בשיחה שצוללת אל מעמקי הזהות הישראלית, מארח עו"ד תמיר דורטל בפודקאסט 'על המשמעות' את דרור יהב, דוקטורנט לסוציולוגיה החוקר את הציונות הדתית, סופר ומרצה. יהב משרטט קו ישיר בין רגשי הנחיתות של המפד"ל ההיסטורית לבין השאיפות להנהגה לאומית של ימינו, ומציג תזה סוציולוגית מעניינת על השינוי ב-DNA המגזרי.
עוד כתבות בנושא
השיחה נפתחת בניתוח של רגעי המפתח בהיסטוריה הישראלית. יהב טוען כי ב-1948, עם הקמת המדינה, החמיצה הציונות הדתית הזדמנות פז לעצב את אופייה המשפטי של המדינה. במקום להציע חוקה מבוססת משפט עברי, קיבל ראש הממשלה דוד בן גוריון את ההחלטה להמשיך את החוק המנדטורי. "זה אחד הדברים הכי חשובים לוודאות משפטית", מסביר יהב, "אבל זה כל כך לא יהודי... אם בזה אין לך מה לומר - דרשני".
חלק ניכר מהראיון מוקדש לשינוי הדרמטי בצה"ל. יהב מציג נתונים המראים כיצד בשנת 1990 היוו חובשי הכיפה כ-2.5% בלבד ממסיימי קורסי הקצינים ביבשה, בעוד שבשנת 2015 המספר זינק לכ-40%. השינוי, לדבריו, אינו רק כמותי אלא מהותי, וקשור בדמויות מפתח כמו הרב הצבאי הראשי לשעבר תא"ל אביחי רונצקי, ששינה את תפיסת הרבנות הצבאית מגוף המספק שירותי דת לגוף המעצב את "רוח הלחימה". יהב: "הרב רונצקי, בעל תשובה ובוגר מרכז הרב, מגיע עם החיילים לשטח... הוא לא יושב בבית. זה משנה את כל האופי של הרבנות הצבאית". השינוי הזה עורר מתח מול חיל החינוך, שלדברי יהב הותיר ואקום ערכי: "מתי קצינת חינוך דיברה איתי כמפקד?... הם תלו דפים בשירותים על כך שלכריש יש 27 שיניים".
הכי מעניין
בלב הראיון עומדת הטענה כי הציונות הדתית שינתה את עורה. אם בעבר היא הסתפקה בתפקיד משני, היום היא חותרת להנהגה. יהב משתמש בדימוי קולע: "עד היום הציונות הדתית ראתה את עצמה בתור משהו שולי... בשנים האחרונות היא רואה את עצמה כמי שאמורה לשבת בקבינה. המעבר ממשגיח הכשרות לנהג הקטר". לדבריו, שינוי זה מסביר את המתחים העכשוויים מול האליטות הישנות במערכת המשפט, באקדמיה ובצבא.
עוד כתבות בנושא
יהב הציג תמונה מורכבת של מגזר שנמצא בתהליך מתמיד של הגדרה עצמית מחדש, כשהוא נע בין הרצון להשתלב לבין הרצון להוביל, ובין הערצת החילוניות לרצון "להחזיר אותה בתשובה".