מצב תוכנית הגרעין ופרויקט הטילים הבליסטיים
בראיון שערך ביום שני חוקר איראן, דר' רז צימט, לרשת הרדיו הפרסית "רדיו פרדא", אמר כי לדעתו לא צפויה תקיפה ישראלית באיראן בטווח הזמן הקרוב. "אם נבחן את שני היעדים המרכזיים האפשריים לתקיפה ישראלית, הרי שמדובר בסוגיה הגרעינית ובטילים הבליסטיים", הוא צוטט.
"בסוגיה הגרעינית אין חידוש משמעותי. מתקיימות עבודות בנייה בכמה מתקנים איראניים, אך לא כאלה הקשורות להעשיר אורניום או לייצור נשק - לפחות לא למיטב ידיעתי", המשיך צימט. "באשר לטילים הבליסטיים, אכן חלו שיפורים מסוימים מאז חודש יוני, אך אינני סבור שהמצב הגיע לנקודה שבה ישראל תחליט לתקוף. להבנתי, ייתכן שאיראן קרובה כיום למספר הטילים שהיה ברשותה לפני המלחמה - אם לא פחות מכך".
במשך שנים חסם המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית, עלי חמינאי, את העשרת האורניום לרמה צבאית של 90% ואת פיתוחם של ראשי קרב גרעיניים מוקטנים שבעזרתם ניתן להטיל את פצצת הגרעין באמצעות טילים בליסטיים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לפי דו"ח של מכון המחקר האיטלקי ISPI, שהסתמך על מקורות בטהרן ופורסם לפני שבועיים, באוקטובר האחרון נתן חמינאי אור ירוק לפיתוח ראשי קרב גרעיניים מוקטנים לטילים בליסטיים – אך עדיין נמנע מלאשר העשרה לרמה של 90%. במקביל, נפוצות שמועות על תוכנית העשרה סודית באתר שלא דווח לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כאשר מאז מבצע עם כלביא ביוני, היא מקבלת גישה מוגבלת מאוד לאתרי הגרעין.
צימט התייחס גם לסוגיית הטילים הבליסטיים: "לא מדובר רק בכמות אלא גם בסוג הטילים: עד כמה קל או קשה ליירט אותם, האם הם מונעים בדלק מוצק, מה רמת הדיוק שלהם. כלומר, לא רק קצב הייצור קובע, אלא גם מאפייני הטילים עצמם. עם זאת, הנקודה המרכזית היא שאינני חש שמדובר בהחלטה דחופה. התרחיש המדאיג יותר בעיניי הוא שככל שמצב הפנים באיראן מתערער, כך גובר הסיכון לטעות בשיקול הדעת".
המחאות בטהרן, איראן - השבוע | צילום: Fars News Agency via AP
את הדברים אמר החוקר הבכיר, למרות הפגישה שנערכה בין רה"מ נתניהו לנשיא טראמפ בשבוע שעבר, בה דנו על העניין. "הנושא בהחלט עלה, אך לדעתי הסוגיה העיקרית הייתה קביעת הקווים האדומים - מהם התנאים שיביאו לתקיפה ישראלית או אמריקנית אם איראן תמשיך לשקם את יכולותיה. אינני סבור שהגענו לנקודה שבה ישראל רואה בכך צורך קריטי לתקוף כעת".
"קיימת כמובן גם הטענה שיש לנצל את חלון ההזדמנויות הנוכחי, כאשר מערך ההגנה האווירית של איראן מצוי במצב ירוד. אך גם כאן, אינני חושב שהזמן לכך הוא מחר בבוקר. ייתכן שיידרש עוד זמן עד שאיראן תגיע לרמת איום שישראל תתפוס כאסטרטגית", הוסיף.
עוד כתבות בנושא
הוא התייחס גם לתרחיש של טעות בפרשנות לפעולות הצד השני: "התפיסה בישראל היא שאין מקום לנטילת סיכונים. אם איראן מבצעת צעד כלשהו, ישראל מעלה את רמת הכוננות, והאיראנים מצדם חוששים עוד יותר מתקיפה ישראלית - קל מאוד להיקלע לטעות בהערכת המצב. לכן, במיוחד לאחר פגישת טראמפ-נתניהו והמסרים של טראמפ בדבר תקיפה אפשרית של איראן, אם ייהרגו מפגינים, הסיכון למיסקלקולציה גדל משמעותית".
צימט הוסיף: "להערכתי, האיראנים עצמם מודאגים מאוד מהאפשרות שישראל או ארצות הברית ינצלו את גל המחאות הנוכחי כדי לתקוף את איראן, ולכן הם עשויים לנקוט צעדים צבאיים שיתפרשו בישראל באופן שגוי".
ביחס למחאות באיראן אמר צימט "בכל פעם שמתפרצות מחאות באיראן, קיימת בישראל תקווה שהפעם הדבר יוביל לשינוי משטר. ברור לחלוטין שהמטרה האולטימטיבית של ישראל היא לראות שינוי משטר כלשהו באיראן. יש בישראל תחושה שהולך ונעשה קשה יותר עבור המשטר האיראני להתמודד איתן, המחאות, המשבר הכלכלי המתמשך, המחסור במים ובחשמל, משבר הלגיטימציה והשלכות המלחמה".
עוד על הקשיים באיראן
"מה שקרה בוונצואלה נכונותו של הנשיא טראמפ להשתמש בכוח, אם יידרש, כדי לחולל שינוי כלשהו וההתבטאויות של טראמפ בהחלט מעוררים בישראל תיאבון לאפשרות שמשהו דומה יתרחש גם באיראן ויוביל לשינוי משטרי".
סיוע חיצוני: מי עשויה לקצר לאיראן את הדרך לגרעין?
גם אם האיום הגרעיני אינו מיידי, באיראן לא קופאים על השמרים, והאור הירוק שנתן חמינאי לפיתוח ראשי הקרב הגרעיניים מראה שהם מביטים קדימה לעבר חזון המעצמה הגרעינית.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן עם ראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן, מוחמד אסלאמי בסיור במתקן גרעין | צילום: AFP
פיתוח ראשי קרב קומפקטיים הוא שלב מרכזי בהליך "ההנשקה", כלומר הפיכת הגרעין לנשק. זהו אתגר מורכב מאוד שרק מתי מעט בעולם יודעים לבצע, קל וחומר מדינה שלא מזמן איבדה את מדעני הגרעין הבכירים ביותר שלה. המקרה הפקיסטני מלמד כי גם ללא ניסויים גרעיניים מלאים, נדרשו כ-15 שנים להגיע לעיצוב מבצעי.
ההנחה היא שבטהראן בונים על סיוע חיצוני שיקצר משמעותית את הדרך ויבטל את אובדן הידע כתוצאה מחיסול המדענים. מיהי המדינה שעשויה לסייע לה?
סין
סין היא היבואנית הגדולה בעולם של נפט. דרך מצרי הורמוז, הצ'קפוינט הימי שמקשר בין המפרץ הפרסי לים הפתוח, עוברים כ‑45% מהנפט שמגיע לסין, שמגיעים בעיקר מסעודיה, עיראק, האמירויות וגם מאיראן. סין חוששת שאיראן גרעינית תערער את היציבות באזור ותפגע בעורק האנרגיה החשוב שהמפרץ הפרסי מהווה עבורה. בכלל, משבר גרעיני או מלחמה סביב איראן מייצר סיכון משמעותי לכלכלת האנרגיה העולמית, שפגיעה בה תגרור גם פגיעה בצמיחה וביציבות הפנים‑כלכלית של סין.
עוד כתבות בנושא
סיוע לאיראן להשיג פצצת אטום, בניגוד לאמנה להפצת נשק גרעיני (NPT), עלול לפגום ביחסיה עם מדינות המפרץ והסעודים בראשם, עם האמריקנים וגם עם מדינות באיחוד האירופי – שתי שותפות הסחר הגדולות ביותר שלה. יתרה מכך, איראן ענייה ותלותית, כפי שהיא היום, מניבה לסין רווחים גדולים.
בשורה התחתונה, יש לה המון מה להפסיד מאיראן גרעינית.
רוסיה
היחסים בין מוסקבה לטהרן התהדקו כמובן בשנים האחרונות - כולל חתימה על הסכם שותפות אסטרטגי מקיף שמחזק תחומי שיתוף פעולה ביטחוניים, כלכליים ואנרגטיים לשני עשורים קדימה. עם זאת, במשך שנים פוטין רואה באיראן גרעינית איום על היציבות האזורית, במיוחד במוקדים חשובים לרוסיה במרכז אסיה ובאגן הים הכספי ועלול לערער את השפעתה באזורים אלה, שהשתייכו בעבר לברית המועצות.
הכינוס הגרעיני של רוסיה, סין ואיראן | צילום: AFP
החששות הללו מסבירים מדוע, מיד לאחר חשיפת התוכנית האיראנית הסודית בשנת 2002, מוסקבה תיקנה עקרונות מסוימים העומדים בבסיס שיתוף הפעולה שלה עם הרפובליקה האסלאמית. עד שנת 2005 היא חתמה על מספר הסכמים עם טהרן המבטיחים את החזרת הדלק הגרעיני המשומש מתחנת הכוח בושהר לרוסיה, ובאופן כללי, מגבילים את שיתוף הפעולה עם איראן. לבסוף, רוסיה דחתה את כל ניסיונותיה של טהרן להשיג רישיונות לייצור נשק רוסי באיראן. לאחר מבצע עם כלביא אף דווח כי מוסקבה דחקה בטהרן לשתף פעולה עם סבא"א.
הקרמלין מבין שסיוע לרפובליקה האסלאמית להשיג גרעין יפגע משמעותית ביחסים הדיפלומטיים שלה עם המערב ובדומה לסין, הוא מרוויח מהמצב הנוכחי של איראן.
עוד כתבות בנושא
פקיסטן
היחסים הבינלאומיים של פקיסטן מורכבים. האיום הביטחוני עליה מגיע מצד שכנתה הודו, אך במקביל היא מקיימת מערכת יחסים ביטחונית וכלכלית הדוקה עם ארצות-הברית ומדינות הציר האמריקני ובראשן סעודיה, שחקניות מפתח במערכת הביטחון שלה באזור. על רקע הפסקת האש בין פקיסטן להודו, שנחתמה בתיווך אמריקני, היחסים בין איסלמאבאד לוושינגטון התחממו והעסקה הגרעינית עליה חתמה באוקטובר עם סעודיה, יריבתה הגדולה של איראן בעולם המוסלמי, מצביעים על כך שהמדינה נמצאת במגמת התרחקות מאיראן.
לא זו אף זו, לפקיסטן, שחשופה לביקורת בינלאומית על הנשק שלה כבר עשרות שנים, יש סיבה טובה לחשוש שהעברת טכנולוגיה גרעינית לאיראן, תפגע ביחסים הדיפלומטיים שלה ותביא להשתת סנקציות כבדות עליה.
יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, מברך את ראש ממשלת פקיסטן לפני פגישתם בריאד בספטמבר | צילום: AFP
קוריאה הצפונית
בעוד מעורבות של סין, רוסיה ופקיסטן בעניין אפשרית, אך לא סבירה, הז'יטונים של טהרן יוכוונו כנראה לפיונגיאנג.
איראן וצפון קוריאה מקיימות קשרים ביטחוניים מזה עשורים, בעיקר בתחום הטילים הבליסטיים. דו"חות מודיעין מערביים מצביעים על כך שצפון קוריאה סיפקה בעבר לאיראן טכנולוגיות טילים, שהיוו את הבסיס לחלק ממערך הטילים שלה. שיתוף הפעולה כלל גם ביקורים חיליים והחלפת ידע טכני בין המדינות.
בניגוד לשלוש האחרות, הדיקטטורה של קים ג'ונג און מסוכסכת בגלוי עם המערב וכמעט ולא מקיימת קשרי מסחר עם מדינות מערביות. שתי המדינות רואות את ארה"ב כאיום קיומי, ולפיכך יש ביניהן אחדות אינטרסים לשתף פעולה.
קים ג'ונג און (במרכז) צופה בניסוי טילים בצפון קוריאה | צילום: AP
ובכל זאת, הרכבת ראשי נפץ גרעיניים היא פעולה מורכבת גם כאשר יש את הידע לעשות זאת. שנית, יש להניח שקים לא שש למסור ידע שיחשוף מידע משמעותי על יכולותיה של מדינתו ועיצוב ראשי נפץ תלוי בליווי צמוד של מהנדסים לאורך זמן, ניסויים משותפים, אימון מעשי, חומרים ועוד – מסלול שלם שיוצר עקבות מודיעיניות. בנוסף, משעה שהוא עבר לאיראן, הסיכוי שידלוף לגורמים עוינים מבחינתו גדל פי כמה. החדירה העמוקה של המוסד לאיראן ודאי לא חיזקה את הביטחון הקוריאני ביכולותיה לשמור את המידע לעצמה.
בשורה התחתונה, מעורבות קוריאנית בפיתוח ראשי קרב גרעיניים נותרת בשלב זה בגדר ספקולציה בלבד. בישראל ממשיכים להתווכח אם איראן "קרובה לפצצה", בעוד שבטהרן עוסקים בשאלה אחרת לגמרי: כיצד להתקדם כך שהגרעין יהפוך לעובדה – מבלי שנדע מתי זה קרה.