חודש קשה עבר על חטיבת השריון 401 בדרום לבנון. לצד הישגים ועשייה מבצעית רבה, נפרדה החטיבה ממפקדה אל"מ מאיר בידרמן, שנפצע קשה מרחפן נפץ. מפקד גדוד 52, סא"ל דור בן־שמחון ז"ל, נהרג עם כל צוותו בשבוע שעבר.
לפני שלושה שבועות נכנס לתפקיד מפקד החטיבה אל"מ יואב שניידר, שמוביל את חיילי 401 בגזרה המרכזית. יחד הם הגיעו לנקודה הצפונית ביותר שצה"ל נמצא בה היום בלבנון, המרוחקת יותר מעשרה קילומטרים מגדר הגבול. "צוות הקרב החטיבתי שלנו נמצא הכי רחוק מהגבול, מעבר לרכס עלי־טאהר", מציין שניידר, "אנחנו פועלים ביעילות, סוגרים מעגלים ומשמידים מחבלים, וההישגים שלנו מדהימים".
מפקד החטיבה מדבר בלשון הווה, אולם מזה שבוע המצב כבר השתנה. "עברנו מלחימה להפסקת לחימה", הוא מספר, "כרגע אנחנו נמצאים במשימת הגנה, משמרים את הישגי החטיבה והאוגדה, וממשיכים לבצע פעולות באש ואיסוף. חופש הפעולה נשמר. אנחנו לא עוצרים, ומעמיקים את ההישג.
הכי מעניין
"ביטחון כוחותינו הוא שיקול מרכזי ומשמעותי, וכשנכנסה לתוקף הפסקת האש הגדרנו לחיילים את הנהלים והוראות הפתיחה באש - איום קרוב ורחוק צריך להיות מושמד בלי לקבל אישורים מגבוה. אמרתי להם שאני לא רוצה שיפנו אליי עם זה, רק שיעדכנו אותי אחרי שהשמידו את האיום. ערכנו לא מעט שיחות כדי להעביר את המסרים האלה, כדי שלא יהיה שום איום על כוחותינו. נפעל למזער ולשבש כל איום אם יתפתח. אני חושב שהמסר לחיילים היה ברור, ואני סומך על המפקדים מעליי בנושא הזה".
עוד כתבות בנושא
אך למרות ההצהרות הללו, יש גם מדרג ברור שבו התגובה של צה"ל אינה זהה. "בתוך תחומי הקו הצהוב יש חופש פעולה מלא", מסביר מפקד החטיבה, "אך מצפון אליו יש צורך באישורים של מפקדי חטיבה ואוגדה. אנחנו קפדניים יותר שם. ובכל זאת, אם מתפתח איום מעבר לקו הצהוב, נסיר אותו מיד. נמשיך לפעול שם באש ובאיסוף, וגם נחזור לתמרון עמוק אם נצטרך".
שניידר, בן 41, נשוי ואב לארבעה, גר בעמק בית־שאן. הוא סבור שצריך להעלות על נס את ההישגים של החטיבה ושל כל צה"ל במערכה הזאת. "התכלית שלנו ברורה", הוא אומר. "אנחנו יודעים היטב למה פועלים שם ומדוע יצאנו לתמרון. במבצע חיצי הצפון השמדנו את תשתיות קו המגע וסיכלנו את איום החדירה, ובשאגת הארי התקדמנו יותר מעשרה קילומטרים מגבול הצפון, תפסנו שטחי מפתח וסיכלנו את איום הטילים על היישובים. פגענו בחיזבאללה קשה מאוד. אי אפשר לגמד את ההישגים שלנו מהחודשים האחרונים, זה בקנה מידה היסטורי.
"השמדנו מערכי חיזבאללה שלמים, וחיסלנו אלפי מחבלים. תפסנו תשתיות ונשק רב. כיום המצב הביטחוני פה הרבה יותר טוב. זה לא עוד מרחב בודד שטיהרנו, אלא זה מצטבר לפגיעה מצרפית שמחלישה את חיזבאללה ומקשה עליו להשתקם. הלוואי שהייתי יכול להראות את זעקת השבר של מפקדי חיזבאללה בדרגי השטח פה, את חוסר היעילות המבצעית שלהם.
"אנחנו לא מזלזלים בהם, ויש איומים ומחירים שאנחנו משלמים, אבל הם זועקים לפיקוד שלהם שיביא הפסקת אש. כשצד אחד רוצה להמשיך להילחם והצד השני רוצה לעצור, זה מעיד על המצב שלנו".
דווקא במצב כזה יכול להיות שצה"ל ייאלץ לעצור. אתה מעביר את המסרים האלה לדרגים הגבוהים?
"את ההמלצות שלי אני נותן למפקדיי, ואני בטוח שהם מעבירים את המסרים למי שצריך. אני מאמין בהם וסומך עליהם מאוד. אהיה מוכן לכל פקודה שאקבל, נתאים את עצמנו לכל דבר, ונעשה הכי טוב את מה שצריך תחת ההנחיות. תמיד נהיה הכי טובים במשימות שייתנו לנו. אנשי הצפון צריכים לדעת שנהיה פה בשבילם לכל דבר. בינתיים אנחנו מחזירים לכשירות את הכלים ונותנים אוויר לאנשים. לא היו משימות שנעצרו בגלל הפסקת האש.
"יש עוד משימות, ואנחנו עוד יוצאים למבצעים התקפיים, משמידים תשתיות ונשק, ומשמרים את ההישגים שלנו", הוא מוסיף. "עם זאת, אנחנו מבינים את המתחים ואת החשש ממיס־קלקולציה והשלכותיה".
הזכות והמחיר הכבד
מאז תחילת הלחימה במבצע שאגת הארי מונה חטיבה 401 שבעה חללים בלבנון, ארבעה מהם מצוות טנק מפקד גדוד 52, שנפלו בשבוע שעבר. "החטיבה שילמה מחירים כבדים לאורך כל המלחמה", אומר שניידר. "איבדנו בעזה את מפקד החטיבה אחסאן דקסה, ובידרמן נפצע קשה לא מזמן. יש לנו מפקדי גדודים שנפצעו, ובשבוע שעבר איבדנו את דור ואת כל הצוות שלו".
הטנק הפגוע של מג"ד 52 עדיין נמצא בבדיקה של אנשי תחקור, ומסקנות האירוע טרם התבררו עד הסוף. "הוא היה פקוד קרוב שלי", אומר שניידר. "במשך שמונה חודשים הוא פיקד על פלוגה תחתיי כשהייתי מפקד גדוד בהכשרה, והוא פיקד כאן על גדוד אצלי. דור היה אישיות למופת, קצין משכמו ומעלה. בכל מקום שהגיע אליו, גם ברגעים הקשים, הייתה לו מנהיגות מיוחדת. הוא חסר לנו. לאורו ולאור כל חללי החטיבה אנחנו מנפחים את החזה, מחייכים למרות הקושי וממשיכים קדימה".
שניידר מוסיף שאין זה מקרה שקצינים רבים ב־401 נפצעים בקרבות. "הרוח והערכים של החטיבה הם הפיקוד מלפנים, תוך שיקול שהמפקד יהיה במקום שהוא הכי משפיע בו ואיפה הוא הכי צריך להיות. דור נהרג בראש הכוחות, תוך גילוי דוגמה אישית. הוא הוכיח את זה בשדה הקרב.
עוד כתבות בנושא
"חטיבה 401 נמצאת מקדימה, בקצה החץ של צה"ל. זאת זכות להוביל, אבל יש לזה גם מחירים. יש לנו חוסן נפשי גבוה, ואני תמיד אומר לפקודים שלי שאנחנו כמו מגדלור בשביל החברה הישראלית וצה"ל. הם מסתכלים עלינו אוספים את השברים וממשיכים קדימה, לא מדחיקים. אנחנו לא מנסים להיות גיבורים. הגבורה האמיתית היא להביט על הקושי, להתמודד וממנו לצמוח".
סא"ל ג' נבחר להחליף את דור בפיקוד על הגדוד. "הבאנו את מפקד הגדוד הכי טוב בחיל השריון, ויש לו משימה מאתגרת", טוען שניידר. "אהיה איתו שכם לשכם, ואתן לו כל מה שהוא צריך. אי אפשר לבלף בתקופה הזאת. מפקד צריך להיות הכי כן וישר עם פקודיו, צריך לומר להם מה הציפיות מהם, לחבק אבל גם לדרוש. יד אחת מחבקת, והיד השנייה דורשת".
שניידר עצמו מבין היטב את החוויה של חייליו. לפני עשרים שנה, כשהיה מפקד מחלקה בחטיבה 188, נפצע קשה במלחמת לבנון השנייה מפגיעת טיל בטנק שלו. כל אנשי הצוות שלו נהרגו. "ההתמודדות לא קלה", הוא מספר. "לא מובן מאליו לאסוף את עצמך ולחזור לשירות קרבי משמעותי. אני רואה את זה היום על הפצועים שלנו והמשפחות השכולות. זאת בחירה. בשבילי זו התרגשות גדולה לחזור לכאן כמפקד חטיבה. זה ניצחון וסגירת מעגל. כשחיזבאללה הולך ומובס - זה הניצחון האישי שלי. לא הייתי מצליח בזה בלי הערכים וההבנה הברורה של הרגע והתכלית, ובלי המשפחה שלי. אני פה בזכותם ובשבילם".
יום אחרי שנכנס לפיקוד על החטיבה, אחיו הצעיר של שניידר, סא"ל י', סיים את תפקידו כמפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים, ואמש התחתן. עד כתיבת שורות אלה, אם לא יהיה שינוי משמעותי בהערכת המצב הביטחונית בלבנון, האח הגדול אמור להתייצב לשמחה המשפחתית.
"היינו הילדים הכי בעייתיים בבית, והצבא איפס אותנו", אומר שניידר בחיוך. "אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים בשביל עם ישראל והמדינה. גם אחי כזה. התחנכנו בבית לאהבת הארץ, העם והמדינה, וארץ ישראל זה הבית הבטוח ביותר לעם היהודי. מרגע שיש ערכים ומטרה, צריך רק יכולות".