הדוח שמאתגר את המוניטין של מערכת הבריאות: שיבא, רמב"ם, בילינסון, סורוקה, הדסה עין כרם ושערי צדק הם מהשמות הבולטים בטבלאות הזיהומים של משרד הבריאות לשנת 2025. לא בכל מדד, לא תמיד באותה חומרה, ולא בהכרח משום שהם “מסוכנים” יותר מאחרים, אבל מספיק פעמים כדי שהנתונים ידרשו תשומת לב.
עוד כתבות בנושא
למרות ההודעה האופטימית של משרד הבריאות על ירידה בזיהומים בבתי החולים, התבוננות מעמיקה יותר מגלה תמונה מטרידה: הפערים בין בתי החולים עדיין גדולים, ובחלק מהמדדים מופיעים שוב ושוב אותם מוסדות רפואיים גדולים בשיעורי זיהומים גבוהים יחסית.
דוחות המרכז הארצי למניעת זיהומים ועמידות לאנטיביוטיקה לשנת 2025, שמתפרסמים היום (חמישי) על ידי משרד הבריאות, מציגים שיפור ארצי משמעותי. לפי הערכת גורמי המקצוע, פעילות מניעת הזיהומים מנעה בשנה האחרונה כ-4,668 מקרי זיהום נרכשים בבתי החולים, כ-1,319 מקרי מוות אפשריים, יותר מ-30 אלף ימי אשפוז וחיסכון של כ-300 מיליון שקל למערכת הבריאות. אבל כאשר בוחנים את הנתונים לפי בתי חולים, מתברר כי הממוצע הארצי מסתיר הבדלים ניכרים בין מוסדות רפואיים, בין מחלקות ובין סוגי הזיהומים.
הכי מעניין
חשוב לציין כי רבים מבתי החולים שמופיעים בטבלאות הזיהומים אינם מוסדות שוליים במערכת, אלא דווקא מהשמות החזקים והמוכרים בישראל. שיבא, למשל, מדורג במקום הראשון בישראל בדירוג Newsweek לשנת 2026 ואף במקום השביעי בעולם. הדסה עין כרם מדורג שלישי בישראל באותו דירוג, ובילינסון נמצא גם הוא בצמרת הישראלית. גם רמב"ם, סורוקה ושערי צדק נחשבים למרכזים רפואיים מרכזיים, אזוריים או על-אזוריים, שמטפלים במספרים גדולים של מטופלים ובמקרים מורכבים. לכן, הופעתם במדדי זיהום גבוהים אינה בהכרח סותרת את המוניטין הרפואי שלהם, אבל היא בהחלט מחדדת את הפער בין מצוינות קלינית, חדשנות ומעמד ציבורי לבין האתגר היומיומי של מניעת זיהומים במחלקות.
במחלקות הפנימיות, שבהן נבדקו זיהומים בדרכי השתן שנרכשו במהלך אשפוז, בולטים בחלק מהמדדים בתי החולים הדסה עין כרם, שיבא, רמב"ם, בילינסון ושערי צדק. במדדים הקשורים לזיהום בעקבות צנתר שתן, הפערים בולטים אף יותר: שיבא, וולפסון, שערי צדק, רמב"ם ומאיר מופיעים עם שיעורים גבוהים יחסית בחלק מהטבלאות.
גם במחלקות הכירורגיה הכללית מופיעים פערים משמעותיים. בין בתי החולים שבולטים במדדי זיהומים בדרכי השתן או בזיהומים הקשורים לצנתר שתן נמצאים שיבא, רמב"ם, קפלן, אסותא אשדוד והמרכז הרפואי צפון. בחלק מהמקרים מדובר בשיעורים גבוהים במיוחד, אך יש לסייג: במחלקות קטנות יחסית, מספר נמוך של מקרים יכול להקפיץ את השיעור ל-1,000 ימי צנתר. “ימי צנתר” הם סך הימים שבהם מטופלים במחלקה היו מחוברים לצנתר. ככל שהשימוש בצנתרים ממושך או נפוץ יותר, כך גדלה החשיפה לזיהומים אפשריים ולכן משרד הבריאות בוחן את שיעור הזיהומים ביחס ל־1,000 ימי צנתר, ולא רק לפי מספר המקרים הגולמי.
בגריאטריה אקוטית (קשישים עם בעיה רפואית חריפה), אחת הזירות הרגישות ביותר משום שמדובר באוכלוסייה מבוגרת ופגיעה, בולטים בחלק מהמדדים בילינסון, סורוקה, שערי צדק, המרכז הרפואי לגליל וקפלן. במדדי הזיהומים הקשורים לצנתר מופיעים שיעורים גבוהים יחסית גם בהמרכז הרפואי תל אביב, בילינסון, המרכז הרפואי לגליל, כרמל ושערי צדק.
אלח דם הוא אחד הסיבוכים החמורים ביותר של זיהום נרכש בבית חולים: מצב שבו זיהום גורם לתגובה כלל־גופית מסוכנת ועלול לפגוע באיברים חיוניים. כאשר אלח הדם קשור בצנתר מרכזי, מדובר בזיהום בדם שהתפתח סביב צינור המוחדר לווריד גדול ולכן הוא נחשב למדד מרכזי ביכולת של בית החולים למנוע זיהומים מסכני חיים. בדו"ח משרד הבריאות מצוין כי מאז תחילת ההתערבות הארצית נרשמה ירידה של כ-50% בשיעור אלח הדם הנרכש ביחידות טיפול נמרץ, אך גם כי קיימת שונות בין בתי החולים בשימוש בצנתרים מרכזיים
בתחום אלח הדם הנרכש ביחידות טיפול נמרץ, הדוח מצביע על שיפור משמעותי ברמה הארצית: ירידה של כ־50 אחוז בהשוואה לשנת 2012. שיעור אלח הדם הנרכש ירד מ־5.3 ל־2.6 מקרים ל־1,000 ימי אשפוז. לפי משרד הבריאות, רק במדד הזה נמנעו בשנת 2025 יותר מ־1,150 מקרים של אלח דם נרכש. עם זאת, גם כאן הנתונים אינם אחידים. בטבלאות טיפול נמרץ מופיעים בחלק מהמדדים שיעורים גבוהים יחסית בבילינסון, סורוקה, שיבא, הדסה עין כרם, קפלן ורמב"ם. משרד הבריאות עצמו מציין כי למרות השיפור הכולל, בשנים האחרונות לא הודגם שיפור בפגיות וביחידות טיפול נמרץ ילדים ונוירוכירורגיה.
המשמעות היא שהסיפור המרכזי של הדו"ח איננו רק “מערכת הבריאות משתפרת”. הסיפור הוא כפול: מצד אחד, ההתערבות הלאומית אכן מצילה חיים ומפחיתה זיהומים; מצד שני, חלק מבתי החולים עדיין מופיעים במדדים בעייתיים, והפערים ביניהם מעלים שאלות על נהלים, עומס, בקרה, כוח אדם והקפדה על מניעת זיהומים.
חשוב להדגיש כי הדו"ח אינו מדרג את בתי החולים מן הטוב לגרוע, ואינו מאפשר לקבוע באופן חד-משמעי מיהו “בית החולים המזוהם בישראל”. בתי חולים גדולים מטפלים במספר רב יותר של חולים מורכבים, ובחלק מהמדדים שיעור חריג יכול לנבוע ממספר קטן של מקרים ביחס למספר ימי צנתר או אשפוז. לכן המסקנה הזהירה יותר היא לא להכתיר “מנצח שלילי”, אלא להצביע על בתי חולים שחוזרים במדדים גבוהים ודורשים בדיקה.
לפי הדו"ח, זיהומים נרכשים במערכת הבריאות פוגעים בכ־5 אחוזים מכלל המתאשפזים ועלולים להוביל לתמותה של אלפי מטופלים מדי שנה. מרבית הזיהומים קשורים לסיבוכי טיפול רפואי, וחלק משמעותי מהם ניתן למניעה באמצעות הקפדה על נהלים, ניטור, בקרה, היגיינה ושימוש מושכל באנטיביוטיקה.
עוד כתבות בנושא
בשנת 2026 צפוי משרד הבריאות להפעיל תוכניות תמרוץ ייעודיות להפחתת שיעורי הזיהומים בבתי החולים הכלליים ובמחלקות האשפוז הממושך. השאלה המרכזית כעת היא האם התוכניות הללו יצליחו לצמצם לא רק את שיעור הזיהומים הארצי, אלא גם את הפערים בין בתי החולים עצמם.
הדו"ח מציג בשורה חשובה - פחות זיהומים, פחות מקרי מוות ופחות ימי אשפוז. אבל הוא גם חושף את מה שהממוצע הארצי מטשטש: יש בתי חולים שבהם מדדי הזיהומים עדיין צריכים להדליק נורה אדומה.