הבעיה פשוטה. תוכנית השלום בת 21 הנקודות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נגזרת מהנחות יסוד שגויות באופן ברור.
אפילו כעת, בעיצומה של הסלמה מתמדת של הפרות הפסקת האש מצד חמאס, התומכים בהסכם מסרבים להבין את המניעים המרכזיים של הטרור הפלסטיני.
עוד כתבות בנושא
בתמימות, הם מקרינים את השקפותיהם על ההיסטוריה המערבית על המזרח התיכון של ימינו. תומכי התוכנית כלאו את עצמם במסגרות פשטניות של הסבר פוליטי. הם נאחזים בעקשנות בקלישאות ומתעלמים בתוקף ממה שקורה לנגד עיניהם.
הכי מעניין
אך טרור ג'יהאדי הוא ביטוי להקרבה דתית. עבור פושעים אלה, טרור הוא תמיד פשע מקודד; אלימות נגד ישראל מייצגת מילוי התחייבויות שהן "קדושות". עבור מחבלי חמאס, אלימות וקדושה הם היינו הך. הן בלתי נפרדות מבחינה לוגית. התעלמות או אי הבנה של נקודה זו תגזור את גורלה של "מועצת השלום".
ההיסטוריה ראויה למקום של כבוד. מדיניות ישראלית קודמת תמכה בחמאס נגד פת"ח. באותה תקופה, כיוון המדיניות של פת"ח נוסח בצורה הישירה ביותר על ידי עות'מאן אבו גרביה, סגן ראש הלשכה הלאומית והפוליטית של הארגון, שאמר לעיתון אל-חיאת אל-ג'דידה: "עלינו תמיד להיות מוכנים להקריב את דמנו, כמו בהתחלה… וכפי שנמשיך להקריב. פת"ח היא תנועה של הקרבת דם… עמנו נתן לעולם הזדמנות, ואם העולם לא ינצל הזדמנות זו, אלימות והרס יגיעו".
אותם רגשות ראשוניים שלטו במהרה בחמאס, הידוע גם כתנועת ההתנגדות האסלאמית. עבור חמאס ובעלי בריתו הג'יהאדיסטים, הסדרי דיפלומטיה הם תמיד טקטיים או עסקיים באופן צר. עבור אלו שמגדירים את עצמם כ"אוהבי מוות", יש רק דרך נכונה אחת. כשזה מגיע לישראל, הדרך היא "מלחמת קודש" ו"הקרבה דתית".
בנאום בפני כוחות הביטחון הפלסטיניים בעזה בשנת 2001, התחייב מנהיג אש"ף יאסר ערפאת: "נילחם למען אללה, ונהרג וניהרג, וזו שבועה חגיגית… דמנו זול בהשוואה למטרה שאיחדה אותנו… אך בקרוב ניפגש שוב בגן עדן…".
נדבך מרכזי להבנת קריאת ההתכנסות הזו הוא הדואליות של הקורבן. נאמר לכולם: "נהרוג וניהרג". המסר היה ונשאר חד משמעי. ניצחון אמיתי לפלסטינים יגיע כאשר ישראלים ו"קדושים מעונים" ערבים יסבלו מוות מרובה כוח. אך בעוד שמוות עבור "היהודים" יהיה לכאורה סופי ולא הרואי, מוות עבור הפלסטינים יהיה רק אי-נוחות זמנית בדרך לאלמוות.
עבור כל הג'יהאדיסטים, לא רק חמאס, הן על ידי הריגת יהודים והן על ידי מיתה על ידי יהודים, ניתן להעניק חופש ממוות. זוהי המשמעות המרכזית של הטרור האסלאמיסטי נגד ישראל, הרציונל של "השורה התחתונה" שלו, סיבת קיומו.
במהותו, טרור הוא צורה של אלימות קדושה המכוונת ל"הקרבה" של אויבים וקדושים מעונים. למרבה המזל, אנו יכולים ללמוד מההיסטוריה הרלוונטית שדווקא באמצעות הריגה מכוונת של יהודים - פלסטיני יוצא לג'יהאד ויכול לקנות לעצמו חופש מה"עונש" האולטימטיבי.
גם אם זה לא מדעי, קובעי מדיניות ישראלים יצטרכו להכיר בכך ש"חיי נצח" אינם גמול קטן.
יש עוד. ברגע שישראל תבין סוף סוף שטרור כפעילות מבטאת הקרבה, היא תהיה במצב טוב בהרבה להתמודד עם פשעי טרור. בהיעדר הבנה כזו, תוכניות שלום קריקטורליות של 21 נקודות לעולם לא ישיגו דבר בעל משמעות מוחשית.
לכאורה, תוכנית טראמפ נוטה לכשלים של מחשבה חסרת ממשות. באופן תכליתי יותר, יש להתייחס לטרור הפלסטיני, לפחות בחלקו, כמעשה קדוש של חיבור בין הקרבה ערבית לבין חובה דתית. עם גישה מושכלת חדשה שכזו, ישראל תוכל סוף סוף להתחיל לעצב את אסטרטגיית הלוחמה בטרור שלה על יסודות אינטלקטואליים רציניים.
ערפאת. | צילום: EPA
לפני שנים, ערפאת התחייב: "העם הפלסטיני מוכן להקריב את הנער האחרון ואת הנערה האחרונה כדי שדגל פלסטין יתנוסס מעל חומות ירושלים, הכנסיות והמסגדים". מנהיג אש"ף דאז לא דיבר על הקרבה פוליטית. במקום זאת, על ידי הצבת המוות האישי בהקשר של ג'יהאד, מדובר היה בקורבן בשר ודם מילולי שבו "הנער והנערה [הפלסטינים] האחרונים" יוכלו להשיג אלמוות.
עבור פלסטינים הרואים בטרור הקרבה, זוהי אלימות קדושה שמתגמלת כפליים. הריגת היהודי הבזוי תוך הריגה של המוות עצמו בו-זמנית עבור המאמינים האסלאמיים, טרור קורבנות תמיד חושף את המיזוג האופטימלי של דת ופוליטיקה. אלימות כזו ממלאת תפקיד נצחי של הקרבה, אך כזה שבדרך כלל מתעלמים ממנו; כלומר, לדכא אלימות בתוך הקהילה ולמנוע התפרצות או גל של סכסוכים פנים-קהילתיים.
כצפוי, אלימות חמאס נגד "משתפי פעולה" פלסטינים, שמתבצעת לאחר חתימת ההסכם, כוללת הוצאות להורג מרובות שהוצגו בתוכניות חדשות מרכזיות בטלוויזיה, והיא מקושרת להפסקות זמניות של טרור נגד ישראלים.
אילו לקחים בנושא לוחמה בטרור ניתן ללמוד מכל זה? לסיכום, טרור ג'יהאדי של חמאס הוא סוג של הקרבה דתית. פשיעה חמורה זו לעולם לא תיפסק בתגובה ל"היפרסות מחדש" של ישראל, בפיקודו של נשיא אמריקני. זה בוודאי גם לא ייגמר אם מדינה פלסטינית תוכרז ביהודה, שומרון ועזה.
זה יסתיים רק כאשר היהודי השנוא על ידי המוסלמי יעזוב כל סנטימטר של "פלסטין", אזור הכולל את כל מדינת ישראל, או כאשר ישראל תלמד ששום תוכנית שלום, מסודרת בקפידה ככל שתהיה, לא תוכל לגבור על המשיכה המוחשית והדתית של "מות קדושים" ו"כוח על פני המוות".
עוד כתבות בנושא
