פילוגים עמוקים באופוזיציה האיראנית, שמקורם לפני עשרות שנים, מציבים כיום אתגר משמעותי בפני המאמצים לחולל שינוי באיראן. זאת בשעה שכוחות הביטחון של המשטר פתחו בדיכוי אלים וחסר רחמים נגד מחאות אנטי־ממשלתיות, שהגיעו לרמה שלא נראתה כמותה מזה שנים רבות.
בהיעדר מנהיג טבעי לאופוזיציה בתוך המדינה, נכנס אל החלל שנוצר רזא פהלווי, בנו של השאה האיראני שהודח ב־1979. מהגלות בארצות הברית הוא קרא להפגנות ולשביתות. לאחר שקרא בשבוע שעבר לאיראנים לצאת לרחובות, יצאו המונים גדולים לפרוק את זעמם — זעם שהתפתח במהירות מחוסר שביעות רצון מהמצב הכלכלי הקשה לדרישות מפורשות להפלת המשטר.
מאז פרוץ ההפגנות, שהחלו בעקבות קריסת המטבע האיראני, נהרגו יותר מ־2,500 בני אדם, לפי אחד מארגוני זכויות האדם. המחאות התפשטו ברחבי המדינה, וחצו מגזרים כלכליים שונים, שכבות חברתיות מגוונות וקבוצות אתניות רבות.
הכי מעניין
המחאות באיראן בסוף השבוע האחרון | צילום: AP
האופוזיציה במדינה מגוונת לא פחות. היא כוללת מיעוטים אתניים, רפובליקנים, מונרכיסטים, אנשי שמאל ותומכים לשעבר של הרפובליקה האסלאמית. הקבוצות השונות מחזיקות בעמדות נחרצות ולעיתים מנוגדות — למשל בשאלה איזה סוג של ממשלה צריכה לקום בעתיד, ובאיזו מידה יש להעניק אוטונומיה אזורית למיעוטים באיראן.
לדברי מומחים פוליטיים, ללא קשר להיקף המחאות, אופוזיציה מפולגת מקטינה את הסיכוי לנפילה שקטה של המשטר. הם מוסיפים כי בהיעדר אופוזיציה מאוחדת ומאורגנת, יהיה קשה למשוך את אותו חלק גדול מהציבור האיראני שמתנגד למשטר, אך מהסס לצאת לרחובות בלי ביטחון שתהיה העברת שלטון מסודרת ויציבה.
לאף דמות אופוזיציונית אחרת אין כיום את מידת ההכרה הציבורית או את תחושת הנוסטלגיה שמעורר שמו של פהלווי. רוב האיראנים החיים כיום נולדו זמן רב לאחר המהפכה האסלאמית של 1979, אז הודח אביו, מוחמד רזא פהלווי, מתפקיד השאה לאחר כמעט ארבעה עשורים בשלטון. ככל שהמצוקה הכלכלית והבידוד הבינלאומי העמיקו, יותר ויותר איראנים החלו להביט לאחור אל התקופה שלפני המהפכה כאל עידן שבו איראן הייתה משגשגת ומכובדת.
הפגנה בבריטניה נגד המשטר האיראני, אמש | צילום: EPA
ואולם, במקום לנסות ולבנות קואליציה עם איראנים מזרמים פוליטיים אחרים — כפי שניסה לעשות בפעם הקודמת שבה התחוללו מחאות רחבות — הפעם מציג עצמו פהלווי הצעיר כמנהיג הבלתי מעורער של האופוזיציה. הוא מצביע על כך שמפגינים בתוך איראן מרבים להשמיע סיסמאות פרו־מונרכיסטיות. בשל השבתת האינטרנט שביצע המשטר, עדיין לא ברור אם הציבור נענה לקריאתו לשביתה במגזרי מפתח של הכלכלה.
"רבים מאלה שצועקים 'יחי השאה' ו'זה הקרב האחרון — פהלווי יחזור' רוצים בבירור את חזרתה של מונרכיה חוקתית ושל שושלת פהלווי", אמר אנדרו חלילי מהאיחוד הלאומי לדמוקרטיה באיראן (NUFDI), ארגון ללא מטרות רווח המזוהה עם פהלווי שבסיסו בוושינגטון.
יורש העצר האיראני, רזא פהלווי | צילום: JOEL SAGET / AFP . (Photo by JOEL SAGET / AFP)
"אבל התמיכה ביורש העצר באיראן אינה מוגבלת למונרכיסטים בלבד — שהיא קבוצה גדולה מאוד באוכלוסייה האיראנית. יש לו גם בסיס תמיכה חזק בקרב איראנים רפובליקנים, הדוחים את שלטון חכמי הדת ורואים ביורש העצר רזא פהלווי את המנהיג היחיד שיכול להוביל את איראן בתהליך של מהפכה ולאחר מכן במעבר לדמוקרטיה", כתב בדוא"ל.
ראיונות עם חברים באופוזיציה האיראנית והצהרות פומביות שלהם מראים כי רבים ממשיכים לפקפק בדרישתו של פהלווי להנהגה. ספקנות זו מציבה תקרת זכוכית לתמיכה בו, ועלולה לבשר על קשיים חמורים אם השלטון באיראן אכן יקרוס.
קרועים במחלוקות
עוצמתם של הפילוגים הללו נחשפה במלואה בשנת 2023, הפעם האחרונה שבה איראן היטלטלה במחאות כלל־ארציות. הדמויות הבולטות ביותר באופוזיציה הגולה והמסוכסכת הודיעו אז על הקמת קואליציה שמטרתה לפעול למען איראן חילונית ודמוקרטית. חבריה — בהם פעילת זכויות נשים, שחקנית מוכרת ופהלווי עצמו — הסכימו להניח בצד מחלוקות עמוקות כדי לשים קץ למשטר התיאוקרטי של איראן, ואחזו זה בידיו של זה כמפגן של אחדות. התמונה הזו, כמו גם דבריהם, שודרו בערוצי לוויין בפרסית ונצפו מקרוב בידי איראנים בתוך המדינה.
"ייתכן שלא נסכים על כל דבר ודבר", אמר פהלווי באירוע. "הדבר החשוב הוא שלא נאבד את התנופה".
אלא שפחות מחודשיים לאחר מכן התפרקה הקואליציה, כשהיא קרועה במחלוקות סביב שאלת החברות בה, היעדר חשיבה אסטרטגית ויכולת ארגון, וכן התנגדות חריפה מצד חלק גדול מבסיס התמיכה של פהלווי — כך לפי עדויות פומביות ופרטיות של כמה מהמעורבים.
הפגנה בבריטניה נגד המשטר האיראני | צילום: EPA
"אם יורש העצר היה הבעיה, ואם לשאר חברי הקואליציה הייתה תמיכה משמעותית בקרב האיראנים, אזי יתר חברי הקואליציה היו אמורים להיות מסוגלים לפעול, לגייס ולהנהיג גם בלעדיו", אמר סעיד קאסמינז’אד, יועץ לפהלווי ויועץ בכיר לענייני איראן וכלכלה פיננסית בקרן להגנה על דמוקרטיות — מכון מחקר בוושינגטון — בדוא"ל.
מלבד תומכיו של פהלווי, פועלות כיום באופוזיציה גם תנועות פוליטיות ודמויות בולטות נוספות. מחוץ לאיראן נמנית עם האופוזיציה מסיח עלינז’אד, פעילה ועיתונאית המתגוררת בארצות הברית, שנאבקה בחוק כפיית החיג’אב והייתה חברה מרכזית בקואליציית 2023. היא סירבה להגיב לכתבה זו.
בתוך איראן, הדיכוי הקשה מצד השלטון פגע קשות בחברה האזרחית ושלל ממנה את מנהיגיה הכריזמטיים והפופולריים ביותר — אף שחלקם ממשיכים להשמיע קול ולהתארגן חרף הסיכון הרב. בימים הראשונים של המחאות, למשל, פרסמו 17 פעילים אזרחיים, עיתונאים ובכירים לשעבר בממשלה הצהרה הקוראת לשינוי שקט של שיטת המשטר.
המחאות באיראן בסוף השבוע האחרון | צילום: AP
בין החותמים היה מוסטפא תאג’זאדה, לשעבר סגן שר הפנים בתקופת הרפורמיסטים, שכיום כלוא בכלא האיראני ונכנס ויוצא ממנו מאז 2009. הוא קרא לסיום שלטון אנשי הדת באמצעות אספה מכוננת נבחרת, אך גם מתנגד להפלת הממשלה באלימות. נרגס מוחמדי, חותמת נוספת, זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 2023 בזמן שריצתה עונש מאסר ממושך בשל פעילותה בתחום זכויות האדם. היא שוחררה לחופשה רפואית בסוף 2024, אך נעצרה מחדש באלימות בדצמבר בידי כוחות הביטחון.
חלוקים סביב פהלווי
עמאר מאלכי, מדען מדינה מאוניברסיטת טילבורג שבהולנד, העורך סקרי דעת קהל באיראן, אמר כי ממצאיו מראים שלפהלווי יש תמיכה חזקה בקרב כשליש מהאיראנים, התנגדות חזקה מצד שליש נוסף, והיתר מתלבטים ופתוחים לתמיכה בו בהתאם לנסיבות.
"רק באמצעות מחאה, ואפילו עם תמיכה של שני שלישים מהחברה, אי־אפשר לשנות משטר בלי תמיכה בינלאומית", אמר מאלכי. "וגם אם המשטר יוחלף, אי־אפשר להשיג יציבות בלי הכלת קבוצות אופוזיציה אחרות".
ראיונות עם מפגינים בתוך איראן העלו כי גם בקרב תומכיו של פהלווי קיימות עמדות מורכבות בנוגע אליו ולתפקידו העתידי.
"אני תומכת לחלוטין בחזרתו של הנסיך", אמרה נאזנין, אישה בת 35 מסמנאן, בריאיון שנערך לפני השבתת האינטרנט באיראן. "הוא האפשרות הטובה ביותר להוביל את המהפכה הזו עכשיו".
עוד כתבות בנושא
"אני באופן אישי מאמין בתפקידו הסמלי של רזא פהלווי כמנהיג תקופת המעבר, ולא כשליט העתידי של איראן", אמר דאבוד, גבר בשנות ה־40 לחייו ממשהד, בריאיון שנערך אף הוא לפני ההשבתה. השניים דיברו בתנאי שלא יזוהו בשמם המלא, מחשש לנקמה.
"בעבר לעולם לא הייתי תומכת באדם הזה", אמרה אישה ממערב טהרן בהודעה קולית שהועברה באמצעות מתווך לוושינגטון פוסט, בעיצומה של השבתת האינטרנט. "אבל אין לנו שום ברירה אחרת. אין דרך חזרה — רק קדימה. אם לא נתאחד סביבו ולא נתלכד, נקבר כאן".
תפקידם של המיעוטים האתניים
לדברי מאלכי, מידת התמיכה בפהלווי משתנה ברחבי איראן, והיא נמוכה יותר באזורים שבהם חיים ריכוזים גדולים של מיעוטים אתניים, כמו כורדים, אזרים-טורקים או בלוצ’ים.
פריבה בלוץ’, פעילה אזרחית המתגוררת בלונדון ופועלת למען זכויות המיעוט הבלוצ’י באיראן, אמרה כי פהלווי לא פנה למיעוטים האתניים כדי להבין את צורכיהם, ולא הציג תוכנית שתסביר כיצד המחאות ההמוניות אמורות להוביל להפלת המשטר. "כשהוא מקבל על עצמו אחריות ואומר 'אני מנהיג', הוא חייב לפרט מהם הצעדים הבאים", אמרה בלוץ’.
עוד כתבות בנושא
עבדאללה מוחתדי, מזכ״ל מפלגת קומאלה של כורדיסטן האיראנית וחבר מרכזי בקואליציית 2023, אמר אף הוא כי למיטב ידיעתו פהלווי לא פנה לקבוצות כורדיות כדי לפתוח בדיאלוג. לדבריו, רוחב היריעה של הגיוון האתני והפוליטי באיראן "אינו משתקף במדיניות שלו, לא בהתנהלותו ולא בתוכניות שהציג".
חלילי דחה את הביקורת כלפי פהלווי ואמר כי הוא שימש דמות מאחדת ופנה למיעוטים אתניים, לפעילות זכויות נשים ולמתנגדי משטר. "גישתו של יורש העצר רזא פהלווי מכוונת־מראש לכלל החברה ומבוססת על עקרונות — שלמותה הטריטוריאלית של איראן, זכויות אדם, שלטון חילוני ובחירה דמוקרטית", אמר חלילי.
גם קאסמינז’אד אמר כי הקואליציה של פהלווי כללה מיעוטים אתניים ודתיים, וכן אנשים בעלי השקפות פוליטיות שונות, שהתאחדו סביב תמיכתם בהנהגתו.
שלט על לבנים ועליו כתוב בפרסית "יחי השאה", בהתייחסו לשושלת פהלווי שהופלה במהפכה האסלאמית של 1979, במהלך מחאה נגד הממשלה בטהרן, איראן | צילום: UGC דרך AP
אף שרבים ממתנגדי המשטר האיראני חולקים תקווה לעתיד דמוקרטי ופלורליסטי, יש החוששים כי עלייתו של פהלווי כדמות האופוזיציונית הבולטת ביותר עלולה לפתוח פתח לתוצאה הפוכה. מהדיה גולרו, עיתונאית ופעילה שישבה בכלא באיראן וכיום מתגוררת בשוודיה, אמרה כי היא חוששת שהאדרת דמות אחת ויחידה תוביל להקמת משטר טוטליטרי נוסף.
חלק מחברי האופוזיציה החלו להאשים, ולו במידה מסוימת, גם את עצמם ואת בעלי בריתם בכך שלא הציעו לאיראנים חלופה ברורה שאליה יוכלו לפנות. "בשנתיים האחרונות הייתי חברה באינספור קבוצות של אנשים שחשבו כמוני, אך לא הצליחו להניח בצד חילוקי דעות קטנים ולעבוד יחד (ואני בהחלט לא חפה מאשמה)", כתב כאווה שהרוז, עורך דין איראני־קנדי ופעיל זכויות אדם, בפוסט באינסטגרם בשבוע שעבר.
הוא קרא לכל מי שחולק את השאיפה לאיראן דמוקרטית להתאחד סוף־סוף לחזית אחת. "ייתכן שזהו הרגע הקריטי ביותר בהיסטוריה של איראן בעשורים האחרונים", כתב. "יש לנו אחריות מוסרית לפעול עכשיו. מחר כבר יהיה מאוחר מדי".
עוד כתבות בנושא
