מהומות נראות לרוב כמו התפרצות פתאומית. זעם שנצבר עד שהוא מתפוצץ, ואין איש שיכול היה לצפות זאת מראש. מחקר חדש של ד"ר חגית תורג'מן, קרימינולוגית וראש החוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מוכיח שזו אשליה: לא רק שאפשר לחזות מהומות מראש, אפשר גם לדעת באיזה מחוז הן צפויות להתפרץ ומתי.
"אחת התובנות המרכזיות שעלו מהמחקר היא שמהומות אינן מתפרצות בחלל ריק", אומרת תורג'מן. "ברוב המקרים ניתן לזהות קודם לכן הצטברות של מתחים, מחאות ואירועים נוספים שמגבירים את רמת הסיכון להסלמה. לכן חשוב להסתכל על מהומות כתהליך מתפתח ולא כאל אירוע בודד ופתאומי".
המחקר שערכה עקב אחר כל אירועי המחאה, האלימות הפוליטית וההתערבות הביטחונית בישראל בין ינואר 2016 לינואר 2026, ובנה מסד נתונים של 726 תצפיות המשלב מידע מ-ACLED, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דוחות שב"כ ומקורות נוספים. המשתנים שנבדקו: שיעורי אבטלה, אירועי טרור, תקופות בחירות, מועדים דתיים, והתרחשויות ביטחוניות בזירות סמוכות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בירת המהומות
הנתון הבולט ביותר במחקר הוא שירושלים ריכזה כשליש מכלל אירועי המהומות בישראל בעשור האחרון. לא פחות מ-713 אירועים, כ-33% מהסך הכולל. אחריה תל אביב עם 496 אירועים (כ-23%), ואחריהן מחוזות המרכז, חיפה, הדרום והצפון. כולם עם רמות סיכון נמוכות בהשוואה.
"להקשר הגיאוגרפי והחברתי יש משמעות ניכרת", אומרת תורג'מן. "ירושלים היא דוגמה למרחב שבו נפגשים מוקדים דתיים, לאומיים ופוליטיים בעלי רגישות גבוהה". עוד נמצא כי אירועי מחאה ואלימות בזירה הפלסטינית קשורים לעלייה בסיכון למהומות בישראל. ממצא שממחיש את השפעתם של תהליכים אזוריים על הזירה המקומית.
עד שנת 2019, מספר המהומות החודשי בישראל היה מתון יחסית. החל מ-2020 חלה עלייה חדה. לא הדרגתית, אלא כגלים, שיאים חדים ולאחריהם ירידות. החוקרת לא מתפלאת: 2020 הביאה איתה את משבר הקורונה, את גל המחאות נגד ממשלת נתניהו, את מאורעות מאי 2021 ואת הזעזועים הפוליטיים והכלכליים שנמשכו ממנה.
הדפוס הגלי הזה מלמד את תורג'מן משהו חשוב: מהומות אינן תוצאה של מצב קבוע, אלא של טעינה שמגיעה לסף. כאשר אירוע ביטחוני, פסיקה שנויה במחלוקת, או הכרזה פוליטית פוגע באוכלוסייה שכבר נמצאת בתסיסה, הסיכוי להסלמה קופץ. "הנתונים מלמדים כי מהומות אינן תופעה יומיומית, אך גם אינן חריגות או מנותקות מהמציאות", אומרת תורג'מן. "הן מתרחשות על רקע פעילות מחאתית מתמשכת".
אז מה באמת מנבא מהומות? התשובה הפתיעה אפילו את החוקרת. הגורם החזק ביותר: מחאות שקטות. לא פיגוע, לא אבטלה, אלא ריבוי הפגנות "לא אלימות" שכבר מתקיימות. "הקשר אינו מעיד שמחאה מובילה לאלימות", מדגישה תורג'מן, "אלא מצביע על כך שמחאה יכולה לשמש אינדיקטור לרמת המתיחות הציבורית. כאשר מצטברים גורמי סיכון נוספים, אותה מתיחות עשויה בנסיבות מסוימות להתפתח להסלמה".
הגורם השני הוא מתיחות ביטחונית. אך כאן מסתתר אחד הממצאים המפתיעים במחקר: עלייה במספר אירועי הטרור קשורה לעלייה בסיכון למהומות, אולם דווקא עלייה במספר הפצועים מראה תמונה הפוכה - ככל שהפיגועים קשים יותר, הסיכון למהומות דווקא יורד.
על סמך המחקר ניתן להניח כנראה שיש להבחין בין שני סוגי תגובה ציבורית לאירועים ביטחוניים: זעם שיוצא החוצה - מחאה, עימותים, הסלמה, לעומת הלם והסתגרות שמחזירים אנשים הביתה. ככל שהאירוע קשה יותר, כך גדל הסיכוי שהציבור יבחר באפשרות השנייה. לכך מצטרפת תגובת הרשויות: פיגועים קשים מגבירים נוכחות ביטחונית במרחב הציבורי, עניין שמרתיע יציאה לרחוב ומייצר באופן פרדוקסלי שקט יחסי בעיצומו של משבר חריף.
הגורם השלישי: לחץ כלכלי. אבטלה גבוהה מגדילה את הסיכון, אך בפני עצמה אינה מספיקה. בשילוב עם שני הגורמים הראשונים, היא הופכת לחלק ממשוואה מסוכנת.
עוד כתבות בנושא
מהומה מדבקת
אחד הממצאים המפתיעים ביותר הוא שמהומות אינן נשארות מקומיות. "מהומות אינן נשארות בהכרח בגבולות שבהם החלו, והשפעתן מקרינה גם על אזורים נוספים", אומרת תורג'מן. "לכן חשוב לבחון את ההקשר הרחב ולא רק את ההתפרצות עצמה".
גם הזמן עצמו הוא גורם קריטי. "ראינו שככל שמספר המהומות בחודש מסוים גבוה יותר, כך גדל הסיכוי להמשך מהומות גם בחודש שלאחר מכן", מדגישה תורג'מן. "כל מהומה נוספת בחודש הקודם העלתה בכ־26% את הסיכוי להתרחשות מהומות בחודש הבא." אלימות, כך מסתבר, מזינה אלימות. המודל שפיתחה תורג'מן הצליח לסווג נכון כ-76% מהמקרים: כאשר הוא העריך סיכון גבוה מ־60%, הוא זיהה נכון 77.8% מהמקרים שבהם אכן פרצו מהומות; כאשר הסיכון הוערך כנמוך, הוא זיהה נכון 73.7% מהמקרים השקטים.
"התרומה המרכזית של המחקר היא האפשרות לבנות מפת סיכון דינמית", אומרת תורג'מן. "כאשר מזהים הצטברות של גורמי סיכון, ניתן להפנות קשב ומשאבים למקומות שבהם פוטנציאל ההסלמה גבוה יותר". לדבריה, היערכות אפקטיבית מחייבת מעורבות לא רק של כוחות אכיפה, אלא גם של רשויות מקומיות, גורמי רווחה והנהגות קהילתיות.
הדו"ח המסכם כבר הועבר לגורמי אכיפה המביעים בו עניין ובוחנים את יישום התובנות בשטח. בשבוע הבא יוצג המחקר בכנס "סדר ציבורי בעידן הדיגיטלי: מחאות, מהומות וטכנולוגיה", שיקיים המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי בהשתתפות מפכ"ל המשטרה.