הכוהנים שהניפו את שתי הלחם בהר: "השוטרים דיווחו בקשר - 'בוצע קורבן'"

הניסוח היבשושי שדובר המשטרה בחר לפרסם בליל שבת שעברה על מעצר יהודים שפרצו להר הבית לא הסגיר את מלוא משמעותו של המעשה: זו השנה השנייה ברציפות שהתקיימה הנפת "שתי הלחם" – מצוותו המרכזית של חג השבועות – במקום המקדש בהר הבית, ובידי כוהן בבגדי כהונה כשרים.

בשנה שעברה ההר נפתח ליהודים בחג השבועות, וכל שנדרש היה ריצה מהירה של הכוהן לאורך כשישים מטרים ממקום עומדה של הקבוצה היהודית ועד לשטח ששכנה בו העזרה, חצר המקדש. הטראומה מהמעשה התקדימי בצמרת משטרת ירושלים הייתה גדולה כל כך, עד שהמשטרה מנעה לכל אורך השנה האחרונה עמידה של הקבוצות היהודיות בהר בנקודה שהכוהן המניף אשתקד זינק ממנה. בערב חג השבועות השנה גם נאסר על אחד מעולי ההר להכניס להר תיק ובו לחם עם חביתה, מחשש שתי הלחם כמובן. אלא שדבר לא הועיל: חבורה שעסקה בנושא חודשים ארוכים לפני החג גמרה אומר לקיים את המצווה, וזאת אף שהשנה חל חג השבועות ביום שישי, שהר הבית פתוח בו לעליית מוסלמים בלבד.

בני החבורה - 11 צעירים, חלקם קטינים - התכוננו למעשה במלוא כובד הראש במשך חודשים, תוך הסקת מסקנות הלכתיות מהניסיון הקודם והתייעצות עם כמה וכמה רבנים. אלה נכנסו לשטח ההר דרך שער בני הצאן שבצפון־מערב ההר, תוך עקיפת השוטרים שבשער. נמנו עמם הפעם שני כוהנים בבגדי כהונה כשרים, שהוסוו מתחת לבגדי חול. "באנו לשם בכפכפים, במכנסי טרנינג ובסווטשירט עם קפוצ'ון שזרקנו אותם בכניסה", מספרים שני הכוהנים - אריאל כהן, שהניף את שתי חלות הענק גם בשנה שעברה, ואליה נחמן כהן, בן 15 מבת־עין, שהגיע לצורכי גיבוי. 11 הצעירים גמאו בריצה מהירה את המרחק מהשער לשטח העזרה, כ־250 מטרים. אריאל כהן עשה זאת כשהוא יחף – כדרישת ההלכה - וכשבידיו מגש אלומיניום ועליו שתי חלות לגמרי לא קלות משקל. להערכת השניים, הפעולה כולה לא ארכה יותר משלוש דקות, כשכל העת דולקים אחרי החבורה שוטרים ואנשי וקף.

במהלך הריצה נפל התרמוס שנועד לשמש ככלי למעשה המקדים הנדרש קודם להנפת שתי הלחם - קידוש הידיים והרגליים. אחד השותפים האחרים למהלך הפריצה הרים אותו והוסיף להתקדם אל היעד.

"לפחות איש וקף אחד זרק לעברנו כיסא ולא פגע, והוא התרסק בקול רעש גדול בצמוד לאחד מאיתנו", מספר אריאל כהן. "היה איש וקף שתקף את אחד השותפים למעשה, הפיל אותו לרצפה וגרם לחבלה רצינית בפניו. היו גם לפחות שלושה נוספים שניסו לחסום אותנו, להפריע ולהכות אותנו בדרך ליעד, אבל הדפנו אותם והמשכנו במהירות אל מקום העזרה. לפחות חמישה הגיעו לרמה", שהיא רחבת כיפת הסלע.

אריאל המשיך וסיפר: "רצתי קדימה עם עוד אחד מהחברים, שזרק לעברי את הכלי שנועד לקידוש ידיים ורגליים. כשהגעתי למקום שחשבתי שייתכן מאוד שהוא בשטח העזרה, ראיתי מאחוריי המון שוטרי מג"ב רצים לעברי במרחק קצר מאוד, ובמקביל ראיתי המון ערבים רצים לעברנו מצד דרום. לכן שפכתי את המים על הרגליים ועל יד שמאל, ומיד הכנסתי את היד הימנית לזרם המים. לקחתי את המגש עם שתי הלחם והנפתי אותו. תוך כדי ההנפה ראיתי שהאבנט שלי נפל. הרמתי את כלי קידוש הידיים והרגליים והעברתי אותו עם המגש של הלחם לכוהן השני, שעדיין היה חגור באבנט, כדי שיחזור ויניף את החלות ליתר ביטחון. לא הספקתי להעביר אותם לפני שהשוטרים התנפלו עלינו. אחד השוטרים שרט אותי במצח".

השוטרים הפילו את השניים לרצפה, לדבריו, ו"הגיבו למעשה כפי שמגיבים לפיגוע, כמו שמנטרלים מחבל שהגיע לירות באזרחים חפים מפשע. לא אמרו לנו לעצור או הסבירו שזה מעשה בלתי חוקי, אלא פשוט תקפו אותנו באלימות. אגב, זה הדבר הרגיל. גם מי שרק ירקוד במעגל במערב הר הבית ולא במזרחו, ששם המשטרה מאפשרת זאת בזמן האחרון, מסתכן בכך ששוטרים יתקפו אותו באלימות. זו התנהלות בזויה של רדיפת דת".

קורבן בלי כבשים

הכוהן ממלא המקום, אליה נחמן כהן, מספר שהחבורה חשבה מראש על ההתפתחויות האפשריות, ולכן הוכנו שתי חלות נוספות לגיבוי, שהיו בתיק נוסף שאחד מבני החבורה נשא עמו. "למדנו את העניין כבר כמה חודשים. נפגשנו כמה פעמים, וכשתכננו את האירוע התייעצנו עם רבנים. לא פירטנו מה בדיוק אנחנו מתכננים, אבל הם כנראה ניחשו. שאלנו אותם מה צריך לעשות במצבים שחששנו שיקרו.

"התפקיד שלי היה להמשיך לרוץ ולהניף את שתי הלחם אם יתפסו את אריאל כהן. כשעליתי על הרמה ראיתי את אריאל כהן מקדש ידיים ורגליים ומניף את שתי הלחם במקום הנדרש, ומיד קפצו עליו שוטרים וחטפו מידיו את הלחמים. השוטרים זרקו את החלות, וקפצתי לעברן כדי לתפוס אותן, שלא יתחללו. מיד אחר כך זינק לעברי שוטר וחטף את הלחם מידיי, ושני מג"בניקים נוספים גררו אותי משם. את החלות ראינו אחר כך בתחנת המשטרה".

אגב, על פי ההלכה יש לשרוף את חלות שתי הלחם במקרה שהונפו לבדן, ללא כבשים כנדרש, והפעילים בהחלט מעוניינים לעשות זאת. במקרה דנן – שחז"ל מסתמא לא העלו על דעתם כמוהו – המשטרה עוד עלולה לראות בכך השמדת ראיות.

מיד כשהתאפשר הסירו שני הכוהנים את אבנטיהם, העשויים שעטנז, צמר ופשתים – כי אלה מותרים ללבישה אך ורק לצורך עבודת המקדש עצמה. השוטרים הכריחו את העצורים לשבת על הרצפה, ואחר כך העבירו אותם למכלאה באחד משערי ההר. האבנטים הוחרמו מהם שם, וטרם הושבו.

"המשטרה השתוללה שם. שוטרים הפילו את החבר'ה לרצפה, הרביצו להם", משחזר אליה נחמן, "על אחד מאיתנו סגרו את האזיקים על היד בצורה הדוקה כל כך, תוך עיקום ידו, עד שהיא כמעט נשברה. באחד מאיתנו שלושה אנשי וקף ביצעו ממש לינץ', והוא יצא חבול".

"אזקו אותנו כשידינו מאחורי הגב", מוסיף אריאל, "הוציאו אותנו משטח ההר, וליד שער האריות העלו אותנו לניידת. הסיעו אותנו לתחנת המשטרה בקישלה שליד שער יפו".

"שמו אותנו שם בתא קטן וסירבנו להזדהות כי זה חג", ממשיך אליה נחמן, "אמרנו להם שאנחנו לא מוכנים להזדהות בחג, אז לקחו מאיתנו טביעות אצבעות בכוח. ככה זיהו אותנו, ואז לקחו אותנו לחקירה. בחקירה שתקנו. אמרנו להם שיזמנו אותנו לחקירה אחרי שבת, כי אנחנו לא מתכוונים לדבר בחקירה שנערכת ביום קדוש.

"הסיעו אותנו למגרש הרוסים, שם היה מקום רק לחלק מאיתנו. לכן חמישה מהבגירים הוסעו בשבת לכלא רמלה, ובמוצאי שבת החזירו אותם לירושלים לדיון בבית המשפט. לא היה קל. לא נתנו לנו אוכל מבושל עם חותמת בד"ץ, אז אכלנו רק לחם.

"לא אפשרו לנו לצאת להתפלל בבית הכנסת, אבל התחושות היו טובות, כי זכינו לקיים מצווה. חלק מהשוטרים אמרו לנו 'כל הכבוד', ולעומתם שוטרים אחרים התייחסו אלינו כמו לפושעים והכו אותנו".

ובכל זאת, אריאל רחוק מלהצטער על המעשה: "כל דבר כזה מקדם עוד קצת את בניין המקדש. ככל שאנחנו נעשה מה שאנחנו מצווים, זה יגיע מהר יותר ובצורה טובה יותר. גם אם יש לזה מחירים כרגע, מעשה כזה מקרב את הגאולה. זו הקמת התורה מעפרה. שליש ממצוות התורה ניתנות לקיום רק שם, במקום המקדש, ואנחנו חייבים לקיים אותן. אנחנו לא רשאים לחכות".

כללי הטקס

שאלתי מה באשר לסיכוי שאחד הפרטים ההלכתיים לא התקיים, למשל במקרה שיתברר שהאבנט נפל עוד קודם להנפת הלחם ושהמצווה לא התקיימה: "אני לא מוטרד מהאפשרות שאולי זה לא הצליח", משיב אריאל, "עשינו כל מה שיכולנו. אגב, השוטרים דיווחו עלינו בקשר במילים 'בוצע קורבן'".

במוצאי שבת השליך בית המשפט את המשטרה מכל המדרגות כשסירב לבקשותיה להחיל הגבלות קשות על העצורים, ושחרר אותם תוך הרחקתם לחודש בלבד מהר הבית.

בכלל, בתי המשפט נוטים לאחרונה לפקפק בטיעוני המשטרה בנוגע לסכנה ביטחונית נוראה המתעוררת כביכול ממעשי פולחן יהודיים בהר הבית. דבר אחד ברור: האמצעים שהמשטרה השתמשה בהם במשך שנים כדי להרתיע יהודים מלממש את פולחנם בהר הבית מתגלים כיעילים פחות ופחות. בשטח רווחת התחושה שעוד מעשה או שניים מעין זה עד שהסכר ייפרץ לחלוטין.

פנינו למשטרת ישראל ושאלנו אם נעצרו אנשי הווקף ומוסלמים אחרים שנטען שנהגו באלימות כלפי העצורים, ואם יש כוונה למצות עמם את הדין; מדוע נחקרו ונעצרו החשודים תוך חילול שבת וחג, והם אף הוסעו בשבת; מדוע נהגו השוטרים באלימות כלפי העצורים, לפי דיווחיהם, ואם הגערות מבית המשפט ודחיית בקשות המשטרה בכל הנוגע לפעילי הר הבית מביאות לחשבון נפש כלשהו במשטרה; ומדוע פורסמה הודעה בתקשורת על המעצר בליל שבת, תוך חילול שבת.

במשטרת ישראל הסתפקו בתגובה הרגילה: "משטרת ישראל פועלת בעיר העתיקה ובמקומות הקדושים במטרה לשמור על הסדר הציבורי והכללים הנהוגים במקומות אלו, וזאת כדי לשמור על האיזון וחופש הפולחן לכל אחת מהדתות. אך יחד עם זאת, המשטרה תפעל בנחישות וללא פשרות נגד מי שינסה להפר את השקט והסדר הציבורי שנשמר בעיר העתיקה לאורך שנים, ובפרט במקומות הקדושים".