מערכת הבחירות כבר החלה. השיח הציבורי מתמלא בסיסמאות, סרטונים, קמפיינים ומאבקי כוח. מדברים על אירן, יוקר המחיה, חוק הגיוס, על יחסי החוץ ועל זהות המדינה. כל אלה נושאים חשובים. אבל יש שאלה אחת שאסור שתיעלם שנית מתחת לרעש הפוליטי: מהי התוכנית של מדינת ישראל לעוטף ולאיום הטרור מרצועת עזה?
בשבועות האחרונים אנחנו, תושבי ותושבות העוטף, חשים תחושה קשה, אך מוכרת: שוב המדינה ממשיכה הלאה ומשאירה אותנו מאחור. סדר היום הלאומי מתחלף, המערכת הפוליטית מתכנסת לבחירות והעוטף נשאר מאחור. עבור מי שמביט על המציאות ממרכז הארץ, ייתכן שנדמה שהשיקום מתקדם, שהיישובים חוזרים, שהתקציבים הוקצו ושהמדינה עשתה את שלה. אבל עבורנו, תושבי העוטף, התחושה שונה לחלוטין: מדברים עלינו, אבל לא מקשיבים. מתעקשים שנחזור לשגרה בזמן שהאסון הבא מתחיל להיבנות מחדש מעבר לגדר.
עוד כתבות בנושא
לכל אזרח במדינת ישראל ברור כשמש שחמאס מתעצם ברגעים אלו ממש מעבר לגדר ושארגון הטרור שחירב את חיינו מתפקד שוב כריבון ברצועה. אנחנו ממתינים ונזכרים בימי ה-6 באוקטובר כשאמרו לנו שעפיפוני אש, ירי אחת לכמה שבועות ואימונים של של חמאס במרחק קילומטרים ספורים מאיתנו, כולם אירועים נורמליים שבשגרה.
הקמפיינים הפוליטיים החלו לאחרונה, ורק יתפסו עוד ועוד תאוצה בשבועות הקרובים, אבל עוד לא שמענו אחד מאלו השואפים להיות מנהיגי המדינה מביע את דעתו על העוטף - כיצד לתפיסתם מסיימים את שיקום חבל הארץ שלנו ואיך ממגרים לחלוטין את האיום מהרצועה?
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
מדוע לא שמענו? כי שיקום העוטף זה הנושא שהכי קל להתעלם ממנו, הפצע הפתוח שאף אחד לא רוצה לחפור בו. המתמודדים מעדיפים להשתמש באירועי ה-7.10 בשביל להשליך בוץ פוליטי, אבל אף אחד לא מסביר כיצד הוא ימנע את האסון הבא. ואנחנו, התושבים והתושבות שגרים פה, אנחנו לא בטוחים שהאסון הבא בכלל ימנע.
לאחרונה פורסם דוח הביצוע של מנהלת תקומה והנתונים, איך נגיד, מדאיגים בלשון המעטה: תחושת הביטחון בקרב תושבי החבל עומדת על כ־28% בלבד. אמון התושבים במוסדות המדינה עומד על כ־40% בלבד. כאשר פחות משליש מהתושבים מרגישים ביטחון, וכאשר פחות ממחציתם נותנים אמון במוסדות המדינה, אי אפשר לומר שהשיקום הושלם. פצעי ה-7 באוקטובר נפתחים מחדש.
השאלה אינה רק האם יוקמו עוד מבנים, ישופצו עוד כבישים או יועברו עוד תקציבים. השאלה היא האם מדינת ישראל למדה את הלקח העמוק ביותר מה-7.10: שקט אינו מדיניות ואי אפשר לבקש מתושבים לחיות לצד איום מתמשך בלי לתת להם ביטחון, ודאות ושותפות אמיתית בקבלת ההחלטות.
העוטף אינו רק אזור גיאוגרפי, הוא קו מבחן. הוא המקום שבו נבחנת היכולת של המדינה לתקן, לבצע, להקשיב ולהחזיר אמון. אם המדינה תצליח כאן - היא תוכיח לעצמה ולאזרחיה שהיא מסוגלת להשתקם ממשבר לאומי עמוק. אם היא תיכשל כאן - שום סיסמת בחירות על ביטחון, ציונות או אחריות לאומית לא תוכל לכסות על כך.
עוד כתבות בנושא
מי שמבקש להוביל את ישראל חייב להבין: אי אפשר לדבר על עתיד המדינה בלי לדבר על עתיד העוטף ובלי להציג תוכניות ברורות, מחייבות ומדידות לשיקום חבל הארץ שלנו במצעי המפלגות. שיקום העוטף הוא נייר הלקמוס של ההנהגה הלאומית, כמילותיו של דוד בן גוריון: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו".