"אם נהיה כמו מנהלת גוש קטיף - נכשלנו": סיור עם ראש מנהלת תקומה

הדשא במרכז נתיב־העשרה סיפר את מה שהתחדש כאן בחודש האחרון. עשרות ילדים וילדות שיחקו שם, מחופשים כחלק מהפעלה של מבוכים ודרקונים. אביעד פרידמן, ראש מנהלת תקומה, התמוגג ממראה הילדים ושוחח בסקרנות עם הנערים השינשינים שליוו את הפעילות. כאלף צעירים הצטרפו עכשיו ליישובי העוטף, סיפר פרידמן. הם נמצאים ב־11 מכינות קדם־צבאיות, שבע מהן חדשות, בשתי ישיבות הסדר בשדרות ובכפר־מימון, בחמישה גרעיני נח"ל ובמסגרות של שנת שירות. צעירים הם אולי לא חלק מהצמיחה הדמוגרפית של האזור, ובכל זאת קיים סיכוי סביר שאחוז מסוים מתוכם יקשרו את עתידם האישי באזור. ככל שהעוטף יהפוך לבית עבורם, עשויות להיות לכך השפעות חיוביות עתידיות.

ליד המזכירות של נתיב־העשרה, אחד הלוחות טרם עודכן ואפשר עדיין למצוא בו עדות למציאות שהייתה כאן לפני 7 באוקטובר. בפרוטוקול מאוגוסט 2023, הדיונים במזכירות עסקו בעיקור וסירוס חתולים ובקיוסק שבבריכה. שלושה מחבלים חדרו ליישוב באותו בוקר באמצעות מצנחי רחיפה ממונעים, ויצאו למסע הרג. נתיב־העשרה נקרא על שם עשרה חיילים שנהרגו בהתרסקות מסוק בשנת 1971. ב־7 באוקטובר נרצחו עשרים מתושביו; 17 בתוך היישוב, ועוד שלושה ששהו מחוצה לו.

המושב, הצמוד לגדר הגובלת בצפון הרצועה, פונה מתושביו כמו שאר היישובים בעוטף. כשביקרתי בו בפסח האחרון היו בו רק משפחות בודדות. בחודש האחרון חזרו כבר 85% מתוך 320 משפחות. נכון ל־1 בספטמבר, מתוך 47 יישובי העוטף חזרו לבתיהם 42 יישובים. פרידמן מזכיר נתון משמח נוסף שמבטא צמיחה: מספר התלמידים שפתחו את שנת הלימודים בעוטף גבוה באלפיים מזה שלפני המלחמה. הוא מעריך שבשנת 2026, גם מספר התושבים בעוטף יהיה גדול יותר ממספרם (62 אלף) ב־6 באוקטובר 2023. ארבעה מתוך חמשת היישובים שטרם שבו – כיסופים, חולית, בארי וכפר־עזה, אמורים לשוב במהלך השנה הקרובה. השיבה לניר־עוז תתרחש כנראה רק בשנה שלאחר מכן.

חזרת התושבים היא כמובן לא המשימה היחידה של אביעד פרידמן, שנכנס לתפקידו כראש המנהלת לפני חצי שנה. "האתגר הכפול שלנו הוא להחזיק במקביל את השיקום ואת הצמיחה. אם בתחילת הדרך עסקו במנהלת 100 אחוז בשיקום, ובשנה השנייה 80 אחוז בשיקום ו־20 אחוז בצמיחה, בשנה הקרובה חייבים לעבור ל־60 אחוז צמיחה ו־40 אחוז שיקום. בסוף הניצחון הוא הצמיחה. חייבים כמובן להמשיך בשיקום, וצריכים להכיר בכך שיש גם אנשים שלא יחזרו, וזה לא נאמר ממקום ביקורתי".

עבור המשפחות שעדיין מתקשות לשוב לבתיהן, יצרה מנהלת תקומה את "מתווה המשתהות", המסייע בשכר דירה למשפחות שמעוניינות לחזור אך מבקשות עוד מספר חודשים לפני החזרה בפועל. "ביוני 2024 היו 400 משפחות משתהות מבין היישובים ששבו אז. לשמחתנו, לפחות מחצית מהן כבר חזרו בשנה האחרונה, ואני מעריך שרבע נוסף עוד ישובו. עצם ההחלטה מתי לשוב היא דבר חשוב, כי חלק מהמטרה היא להחזיר לאנשים את התחושה שהם מנהלים את החיים שלהם. החזרת התושבים היא חלק מהשיקום, אבל היא גם חובה מוסרית של מדינת ישראל כלפי תושביה".

לחדש את האמון

אנחנו מתחילים את הסיור שלנו במזכירות של נתיב־העשרה, יחד עם גור כץ מקיבוץ ברור־חיל, ראש צוות ההתיישבות במנהלת תקומה, ועם סיוון חזן מיד־מרדכי, האחראית מטעם המנהלת לקשרים עם מועצת חוף אשקלון. מעבר לנציגי המנהלת בחמש המועצות של העוטף, יש גם רכז של תקומה בכל אחד מיישובי העוטף. כץ רואה את עיקר תפקידו של צוות ההתיישבות בחידוש האמון בין התושבים למדינה. "ב־7 באוקטובר הכול פה השתבש ושום דבר לא עבד, למעט החברות, הרעות והאחווה. הצוות שלנו פועל לחידוש האמון, ואחת הדרכים היא באמצעות רכזי תקומה שנמצאים בכל יישוב. מדובר בתושבים של היישוב שמכירים אותו מבפנים, וכך נוצר משולש נכון של מדינה, רשות ויישוב". אנשי המנהלת מדברים על יעד של הכפלת מספר התושבים בעוטף עד 2033, עשר שנים לאחר מתקפת חמאס. לצד זאת, חשוב להם לשמור על אופיו של החבל.

"לא תהיה צמיחה ללא מעורבות של ראשי הרשויות ונציגי התושבים, ואין לי שום כוונה להחליף אותם", מבהיר פרידמן. "אני גם מזכיר לעצמי ולכל אנשי המנהלת מיומי הראשון בתפקיד, שיש לנו עוד קצת יותר מאלף יום לכהן בתפקידנו, עד סוף דצמבר 2028. אם נהיה כמו מנהלת גוש קטיף, שכל הזמן האריכו את כהונתה, מבחינתי נכשלנו. באנו במצב משברי, ואנחנו צריכים למסור את האזור כשהוא במקום הרבה יותר טוב, אחרי שבנינו את כן השיגור לצמיחה הגדולה".

כשאנשי המנהלת מספרים שהם עוסקים בדברים שמשרדי הממשלה לא נותנים להם מענה, אני מבקש דוגמאות. "הוספנו לחבל תקנים של מאה עובדים סוציאליים, כל מועצה בהתאם לגודלה ולרמת הפגיעה בה, וכמעט כולם כבר מאוישים", מפרט פרידמן. "אנחנו משקיעים 70 מיליון שקלים במציאת פתרון לבריכות התמלחת, שתוקעות את קידום אזור התעשייה ספירים ב' כבר 12 שנים. השקענו 50 מיליון שקלים במיגון הרכבת. לכאורה אלו תפקידים של משרדי הממשלה, אבל תפקיד המנהלת הוא להיות במקום שהמדינה עדיין לא נמצאת בו. אם לא היינו פועלים לפתיחת כביש הגישה לנחל־עוז, עד היום הייתה נשארת שם החומה. יש לנו חזון להקים מתחמי תעסוקה בתוך הקיבוצים, פארק הייטק בשדרות, ולהרחיב את מספר הפקולטות במכללת ספיר. אלו דברים שספק אם היו קורים ללא המנהלת".

המנדט שניתן לפרידמן מתוחם ליישובים שנמצאים עד שבעה קילומטרים מגבול עזה, אבל חלק מתחומי הפעולה שלו עשויים לחזק את האזור כולו. "מכללת ספיר זו דוגמה טובה. היא עצמה אומנם נמצאת במרחק של פחות משבעה קילומטרים, אבל אני מחזק אותה לטובת כל האזור. גם בתחום התיירות אני לא מוגבל בקילומטרים, כי את התייר באזור זה לא מעניין. גם בחקלאות אני משקיע בהדברת מזיקים בכל האזור, כי המזיק לא מכיר בגבול של 0־7 קילומטרים".

מהמזכירות אנחנו נוסעים לביתו של איתי לוי, איש עסקים וחבר הנהלת נתיב־העשרה, שכיהן עד לאחרונה כרכז תקומה של המושב. בבוקר 7 באוקטובר הוא השאיר את משפחתו בממ"ד והחל לעבור בין בתי היישוב ולפנות פצועים. לוי משחזר את אירועי הבוקר הקשה ההוא בפירוט, מציין היכן נרצח כל אחד מעשרים התושבים שאיבד המושב במתקפה. שנה לאחר מכן, בנו החייל נפצע בלבנון והוא עדיין משתקם מפציעתו.

לוי משבח את פעילותה של מנהלת תקומה: "המנהלת החלה כאור קטן, אבל הפכה להיות אור גדול. היא נטעה בנו הרבה תקווה, חלומות ועשייה, ועזרה לנו לראות את הדרך. חוץ מהמנהלת זכינו לחיבוק גדול גם מעם ישראל. בין אם זו אישה בת שמונים שהגיעה למלון שאליו פונינו כדי לדאוג לנו לכביסה, או חברת התוכנה JFrog שתרמה מיליונים למושב ועזרה לנו להניף דגל ענק בגובה של 50 מטרים באתר ההנצחה שהקמנו לזכר הנרצחים".

העשייה היא חלק מהריפוי

למפגש שלנו מצטרף תומר ניצן, יזם בתחום הבריאות, שמכהן עכשיו בהתנדבות כיו"ר הוועד המקומי. לוי: "כשהתקיימו פה לאחרונה בחירות לוועד המקומי, לא היו הרבה שהסכימו לקפוץ לסירה המאתגרת. תומר הבין שזו שעת חירום, והתנדב עם עוד כמה תושבים לנהל את הוועד".

נתיב־העשרה הוא המושב היחידי מבין היישובים שצמודים לגבול עם עזה; כל השאר הם קיבוצים. "אין מושב בארץ שעושה מה שאנחנו עושים כאן היום", אומר ניצן. "אנחנו לא קיבוץ, וקיבלנו אחריות כוועד לנהל קהילה מפוזרת שבעבר לא היו בה מוסדות מסודרים. הקמנו למשל מערכת חינוך בלתי פורמלית מכיתה א', שפועלת כל השבוע כדי לתת לאנשים פתרונות לילדים. זה דבר שבדרך כלל לא קיים במושבים".

"האנשים שיושבים פה בוועדות של המושב עובדים בזה בחצי משרה ולפעמים גם יותר", אומר פרידמן. "אני מתקשר לתומר ולאיתי בכל שעה ביממה בשביל לסייע לאנשים בקהילה שלהם, והם תמיד נרתמים. בשבילי זו העבודה שלי, אבל הם לעומת זאת אמורים לעבוד בעבודה שלהם. המסירות הזאת למקום שהם גרים בו מרשימה אותי מאוד, ומראה על הערכיות של הקהילה הזאת. הקהילה היא החוסן של נתיב־העשרה".

"העשייה שלנו היא גם חלק מהריפוי של הנפש", מוסיף לוי. "ככל שיותר אנשים עסוקים בעשייה במושב, ולא משנה באיזו ועדה, הם חלק מהשיקום. אני יכול להעיד על עצמי שאם לא הייתי בעשייה, הייתי במקום אחר לגמרי".

לוי וניצן מתגוררים במושב מאז הקמתו בשנת 1982, כשהיו ילדים. הוריהם, ממקימי המושב, הגיעו אליו מחבל ימית בסיני, לאחר פינויו. "בגין ושרון אמרו אז להורים שלנו 'תאספו לפחות חמישים משפחות מהחבל שמוכנות לגור יחד, ונקים לכם מושב'". חלק מפעילותו של הוועד מוקדשת לדור הוותיק של המושב. "דור ההורים שלנו הקימו כבר שני מושבים בימית, ואז כאן. רבים מהם חוו טראומה קשה מאוד בעקבות 7 באוקטובר והתקשו לחזור", מספר ניצן. "הקמנו עבורם מועדון לגיל השלישי, שלא היה פה קודם".

קצת קשה להאמין, אבל קשה מאוד למצוא היום בית להשכרה בנתיב־העשרה, ומחיר השכירות לחודש נע בין 9,000 ל־12 אלף שקלים. על כמחצית מתוך 70 המגרשים ששווקו בהרחבה השנייה של המושב כבר נבנו בתים, והפנים כבר קדימה להרחבה נוספת. "יש פה שעת רצון, ואם נמשיך בעבודה נכונה, נוכל להוציא הרחבה נוספת של 148 יחידות דיור ולהגיע ל־500 משפחות", מקווה ניצן.

לפני כחודש השיקה מנהלת תקומה את "הסל היישובי", תקציב גמיש בגובה ממוצע של 17.7 מיליון שקלים לכל יישוב בפריסה של חמש שנים, המיועד לבינוי, דיור ותשתיות. "צריכים לדעת לנצל את הכספים בצורה חכמה כדי להיטיב עם הקהילה", אומר ניצן. "אנחנו החלטנו להסתכל קדימה ולנצל את הכספים האלה לבניית מבנה רב־תכליתי. היום יש לנו רק מועדון שהוקם בשנת 1982, הוא מתאים רק לשבעים משפחות, ואין לנו מקום להתכנסות". פרידמן מספר על קולות קוראים שהמנהלת מוציאה במאות מיליוני שקלים. "אני רודף אחרי כל המועצות שינצלו את הכספים. אני לא רוצה להשאיר שקל מהתקציב של 2025, כי לך תדע מה יקוצץ בהמשך".

מחדשים את האמפי

מנתיב־העשרה אנחנו נוסעים לטקס חנוכת האמפיתיאטרון המשופץ והמרשים ביער גברעם. המבנה הפתוח שימש עד שנות השבעים להופעות תרבותיות ליישובי הסביבה, אך בשלב מסוים ננטש. מושבי העץ שניצבו על בסיסי הבטון נעקרו, וביניהם צמחו שיחים ועצים. בשנת 2017 הוחלט להקים במקום אנדרטה לזכר 68 חללי מבצע צוק איתן. בעקבות אירועי שבעה באוקטובר הוחלט בקק"ל ובמנהלת תקומה להשקיע מיליוני שקלים בהרחבת והשמשת המקום. "אנחנו משקיעים פה כספים כי אנחנו רואים גם במקום הזה מנוף של צמיחה", אומר פרידמן. "אני חושב לא רק על הצרכים של היום אלא גם על האירועים המשמחים שהתושבים במועצה יחגגו פה בעוד עשר שנים".

אביעד פרידמן, 53, הגיע לתפקידו הנוכחי כיו"ר מנהלת תקומה אחרי שורה ארוכה ומכובדת של תפקידים במגזר העסקי והציבורי. שני התפקידים הציבוריים האחרונים שמילא היו יו"ר הדירקטוריון של החברה למתנ"סים (בהתנדבות), ומנכ"ל משרד השיכון בתקופת ממשלת בנט־לפיד. "אין שום תפקיד שדומה לתפקיד הזה", הוא אומר. "אני חווה בכל יום ספירלה של כאב ותקומה, שיקום וצמיחה. רגע אחד תושב מספר לך מה הוא חווה ב־7 באוקטובר, רגע אחר כך אתה נוסע לפגישה על עוד תקציב מול משרד האוצר, ואז חוזר בערב לעוד אירוע של זיכרון או הנצחה".

משרדי מנהלת תקומה ממוקמים עדיין בסמוך ליבנה, אבל עומדים לעבור בקרוב לשדרות. פרידמן, תושב תל־אביב, ישן כבר תקופה ארוכה כמה לילות בשבוע בדירה ששכר בשדרות. חשוב לו להיות כמה שיותר עם תושבי העוטף. עד היום הוא ביקר וסייר ב־45 מתוך 47 היישובים בעוטף, והוא עוד יגיע גם לשניים הנותרים. אחרי חנוכת האמפי בגברעם, שהסתיימה בשעה תשע בערב, הוא מיהר לעוד פגישת זום עם אגף התקציבים באוצר.

השר שאחראי למנהלת תקומה ומנהלת שיקום הצפון הוא זאב אלקין. בשיחה איתו הוא מדבר על כמה ממדים לחשיבות השיקום והתקומה של העוטף. "קודם כול יש את הממד הפשוט והבסיסי שצריכים לשקם יישובים שנפגעו. ממד נוסף הוא רצון לחזק את הפריפריה ואת היישובים שנמצאים סמוך לגבול. אבל יש פה עוד ממד. כשאני מסתכל על המלחמה הזאת מלמעלה, די ברור לי שמה שקרה בגבולנו הדרומי בשבעה באוקטובר קרה לא רק בגלל שאויבינו הם חיות פרא, ולא רק בגלל שנאה שהתפרצה, אלא גם כדי להפחיד אותנו ולגרום לכך שאנשים לא יעזו לחזור לגור בעוטף. לכן כשמדברים על ניצחון, אין ניצחון במלחמה הזאת בלי שנצליח לא רק לשקם אלא גם להגדיל באופן דרמטי את היישובים בעוטף. המטרה היא שכשמישהו יסתכל עלינו מהצד השני של הגבול הוא יראה מולו יישובים פורחים וחזקים הרבה יותר מאשר לפני 7 באוקטובר. לממד התודעתי הזה יש משמעות אדירה בתהליכי השיקום והפיתוח".