יש רגעים שבהם מדיניות כלכלית חושפת תפיסת עולם. כזה הוא המהלך של פתיחת שוק החלב ליבוא.
רפורמת החלב שמקדם שר האוצר איננה עוד מהלך טכני להורדת מחירים. היא מבחן עומק לשאלה האם מחנה לאומי שמדבר על ריבונות, התיישבות וחוסן – מוכן לשלם את המחיר הכרוך בהם.
יוקר המחיה אמיתי, והוא מקשה על הציבור. אבל אסור להפוך את המצוקה למנוף למדיניות קצרת רואי. פתיחה רחבה ליבוא, תוך החלשת מנגנוני הייצור המקומיים, אולי תייצר כותרת נוחה בטווח הקצר – אך היא עלולה לפגוע ביסודות שעליהם נשענת מדינת ישראל.
הכי מעניין
ריבונות איננה רק דגל. מדינה ריבונית איננה מדינה שתלויה באוניות משא. הקורונה, המלחמה באירופה והטלטלות האזוריות הוכיחו עד כמה שרשראות אספקה עולמיות הן שבריריות. מי שמוותר על ייצור מקומי של מוצרי יסוד בשם “תחרות”, עלול לגלות ביום פקודה שמדפים ריקים אינם סיסמה אלא מציאות.
ריבונות איננה נאומים באו”ם. ריבונות היא היכולת להאכיל את אזרחיך גם כשנמלים נסגרים. מדינה שאינה שומרת על תשתית חקלאית עצמאית – מחלישה את עצמה ביודעין.
ההתיישבות איננה תפאורה
הרפתות בנגב ובגליל אינן שורת תקציב. הן חלק ממערך לאומי של אחיזת קרקע, תעסוקה וקהילתיות. מי שמדבר בשם ההתיישבות צריך לשאול ביושר: האם מדיניות שמובילה לסגירת רפתות מחזקת את ההתיישבות – או מערערת אותה?
הציונות הדתית לא ראתה בחקלאות רק אמצעי פרנסה. היא תמיד ראתה בה ביטוי של גאולה מעשית. חיבור לאדמה, אחריות לייצור, עצמאות כלכלית – אלה לא סיסמאות של טקסי יום העצמאות. אלה עקרונות יסוד.
אי אפשר להניף דגל של “אחיזה בקרקע” ובו בזמן לאמץ מודל שמייבא את יסודות הקיום.
עוד כתבות בנושא
אשליית ההוזלה
גם ההבטחה הכלכלית מוטלת בספק. מחיר החלב הגולמי הוא רק רכיב אחד במחיר לצרכן. הניסיון מלמד שפערים לא תמיד מתגלגלים לכיסו של הציבור – אלא נשארים לאורך שרשרת השיווק הריכוזית.
לעומת זאת, סגירת רפת היא תהליך כמעט בלתי הפיך. תשתית ייצור שנפגעה אינה חוזרת בן־לילה. ברגע שהשוק הופך תלוי ביבוא – גם המחיר הופך תלוי בהחלטות זרות, בשערי מטבע ובמשברים עולמיים. מאחורי המילים על תחרות חופשית, מסתתרת העברת סיכון אסטרטגי מהמדינה אל הדור הבא.
כן לתיקון, לא לפירוק
יש מה לתקן במשק החלב. יש להפחית רגולציה, להוזיל מים ואנרגיה, ולחזק תחרות בשלב העיבוד והשיווק. אבל רפורמה אחראית מתחילה בחיזוק הייצור המקומי – לא בהחלשתו.
מחנה לאומי נמדד ברגעי הכרעה. השאלה איננה כמה יעלה קרטון חלב השבוע. השאלה היא האם בעוד עשור נהיה מדינה שמסוגלת לקיים את עצמה – או מדינה שתלויה בטוב ליבם של אחרים. אי אפשר לדבר על ריבונות בביטחון ובדיפלומטיה – ולוותר עליה בשדות ובדירים.
זו אינה שאלה של חלב. זו שאלה של אחריות לאומית.
עוד כתבות בנושא
