"סוכה קטנה / עשויה מלוחות פשוטים / בניתי בקושי. / כיסיתי את הגג / עם מעט סכך / ואני יושב בה בליל סוכות". בשיר היידי "א סוכה'לע א קליינע" ("הסוכה הקטנה"), שחיבר אברהם רייזין ופרסם בקרקוב ב־1902, הוא ממשיל את הסוכה לעם ישראל. רוחות הסתיו הנושבות דרך הסדקים מאיימות לכבות את הנר, והאישה בפנים חיוורות אומרת בפחד לבעלה, "הרוח תכף תפיל את הסוכה".
זכינו בדורנו לחיות במדינת ישראל העצמאית בארץ אבותינו, המדינה שתכלית קיומה הוא כינוס נפוצותינו מירכתי ארץ. הילודה בישראל היא הגבוהה בין המדינות הדמוקרטיות, דבר המעיד על האופטימיות של האוכלוסייה. הסוכה הקטנה מתמלאת, כמאמר הנביא ישעיהו: "עוד יאמרו באזנייך בני שיכולייך: צר לי המקום, גשה לי ואשבה". ישראל הקטנטונת של שנות ילדותי מונה כיום כ־10 מיליון תושבים, מתוכם כ־77.6 אחוזים יהודים וכ־21 אחוזים ערבים.
עוד כתבות בנושא
בשל רגישותנו ההיסטורית הייתה ישראל בין המדינות הראשונות שחתמו על האמנה בדבר מעמדם של פליטים מ־1951. לצד הנכונות לקלוט פליטים, חוק הכניסה לישראל קבע הסדר פרטני מפורש להרחקת שוהים שלא כדין. בנוהל הפנימי שגיבשה רשות האוכלוסין וההגירה ב־2011 כדי לטפל בזרים המגישים בקשה להכרה במעמדם כפליטים נקבעו הוראות הסותרות את ההסדר הזה. הנוהל גם מקנה מעמד של תושב ארעי למבקש מקלט ששר הפנים החליט להכיר בו כפליט, ומכוח זאת מעניק לו את כל קשת הזכויות הרחבה שתושב ארעי זכאי להן בישראל, הרבה מעבר לזכויות המגיעות לו לפי אמנת הפליטים ומעבר לאלה שיש לזר שקיבל רשיון שהייה או רשיון עבודה בישראל.
הכי מעניין
כל עוד מספר הזרים שהוכרו כפליטים היה זניח יכולנו לחיות עם הנוהל, אך לא עוד. פסיקת בית המשפט העליון הביאה לכך שאלפי מסתננים ושוהים שלא כדין, בעיקר מסודן, קיבלו מעמד תושבות ארעית.
בינואר 2025 עתר עו"ד יונתן יעקובוביץ' לבג"ץ בשם עמותת איתן – המרכז למדיניות הגירה ישראלית, שהוא המנהל המייסד שלה מאז 2012, ובשמם של עוד 22 תושבי דרום תל־אביב, שזכויות היסוד שלהם נפגעות ממתן המעמד למסתננים מבקשי המקלט. הוא ביקש לבטל את סעיפי הנוהל המנוגדים לחוק. עד כה לא זכתה העתירה החשובה הזו לתשומת הלב הדחופה שהיא ראויה לה. בית המשפט ממשיך לדון בעתירות פרטניות תוך שהוא מנסה להגמיש באמצעותן את מתן המעמד למסתננים.
האריתריאי שבא לעבוד
בשבוע שעבר נכחתי באולם בית המשפט העליון בעת הדיון בערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לזכות אזרח אריתריאי במעמד פליט. הדיין חנניה גוגנהיים בבית הדין לעררים בירושלים דן במקרה לעומקו. מסקנתו המבוססת היטב הייתה שהעורר אינו זכאי למעמד פליט. ב־2009 עבר מאריתריאה לאתיופיה. מכיוון "שלא היו לו כסף, בגדים ולימודים באתיופיה" עבר לסודן, שם היה "קשה מדי, אין מה לעשות שם", ולכן הסתנן דרך סיני לישראל ב־2010. בהגיעו התחיל לעבוד באילת, בלי שביקש מעמד פליט. רק ב־2017 הגיש בקשת מקלט. טענתו המרכזית הייתה שאם ישוב לאריתריאה הוא צפוי למאסר ואף להוצאה להורג מפני שיציאתו מאריתריאה הייתה השתמטות מחובת השירות הצבאי.
מסתננים בדרום תל־אביב | צילום: יוסי זליגר
אלא שבית הדין מצא, מניתוח מקורות המידע, כי מי ששב מאריתריאה לאחר ששהה מחוצה לה שלוש שנים לפחות, יוצא ידי חובתו בתשלום מס גולה ובחתימה על מכתב חרטה. הוא אינו צפוי עוד לרדיפה, גם אם יצא משם שלא כדין, או ערק או השתמט מהשירות הלאומי.
בבית המשפט המחוזי התהפכה הקערה. השופט עודד שחם הכיר במסתנן כפליט. הוא אימץ פרשנות מרחיבה לאמנה, למרות הכלל שאמנה יש לפרש בצמצום לפי לשונה ולאור מטרתה בעת שנחתמה.
חמישה שופטים דנים בערעור בבית המשפט העליון – נעם סולברג, דפנה ברק־ארז, דוד מינץ, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב. בתום הדיון הודה בית המשפט כי אכן יש קשיים מסוימים בפסק הדין מושא הערעור. אולם במקום לדון בערעור לגופו, החליטו השופטים כי "מפאת המורכבות והשאלות הנלוות, אנחנו מבקשים כי יוגש נוסח מעודכן של אמות המידה לבחינת בקשות מקלט של נתיני אריתריאה הטוענים לעריקות או להשתמטות משירות צבאי או לאומי בארצם... בנוסף אנו מבקשים נתונים מספריים לגבי מבקשי המקלט, והערכה לגבי תומכי המשטר בקרבם". מדברי השופטים התרשמתי כי המילים "נוסח מעודכן של אמות המידה" מכוונות לכך שהמדינה תגמיש אותן באופן שיאפשר ליותר אריתריאים לזכות במעמד המיוחל.
בדו"ח מבקר המדינה מ־2018, הנזכר בהחלטת הדיין גוגנהיים, נכתב במפורש כי "פליט יוכר לפי בחינה פרטנית של מצבו האישי... אין בנתונים סטטיסטיים בדבר אחוזי ההכרה של בקשות מקלט של אזרחים אריתריאים בישראל כדי להצביע על פגם בהליך קבלת ההחלטה בבקשות אלו".
מורה הנבוכים
65 עמודי עתירת עמותת איתן ותושבי דרום תל־אביב, ו־180 עמודי הנספחים שהגיש עו"ד יונתן יעקובוביץ', הם מורה נבוכים לאתגר שישראל נדרשת להתמודד עמו בדחיפות. מ־2009 ועד 2020, רק זרים מעטים קיבלו מעמד מכוח האמנה או הנוהל. המציאות הזאת השתנתה עם פסק הדין בבג"ץ טגאל מאפריל 2021. כ־2,500 מסתננים סודנים עתרו בטענה שהרשויות התמהמהו זמן רב בקבלת ההחלטה בעניינם. הנשיאה אסתר חיות והשופט ג'ורג' קרא פסקו ברוב דעות כי ככל שהמדינה לא תכריע בבקשות עד דצמבר 2021, יזכו העותרים במעמד תושב ארעי ובכלל הזכויות הנלוות אף בלי שהתקבלה כל החלטה בעניינם. בעקבות ההחלטה זכו 2,426 מסתננים במעמד הזה. בפסק דין מינואר 2024 – עניין היאס – נפסק כי די בעיכוב של שנה. מאז מספר בקשות המקלט צומח. בעת הגשת העתירה היו בישראל 30 אלף בקשות מקלט פתוחות.
העותרים תושבי דרום תל־אביב הם הנפגעים הישירים. בכך הכיר שופט העליון עוזי פוגלמן בהחלטה מ־2012, כשקבע כי "שהייתם בישראל של עשרות אלפי מהגרים שהפרוטה אינה בכיסם, במעמד ארעי ובלתי מוסדר, המתרכזים... בשכונות מסוימות שלא היו שכונות מבוססות מלכתחילה – מציבה אתגרים רבים לפתח הרשויות ולפתחם של התושבים המקומיים... זעקתם של תושבי דרום תל־אביב על המתחולל בשכונותיהם נשמעה בקול רם וברור במסגרת ההליכים דנן. זוהי זעקה היוצאת מן הלב ונכנסת אל הלב".
מהומות האריתריאים בדרום תל אביב, ספטמבר 23' | צילום: עומר פיכמן - פלאש 90
שיעורי הפשיעה החמורה המובאים בעתירה, פשעי רצח, אונס ושוד, מבהילים. פיצולי הדירות והמגורים של נפשות רבות בדירה אחת יוצרים עומס רב על התשתיות. בבג"ץ צגיי מאפריל 2020 התייחס השופט נעם סולברג לעול הכבד על הקופה הציבורית בגין שירותי רווחה, רפואה, שיטור וחינוך. למרות זאת, פסל בית המשפט ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של סולברג, את הוראת החוק שחוקקה הכנסת, הדורשת ממעסיקים להפקיד לחשבון בנק ייעודי סכום כולל בשיעור של 36 אחוזים משכרו של הפליט, אשר יועבר לידיו רק בעת עזיבתו את ישראל.
קיים גם החשש לפגיעה בזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שאם לא תהיה יהודית היא גם לא תהיה דמוקרטית.
היה מצופה שמחלקת הבג"צים המייצגת את שר הפנים תייעץ לשר שיבטל את ההוראות הסותרות את חוק הכניסה לישראל ואינן נדרשות לפי האמנה. במקום זאת היא תובעת שהעתירה תידחה בשל השיהוי בהגשתה לגבי נוהל מ־2011, כשהיא מתעלמת מהשינויים שחלו בשנים האחרונות ומכך שלפי הדין אין קיום לתקנה המייצרת התחייבות מנהלית בסתירה לחוק.
התוצאה היא שבית המשפט בוחר להתעלם מעתירת המרכז למדיניות הגירה התוקפת את חוקיות הנוהל, בעודו מאיים לכפות על המדינה להעניק תושבות לעוד אלפי מסתננים באמצעות אותו הנוהל.
קיבוץ הגלויות
עם ישראל אינו ככל העמים ומדינת ישראל אינה ככל המדינות. אנו זוכרים כיצד "בבכות ילדינו בצל גרדומים את חמת העולם לא שמענו", כיצד אכל הגרזן ביום ובליל בכל תפוצות הגולה. משום כך נשבענו כי "לעולם לא עוד". לאחר הקמת המדינה קלט היישוב היהודי הקטן, המונה כ־600 אלף איש, כ־1.2 מיליון פליטים יהודים מאירופה ומכל מדינות ערב. בהמשך היו גלי עלייה גדולים מרומניה, מפולין הקומוניסטית וממרוקו, וניצני עלייה מברית המועצות. משנות השבעים של המאה הקודמת קלטה ישראל את אחינו מקהילת ביתא ישראל, ובעקבותיהם גם את בני הפלאשמורה שהם מזרע ישראל. בשנות התשעים של המאה הקודמת קלטה ישראל יותר ממיליון יהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר. היו גם גלי עלייה מדרום אפריקה, מאמריקה הלטינית, מארצות הברית, מקנדה ומצרפת, ובעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה התגברה שוב העלייה מרוסיה, מבלארוס ומאוקראינה. לנוכח האנטישמיות הגוברת ברחבי העולם, על ישראל להתכונן לגלי עלייה נוספים.
בסוף שירו מבטיח רייזין: "רוחות כבר סערו / בימים עברו / והסוכה כצור איתן בל תימוט". לשם כך על שר הפנים לקבוע נוהל מתוקן שיהלום את חוק הכניסה לישראל ויצמצם את הזכויות שישראל מחלקת בנדיבות - מעבר לדרישות האמנה - לאנשים שאין להם עניין להשתלב בישראל ולתרום לבניינה, ועל בית המשפט לפסוק בכל מקרה לגופו לפי הדין.
עוד כתבות בנושא
