"מים, מים, בכל מקום, ואף טיפה לשתות", מתוך ספרו של סמואל טיילור קולרידג' "שירו של הימאי הקדמון", הוא מוטו מתאים לרפובליקה האסלאמית של איראן.
עם המפרץ הפרסי בדרום-מערב, ים עומאן בדרום והים הכספי בצפון, איראן מוקפת במים - אך יש לה מעט מאוד מה לשתות. באיראן מאשימים כמובן את ישראל וארה"ב במניפולציה של מזג האוויר ובגרימת בצורת כה קשה עד שנשיא הרפובליקה האסלאמית אומר שהוא עשוי "להצטרך לפנות את טהרן".
עוד כתבות בנושא
אילו רק האייתוללות רוחאללה חומייני ועלי חמינאי היו מוציאים את כספם על מתקני התפלה במקום על מתקנים גרעיניים, אזרחי איראן לא היו עומדים בפני מוות מהתייבשות.
הכי מעניין
על פי דו"ח חדש של פורום המזרח התיכון, איראן נמצאת על סף "פשיטת רגל מימית" הנובעת מ"כישלונו העמוק של המשטר להסתגל באזור שבו מדינות צחיחות אחרות יישמו בהצלחה אסטרטגיות ניהול מים בנות-קיימא". בעוד ששכנותיה נערכו זה מכבר לתקופות שחונות והשקיעו בתשתיות לאספקת מים לאזרחיהן, הרפובליקה האסלאמית בזבזה את כל משאביה במרדף טיפשי אחר נשק גרעיני.
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי | צילום: AFP
שכנותיה של איראן השקיעו את משאביהן בצורה שונה. כווית בנתה שמונה מתקני התפלה המספקים 93% ממי השתייה הדרושים ל-5 מיליון תושביה. קטאר בנתה 109 מתקני התפלה המספקים 48% ממי השתייה ל-3 מיליון תושביה, ואיחוד האמירויות הערביות בנתה 70 מתקני התפלה המספקים 42% ממי השתייה ל-11 מיליון אנשיה. ערב הסעודית, יצרנית המים המותפלים הגדולה בעולם, בנתה 30 "מתקני-על" המספקים יותר ממחצית ממי השתייה ל-34 מיליון תושביה.
עם זאת, מתקני ההתפלה של איראן מספקים רק 3% ממי השתייה הראויים ל-92 מיליון תושביה הצמאים. איראן הייתה אחת המדינות האחרונות במזרח התיכון שהחלה בהתקנת מתקני התפלה, והם קטנים ולא יעילים ומסתמכים בעיקר על טכנולוגיה ישנה ושיטות מיושנות. למרות מאמציה להגביר את יכולות ההתפלה שלה, המצב חמור וסביר להניח שיסתכם במעט מדי, מאוחר מדי.
עוד כתבות בנושא
כאשר היא מסנוורת משאיפותיה הגרעיניות ומשנאתה לישראל ולארצות הברית, איראן הוציאה את כספה בצורה לא חכמה על כורים גרעיניים יקרים ואף על פצצות גרעיניות יקרות יותר.
בארה"ב, שבה אגרות סביבתיות ורגולטוריות מנפחות את המחירים, כור גרעיני עולה מיליארדי דולרים. החדש ביותר בארצות הברית הוא תחנת הכוח הגרעינית ווגלט בג'ורג'יה, שעלתה כ-30 מיליארד דולר. באיראן, ניתן להניח שתג המחיר הכולל נמוך יותר, אך ההוצאות הנוספות של קבירת מתקנים עמוק מתחת לאדמה כנראה הופכות את הסכום הכולל לזהה בערך, אולי אפילו גבוה יותר.
מתקני הגרעין בנתנז | צילום: AP
בנוסף לכסף שאיראן הוציאה על כורים גרעיניים, היא הוציאה גם מיליארדי דולרים על מתקני העשרה, רבים מהם גם מתחת לאדמה. היא השקיעה בנדיבות במחקר ופיתוח של מערכות הדק וטילים בליסטיים לשיגור פצצות.
לעומת זאת, מתקן התפלה עולה מיליוני דולרים. בשנת 2010, טקסס העריכה את המחיר ב-658 מיליון דולר עבור מתקן התפלה בנפח 100 מיליון גלונים ליום. כיום, מתקן התפלה עשוי לעלות מיליארד דולר. משמעות הדבר היא שעל כל אתר גרעיני בשווי 20 מיליארד דולר שהיא בנתה, איראן יכולה הייתה לבנות 20 מתקני התפלה חדישים.
מתקן התפלה בחדרה. | צילום: EPA
ללא אספקה קבועה של מי ים מותפלים, איראן נקטה במדיניות לא יציבה כדי לספק מי שתייה, וגרמה נזק רב לאדמה. מדיניות זו הובילה לדלדול דרסטי של מי התהום, על פי דו"ח פורום המזרח התיכון, וגרמה לערים באיראן לשקוע באדמה - פשוטו כמשמעו - עקב "דחיסת אקוויפרים", מה שמציב את המדינה בדרך ל"מוות אקוויפרים".
כמובן, הרפובליקה האסלאמית לעולם לא תכיר בטיפשות דרכה. במקום זאת, היא תמשיך להאשים את ארצות הברית וישראל, בה חמישה מתקני התפלה גדולים המספקים 80% ממי השתייה של המדינה.
האירוניה במצבה של איראן היא שכל העולם היה מתגייס לעזור לעם האיראני להימנע מאסון מתקרב אלמלא ניהל את ארצו שלטון אייתולות המונע משנאה. וישראל, מושא השנאה הזו, הייתה מתייצבת ראשונה לעזור.
עוד כתבות בנושא
