במשך חודשים ארוכים הפך הרב אברהם זרביב, דיין בבית הדין הרבני, לאחת הדמויות המוכרות במלחמת 'חרבות ברזל'. בראיון בפודקאסט 'על המשמעות' עם עו"ד תמיר דורטל, חושף מפעיל ה-D9 שהפך לסמל, את הקרב הכפול שניהל: האחד מול מחבלי החמאס בסמטאות עזה, והשני מול הדרג הפיקודי הבכיר בצה"ל, שסירב, לטענתו, לאמץ את השינוי התודעתי הנדרש לניצחון.
הרב זרביב מתאר מציאות עגומה בתחילת התמרון, בה חיילים נשלחו אל תוך מבנים ממולכדים כחלק מתפיסה מבצעית שגויה. "אני כל המלחמה זועק על זה, אני אומר מה עם הילדים שלנו? זה לחינם", הוא אומר בכאב לדורטל. הוא מציג נתונים יבשים ומצמררים: "בחטיבת גבעתי נהרגו עד שאנחנו התחלנו לפעול 5.9 לוחמים מאש האויב כל חודש. מאז שהתחלנו לפעול, הצלחנו להוריד את כמות ההרוגים ל-0.4". השיטה, אותה פיתח יחד עם מפקד החטיבה, אלוף-משנה לירון בטיטו, התבססה על השטחת השטח והפלת מבנים על תשתיות הטרור במקום כניסה רגלית מסוכנת.
הפעילות של הרב זרביב וצוותו לא עברה בשקט בקרב בכירי המטה הכללי. באנקדוטה שממחישה את הפער בין השטח למפקדה, מספר זרביב על מפגש עם הרמטכ"ל רב־אלוף אייל זמיר. "הוא תפס אותי בצוואר", משחזר זרביב, "ואמר לי: 'זרביב, אני אהרוג אותך. תפסיק להגיד שאתה הורס בתים, אתה הורס תשתיות טרור'". לדבריו, הפחד מהטרמינולוגיה שיתק את הפעולה הצבאית: "נכנסו לצה"ל כל מיני דעות מערביות פרוגרסיביות שלא נתנו לנצח. הפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, היא אישה מקולקלת שידיה דמים מלאו. הוראות הפתיחה באש לא שמרו על הגב שלנו".
הכי מעניין
המעבר החד בין אולם בית הדין הממוזג לקבינה הלוהטת של הדחפור, חידד אצל זרביב את ההבנה שנדרש שינוי עמוק ברוח הלחימה. "צריך למחוק את מה שכתוב ברוח צה"ל ולשים רוח יהודית לוחמנית שרואה בערך הניצחון כערך עליון", הוא קובע. הביקורת שלו מגיעה גם לסוגיית גיוס החרדים, שם הוא מזהה כשל מערכתי: "בנינו מערכות שלא מתאימות להם... בחור חרדי שרוצה להתגייס מוצא את עצמו בפני שוקת שבורה".
עוד כתבות בנושא
הרב זרביב משרטט תמונה של צבא שנקרע בין הרצון הטבעי של הלוחמים להכריע, לבין כבלים משפטיים ותרבותיים שמונעים זאת, ומבהיר כי ללא שינוי ברוח, הטכנולוגיה לבדה לא תביא את הניצחון.