"אבא שלי היה אסיר ציון באתיופיה", מספר מרדכי ברוך (42), תושב אדם שבבנימין ודוקטורנט למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל.
ברוך הוא בן לשושלת מנהיגים בולטת בקהילת ביתא ישראל. אביו המנוח, הרב אבבה יאיר ברהן, היה מחנך באתיופיה ונכלא בידי השלטון הקומוניסטי בעוון לימודי דת, עידוד העלייה ושיתוף פעולה עם המוסד הישראלי. המשפחה עלתה לבסוף ארצה בשנת 1989 במסגרת מבצע עלייה פחות מוכר, "פדיון שבויים" שמו. מרדכי היה אז בן שש.
סבו של מרדכי היה ליקה כהנת - כלומר, "הכוהן הגדול" - ברהן ברוך, גדול מנהיגי יהדות אתיופיה במאה העשרים. סבו של אביו היה חוזה העלייה, ליקה כהנת ברוך אדהנן, ששימש אף הוא בתור סמכות רוחנית עליונה באתיופיה.
הכי מעניין
משירי יהדות אתיופיה | צילום: באדיבות מכון בן צבי
מרדכי עצמו, לפני הפרק האקדמי בחייו, למד בישיבת ההסדר בירוחם ובכולל בית־אורות שבהר הזיתים, והוא פעיל בשימור מורשת יהדות אתיופיה. לפני חמש שנים הוציא לאור ספר, "דרך ירוסלם", שבו סקירה מקיפה על מורשת קהילת ביתא ישראל.
מרדכי ברוך | צילום: ללא
ברוך מספר על מנהיגה הרוחני העליון של יהדות אתיופיה מאמצע המאה ה־19 ועד סופה, אבא מהרי סותאל, שיזם את ניסיון העלייה של יהדות אתיופיה בשנת 1862 כשהכריז שהגאולה באה. אבא מהרי עבר מכפר לכפר ובישר על הגאולה. בעקבות כך אורגן מסע לארץ ישראל שארך שלוש שנים, גרר קורבנות רבים, ובשורה התחתונה נבלם בים סוף.
על פי עדותו של אבא מהרי סותאל, ליוזמת המסע קדם חלום שבו שמע את מזמורי הקודש מלאי הערגה לירושלים: "הורו באו ירוסלם קדסת, נאו אנהורה באחדו לב בית אגזיאהבר... אבריחי ירוסלם מצא ברהנקי ווסבאתקי" – "לכו ובואו לירושלים הקדושה, בואו ונלכה בלב אחד לבית השם... אורי ירושלים כי בא אורך ושבחך".
המיסיונר מרטין פלאד, שנתקל בסותאל בשנת 1862, תיאר דמות עוצמתית, ממוקדת, בעלת חזון ותודעה גאולית עמוקה: "פעם אחת נתוודעתי אל אבא מהרי, שהיה משוכנע לגמרי כי קרובה העת שבה יקבץ הא־ל את היהודים מקרב כל העמים אל ארץ אבותיהם. הוא האמין שאז הם יבנו את מקדשם בירושלים כמתואר בנבואת יחזקאל, ויעבדו את הא־ל על־פי תורת משה".
עוד כתבות בנושא
סותאל נפטר בסוף המאה ה־19 באתיופיה. "בניגוד למה שאפשר היה לצפות", מוסיף ברוך, "בקרב יהודי אתיופיה המסע ההוא נתפס כאירוע מכונן וחיובי. הסיבה לכך היא שבעקבות זאת השתנתה תודעת ביתא ישראל מציפייה סבילה לגאולה לפעולה ממשית להבאתה". גם היורש של אבא מהרי בהנהגה הרוחנית, אבא קינדה, המשיך בקו שנקט סותאל, ועודד את בני הקהילה שהגאולה החלה ושלא יתייאשו.
"חלק משמעותי מהמורשת של ביתא ישראל", הוא מסביר, "הן התפילות שנאמרות בחגה הייחודי של העדה – חג ה'סיגד', המתקיים בכ"ט במרחשוון – חג חידוש הברית, חזרה בתשובה וכמיהה לציון".
באתיופיה כלל הטקס התכנסות ועלייה על הר גבוה עם ספר התורה. בארץ הקודש המירו יוצאי אתיופיה את ההר בהגעה אל טיילת ארמון־הנציב, והתפילות המסורתיות מתקיימות במתכונתן אל מול הר הבית.
משירי יהדות אתיופיה | צילום: באדיבות מכון בן צבי
נכתב בשפת הגעז
"כל המסורות בעניין שהשתמרו בקהילה", כותב ברוך בספרו, "מדגישות שהחג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין ישראל לה', מעין חידוש של מעמד הר סיני.
"המקור הקדום ביותר מייחס את החג לראשית המאה ה־6, עם תום הלחימה בין האימפריה האתיופית־נוצרית לשכנתה הממלכה היהודית באתיופיה.
"המלחמות הגיעו לקיצן עם עליית גברה מסקל לכס הקיסרות. לפי המסורת, סיום המלחמות הארוכות, שגרמו לסבל רב, הביא את מלך ביתא ישראל גדעון והכוהנים של הממלכה ההיא, עזריה וצדוק, לקבוע אותו כחג לדורות, שיהיה יום הודאה על הניסים שנעשו לממלכה היהודית".
תפילות חג הסיגד בטיילת ארמון־הנציב בשנה שעברה. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
החג נחוג לפי המתווה המתואר בנחמיה ט'־י'. במועד הזה צמים מחצית מהיום וקוראים בתנ"ך פרקים המספרים על מעמד הר סיני ועל אמנת הברית של עזרא ונחמיה.
בהמשך המעמד כוהני העדה נושאים דרשות בעניינים הטעונים חיזוק, ומעוררים לסלוח זה לזה בלב שלם, לשמור את ברית השם, לדבוק בשמירת המצוות, להימנע מהשפעות נוכריות, ולהתפלל לחזור לבית המקדש.
ברוך מציין שמזמורי התפילה של חג הסיגד נאמרים גם בהזדמנויות אחרות במהלך השנה. התפילות עתיקות ביותר, ונאמרות בשפות שחלקן כבר איננו מובן כלל לבני המאה ה־21, אפילו כשמדובר בבני הקהילה עצמם.
הן אינן כתובות באמהַרִית או תִיגרֶנִית, אלא בעיקר בשפת הגְעֵז, אתיופית עתיקה. חלקן נאמרו בשפת אגוויניה, שפה כושית שאינה מדוברת בקרב "ביתא ישראל". לא הכול מפוענח עד הסוף.
אנו מביאים כאן קטעי תפילות מתוך אוסף התפילות של יום הסיגד, מתוך מאגר שנאסף במשך כמעט שלושים שנה מקסים רבים ומגורמים נוספים בקהילה - והכול הודות למפעל השחזור והתרגום של שושנה בן דור ממכון בן צבי.
אלו טעימות קטנות בלבד מאוצר תפילות ומסורות אדיר ובלתי מוכר לחלוטין לישראלי מהשורה. חבל שכך, ממש חבל.
משירי יהדות אתיופיה | צילום: באדיבות מכון בן צבי
עוד כתבות בנושא
