בשיחה בפודקאסט 'על המשמעות', משרטט ד"ר יואב שורק, הוגה דעות ומייסד תנועת "לכתחילה", חזון נועז לעתידה של החברה הישראלית.
עשור לאחר פרסום ספרו "הברית הישראלית", הוא טוען בפני המארח, עו"ד תמיר דורטל, כי הפתרון לקרע בין דתיים לחילונים אינו טמון בגישור, אלא ביצירת קומה חדשה לחלוטין: "תורת ארץ ישראל" שאינה דתית במובן המוכר, אלא לאומית, ריבונית ומחויבת למעשה. האם ייתכן שדווקא "חילוני שומר מצוות" הוא המודל היהודי האידיאלי למדינת ישראל?
"המודל הדתי מציע אידיאל אחיד; כדי לגדל אנשים גדולים, צריך להיות פחות דתי"
שורק טוען כי הדתיות, כפי שהתעצבה בגלות, הפכה לכוח חברתי שמרני ומייצב שמטרתו לרסן את הפרט. בעוד שהיה לכך תפקיד היסטורי חשוב בשימור העם, כיום מודל זה עומד בסתירה למהותה של המהפכה הציונית: לקיחת אחריות, יוזמה וחיים של עוצמה בהווה. "היהודי החדש", לדבריו, הוא יהודי שנוטל אחריות לגורלו, ולכן הוא "לא דתי במנטליות". הבעיה, הוא מסביר, היא שהתורה עצמה "נשארה דתית", והפער הזה יוצר נתק הולך וגדל בין רוב החברה הישראלית לבין המסורת שלה. הפתרון, לשיטתו, אינו בהחזרה בתשובה, אלא ביצירת מודל של "שמירת מצוות חילונית", שתאפשר לכלל העם להתחייב למערכת ערכים משותפת מתוך תפיסת עולם ארצית וריבונית.
הכי מעניין
"פוסקים היום אינם פוסקים, הם שבויים בשיח תקדימים"
אחת הביקורות החריפות של שורק מופנית כלפי עולם ההלכה האורתודוקסי. הוא מתאר אותו כסובל מ"מחלה" של שעבוד לתקדימים, שמונעת מרבנים את היכולת "לקחת אחריות ולהכריע". הוא נותן כדוגמה את ספרון הכשרות שהוציא, בו הכריע בסוגיות כמו כשרות כלים מודרניים – סוגיות שרבנים רבים מסכימים עליהן בשיחות סגורות אך חוששים לפסוק בפומבי. "פוסק אמור לפסוק, להשתמש בשכל הישר ובהבנתו בתורה", הוא אומר, "לא רק לספר מה כתוב בספרים". לטענתו, ההלכה הפכה למגזרית, כזו המדברת רק ל"דתיים המקצועיים", בעוד שתפקידה ההיסטורי היה לדבר אל כלל האומה. "אם הלכה לא מדברת אל כל עם ישראל", הוא מצהיר, "היא כנראה גם לא ההלכה הנכונה".
יואב שורק ותמיר דורטל בפודקאסט "על המשמעות" | צילום: ללא
"ביאליק צדק, אנחנו צמאים לגופי מעשים, לחובה אכזרית"
שורק מאמץ את קריאתו המפורסמת של חיים נחמן ביאליק, שזעק "הבו לנו הלכה". הוא מסביר שיהדות המבוססת רק על "אגדה" – על רגשות, חיבה למסורת וחוויות רוחניות – דומה ל"ברזל שהוכנס לאור אך לא לצונן". היא נותרת רכה, רופסת וחסרת עמוד שדרה. כדי לכונן חברה מתוקנת, יש צורך ב"חובה אכזרית", במערכת מחייבת של מעשים. בניגוד למה שניתן לחשוב, אין כוונתו לחזור לשולחן ערוך הישן, אלא ליצור אחד חדש. הוא מביא כהשראה את דמותו המרתקת של הרב עקיבא גלזנר, נינו של החתם סופר, שהבין כי עם השיבה לארץ והקמת ריבונות, "העולם של החול" חוזר להיות בעל משמעות קדושה. העבודה במפעל הייטק, טוען שורק, יכולה להיות עבודת קודש לא פחות מתפילה בבית כנסת. זוהי קריאה נועזת לכונן ברית ישראלית חדשה, כזו שתעצב את חיינו לאור המסורת, אך עם הפנים אל העתיד.
עוד כתבות בנושא
