפורש: "זמן ההגעה למרחב המוגן הוא קבוע ואינו משתנה בין אם הירי מגיע מצפון או מדרום". המשמעות היא שהאזעקה מעוכבת כדי שזמן ההתמגנות יהיה אחיד בכל המקרים באותו אזור.
אחרי שנחשף לפערי הזמנים המשמעותיים בין הגילוי של חיל האוויר ובין השמעת האזעקות, הציג שינובר את המידע למפקדיו. "הייתי בטוח שאני מקבל את פרס ביטחון ישראל", הוא מחייך, "בפועל קרה ההפך הגמור. נפגשתי עם קצינים בפיקוד העורף ובהמשך עם בכירים מאוד בצה"ל, בהם אלוף פיקוד הדרום דאז, הרצי הלוי. ביחידה שלי חשבו שעברתי את הגבול והעלו אותי למשפט, אך לבסוף הם ביטלו אותו".
טילים ששוגרו מאיראן חולפים בשמיים מעל מרכז ישראל | צילום: AP/אוהד צוויגנברג
מה שהחל כיוזמת תחקור עצמאית הפך לניסיונות שכנוע שארכו שנים: בתוך המערכת הצבאית, מול פיקוד העורף, בפגישות עם אלופים ועם חברי כנסת, ולבסוף – כשכל הדלתות נסגרו בפניו – ברשתות החברתיות. שינובר, שעד השנים האחרונות לא היה לו חשבון בשום רשת חברתית, מפרסם כעת ברשתות על בסיס יומיומי, מאיר עוד ועוד זוויות של הנושא. הוא לא הסתפק בפוסטים וניסה לרתום עיתונאים, חברי כנסת ואף ראשי רשויות, שלכאורה היו צריכים לדרוש זאת.
לאחר מאבק ממושך הצליח שינובר להביא לכינוסה היחיד כמעט של ועדת המשנה לענייני עורף, הפועלת תחת ועדת החוץ והביטחון, בראשותו של ח"כ מישל בוסקילה (הימין הממלכתי). אף ששינובר כיתת את רגליו בין לשכות הח"כים, לישיבה הגיעו, פרט ליו"ר בוסקילה, רק הח"כים מאיר כהן ומשה טור־פז מיש עתיד.
באותו דיון בוועדה, שהתקיים ב־17 בפברואר 2025, נציגי פיקוד העורף שטחו את הרציונל מאחורי פעולות החיל. "אי אפשר להגדיר זמני התגוננות שונים מול כל אחת מהנסיבות – מאיפה השיגור, זמן השיגור, זווית השיגור ועוד", אמרה אז ראש מטה פיקוד העורף, תא"ל לירון דונל. "אם נהפוך את זה לאירוע מורכב עבור האזרח, ומצד שני נדרוש ממנו התנהגות אחרת בכל איום – הוא לא ידע איך להתמגן". היא גם ציינה כי במלחמת המפרץ ב־1991, צה"ל הכניס יותר מדי אנשים למרחבים המוגנים, וחלקם הפסיקו להיכנס למקלטים.
המשפט הבא ממצה את התזה של צה"ל בהקשר הזה: "כשאנחנו מדברים על התרעה מקדימה, אנחנו לא אומרים לאזרח 'הטיל בדרך אליך', [כי אז הוא יגיד]: 'אוקיי, מה אתם רוצים שאני אעשה עם זה?'" אמרה בדיון אל"מ ענת ג'רבי, ראש מחלקת אוכלוסייה במשרד הביטחון. "האזרח צריך לקבל מאיתנו הנחיה לפעולה". במילים אחרות, אי אפשר לסמוך על הציבור.
לשחרר את המידע
שינובר מצידו מציג גישה שונה לחלוטין. "צריך לשחרר באופן מלא את המידע שפיקוד העורף כבר מחזיק – מיקום האליפסה והרדיוס שלה וזמן הנפילה הצפוי. את זה צריך לשחרר ל־API, ממשק ציבורי פתוח, שממנו כבר שואבות היום אפליקציות כמו 'צופר' ו'צבע אדום'".
עוד כתבות בנושא
לדבריו, כל המידע הזה בלתי מסווג לחלוטין. "מרגע שהגילוי יוצא מחיל האוויר, הוא מוגדר כמידע בלמ"סי (בלתי מסווג) המיועד להפצה לציבור. שחרורו אינו מחייב דבר מלבד החלטה, והעלויות הן אפס. מרגע שהמידע נגיש, כל אדם יוכל להגדיר לעצמו מתי הוא רוצה לקבל התרעה: שתי דקות לפני, ארבע דקות, עשר דקות. מבוגר שזקוק לזמן ארוך יגדיר עשר דקות, רווק שיש לו ממ"ד בבית יגדיר דקה וחצי. מי שלא רוצה להתעורר בלילה לחינם – יגדיר את זה בעצמו. כוחות השוק יפתחו אפליקציות שיתאימו לכל צורך".
עוד מציע שינובר להרחיב את ההתרעה המקדימה בסלולרי – שניתנת כיום רק לשיגורים מאיראן ומתימן – גם לשיגורים מלבנון. אגב, בצה"ל יש מי שזוקפים לזכותו של שינובר את הקרדיט על ההתרעות המקדימות לפני הטילים מאיראן, לאחר שהעלה את ההצעה לעשות זאת.
צילום: אריק סולטן
הצעה שלישית, יקרה ומורכבת יותר, מתבססת על הזנת צליל נוסף לצופרים, כך שברגע שמזוהה ירי מלבנון או מעזה יישמע צליל מסוג אחד להתרעה מקדימה, וכאשר יגיע זמן האזעקה הסטנדרטי, סמוך יותר לנפילה, היא תפעל בדיוק כמו היום. "פיקוד העורף אמרו לי שהציבור יתבלבל בין שני צלילים. אני טוען שאין בזה ממש, הציבור מסוגל להכיל שני צלילים שונים ולהבחין ביניהם. כשהתחלנו עם ההתרעות מאיראן ומתימן ראינו שהציבור מבין היטב ומהר איך להתנהג ביחס לאזעקות. אם רוצים אפשר גם לקבוע מרווח של כמה שניות בין אזעקה של גילוי ראשוני ובין זו של ההתמגנות המיידית". בכל מקרה, מבהיר שינובר, האזעקה הקיימת תמשיך לפעול כסדרה לצד החלופות שהוא מציע.
מה תשיב למי שיאמר שאתה קונספירטור?
"אני יכול להבין אותם. אני מספר פה חתיכת סיפור שכמעט אף אחד לא מכיר. נפגשתי עם בכירים בצה"ל, גורמים בפיקוד העורף, שלא הכירו את הנתונים הללו, כך שאני לא מאשים אזרח מן השורה. הגיוני שיחשוב שאני מספר מעשיות. אבל בסוף כל המידע שאני מסתמך עליו הוא בלמ"סי. עצם זה שלכל אזור יש זמן ההתגוננות הקבוע שלו, והיכולת לבדוק מהירות מקסימלית של רקטה מסוימת שמשוגרת לכאן וכך לחשב כמה זמן היה אפשר לתת – הכול מידע גלוי.
"אני אדם עם הרבה ביקורת עצמית", מוסיף שינובר. "שנים שאלתי את עצמי – אולי אני טועה? אולי אני רואה משהו שלא קיים? אבל בכל שיחה, כולל עם אנשים שמלכתחילה בחנו אותי בספקנות, הגענו לאותה נקודה. ברגע שנכנסים לעובי הנתונים, אין להם תשובה".
"הסיפור של זמני ההתרעה נמצא בדיונים כל הזמן", אומרים לנו בפיקוד העורף. "עם זאת, אנחנו מעדיפים להיות בזמנים קבועים כדי לא לבלבל את האוכלוסייה. אנחנו לא יכולים לומר למשל לתושבים בעוטף עזה 'תתמגנו עכשיו בתוך דקה וחצי', ועוד חצי שעה לומר להם 'תתמגנו עכשיו בתוך 15 שניות'. לנושא של התנהגות אוכלוסייה יש משמעות בקביעת זמני האזעקות. מטבע הדברים, האיום מאיראן הוא פחות מיידי, ומהבחינה הזו היכולת שלנו לתת התרעה מקדימה דקות ארוכות לפני האזעקה היא מתנה. בכל מקרה, ההחלטות מתקבלות באופן מקצועי ומשותף בין גורמי הביטחון, תוך איזון בין הרצון להעניק זמן תגובה מרבי ובין הצורך למנוע בלבול או תחושת ביטחון שגויה. מתבצעים עדכונים שוטפים על בסיס מחקר והתפתחויות בזירות השונות. בסופו של דבר, השילוב בין התרעה, הנחיות ברורות והתנהגות נכונה של האזרחים הוכח כמציל חיים, לצד ההבנה שקיימות מגבלות מבצעיות ודילמות באחריות על הגנת העורף".
ימים ספורים לפני שיחתנו קיבל שינובר סימנים מעידים שהדברים "מתחילים ללכת לכיוון שלו" כדבריו. בנוסף פורסמה ידיעה שפיקוד העורף בוחן "התרעה דיפרנציאלית" – מתן זמנים שונים לאזורים שונים בהתאם לאיום. לדבריו, גם הסיקור התקשורתי הגובר בחודשים האחרונים – ובכלל זה דיווח בערוץ 12 – מעיד על כך שהנושא מתחיל סוף סוף לחלחל.
"אם זה יקרה", אומר שינובר, "זה לא ניצחון שלי. אני לא הסיפור. מה שמעניין אותי הוא טובת הציבור. שמעתי הבטחות כאלה פעמים רבות מדי. לא אחגוג לפני שאני רואה את זה בשטח".