הרכב מורחב של חמישה שופטי בג"ץ דחה היום (רביעי) את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, וקבע כי נציב שירות המדינה איננו מוסמך לבלום בקשה של שר לכנס את ועדת המינויים לצורך דיון בבקשתו להדיח נושא משרה בכיר שמינויו פטור ממכרז.
ראשיתו של ההליך בעתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי עמותת "לביא - זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות" נגד נציב שירות המדינה. ברקע העתירה עומדת בקשה שהעביר שר הכלכלה ניר ברקת לנציב שירות המדינה דאז, פרופ' דניאל הרשקוביץ, לכנס את ועדת המינויים בראשות הנציב בשל רצונו של ברקת להדיח את הממונה על התחרות מיכל כהן. בפנייה לנציב ציין ברקת שורה של השגות וטענות ביחס לתפקודה של הממונה ונטען בה כי יש מקום להורות על הפסקת כהונתה הן מחמת "אי התאמה מובהקת ומתמשכת לתפקיד", והן מחמת "משבר אמון חריף ומתמשך, תוך חילוקי דעות מהותיים וממושכים ביחס לרשות התחרות".
הנציב, בהנחייתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, ציין כי הוא בוחן את הבקשה, בין היתר סביב השאלה האם בבקשת השר הונחה תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לשם הוכחת טענותיו. המשנה ליועמ"ש אף השיב לפנייתו של ברקת וטען כי במסגרת סמכותו של הנציב לכנס את ועדת המינויים, חובה עליו להפעיל שיקול דעת מקצועי ולבחון אם קיימת תשתית עובדתית ברמה הנדרשת לשם הפעלת סמכותו. עוד נכתב כי בשים לב למאפייניה של המשרה שעליה מדובר, ובהתחשב בכך שעצם כינוסה של ועדת המינויים מתניע הליך מינהלי שיש בו משום פגיעה בנושא המשרה, ואף עלול ליצור "אפקט מצנן" בקרב בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה, אין לקבל את העמדה לפיה הנציב נדרש לכנס את הוועדה באופן "אוטומטי" עם קבלת בקשה מצד השר".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לאחר שזמן רב חלף והנציב לא נתן מענה הגיש ארגון לביא את עתירתו המקורית. כחודש לאחר מכן הסתיימה הבדיקה המקדימה בנציבות, והנציב השיב לפניית השר כי לא יכנס את הוועדה. במענה נכתב כי אין עילה משפטית לכינוס הוועדה לדון בבקשת השר להפסקת כהונתה של הממונה, בהיעדר תשתית עובדתית לכאורית התומכת בבקשת השר. בעקבות ההתפתחות תוקנה העתירה כך שהיא ביקשה לבטל את החלטת הנציב ולקבוע שלנוכח בקשת השר הנציב חייב לכנס את ועדת המינויים ולדון בה. השר תמך בעתירה בעוד היועמ"שית, שייצגה בהליך את נציב שירות המדינה ואת ועדת המינויים, טענה שיש לדחות אותה. העתירה, שנדונה לפני הרכב בראשות השופט יוסף אלרון בו היו חברים גם השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, התקבלה ברוב דעות, כאשר השופטים אלרון ושטיין קובעים כי הנציב איננו מוסמך לערוך "בדיקה מקדימה" של בקשת השר, וכאשר מתקבלת בקשה כזו הוא חייב לכנס את ועדת המינויים.
היועצת, שסירבה להשלים עם התוצאה, הגישה בקשה לדיון נוסף. בינתיים פרש השופט אלרון משיפוט ולהרכב בו נותרו השופטים שטיין וכבוב הצטרפו השופטים עמית, סולברג וברק ארז. בפסק הדין אימצו מרבית השופטים את העמדה העקרונית לפיה הנציב איננו רשאי לדחות על דעת עצמו בקשה לכינוס ועדת המינויים. עם זאת קבעו השופטים כי הנציב, בכובעו כיו"ר ועדת המינויים, רשאי לקיים במסגרתה הליך מקדים של בדיקת הבקשה, עוד טרם זימונו של נושא המשרה בפניה, ואף להמליץ לוועדה לדחות בקשה להדחה "על הסף" במקרים מתאימים.
"בשאלה המרכזית שהונחה לפתחנו מצאתי ללכת כברת דרך משמעותית עם דעת הרוב בפסק הדין מושא הדיון הנוסף", קבע ראש ההרכב השופט עמית בחוות הדעת העיקרית. "כמוהם, אף אני סבור כי ככלל, אין לנציב לבדו סמכות להימנע מכינוסה של הוועדה לשם דיון בבקשת שר להפסיק את כהונתו של נושא משרה בכיר. ואולם, מסקנה זו אינה עומדת לבדה וטעונה השלמה. כפי שיפורט להלן, סבורני כי נוכח הטענות כבדות המשקל שהועלו על ידי המבקשים יש מקום בענייננו להוסיף על גישת דעת הרוב "קומה נוספת". זאת, באופן אשר נותן מענה טוב יותר לצורך במניעת "אפקט מצנן" ובהבטחת עצמאותם של נושאי משרה מסוגה של הממונה על התחרות".
"לשיטתי, הקביעה כי אין בידי הנציב למנוע לבדו את כינוס הוועדה, אין משמעה כי הנציב מחויב להביאה לפני הוועדה דווקא במסלול של בירור מלא. כך, בכובעו כיושב ראש הוועדה, רשאי הנציב להניח על שולחן הוועדה הצעה לקיים תחילה דיון מקדמי ומזורז בבקשה, מקום שבו הוא סבור, על יסוד חוות דעת משפטית, כי זו אינה מגלה על פניה עילה להפסקת כהונה או כי נפל בה פגם מינהלי מובהק אחר. בדרך זו, ההכרעה בשאלה אם יש מקום להמשיך בבירור בקשת השר לגופה אינה מתקבלת בידי הנציב לבדו, אלא מובאת לפני הוועדה עצמה. לצורך הכרעה מקדמית זו רשאי הנציב לכנס את הוועדה לדיון על יסוד הכתובים וללא צורך בשמיעת הצדדים. אם תמצא הוועדה כי דין הבקשה "להידחות על הסף" כאמור, תובא המלצתה לפני הממשלה", הוסיף.
עוד כתבות בנושא
בחוות דעת מטעמו הוסיף השופט סולברג ומתח ביקורת קשה על תפקוד הייעוץ המשפטי לממשלה במסגרת האירוע, "חששות שמציג הייעוץ המשפטי לממשלה מפני השפעות שליליות של מהלכי רשויות השלטון על האינטרס הציבורי –הגם שאין להקל בהם ראש כמובן – אינם יכולים לגבור על החובה הבסיסית להציג לרשויות את הדין ּכהוויָתו. מלבד הנזק שנגרם לשלטון החוק ולערכים דמוקרטיים בסיסיים (בדגש על עקרון הייצוגיות), כתוצאה מכך שנמנע מנבחר ציבור לבצע פעולה שהוא זכאי לבצעּה על פי דין (בעניין דנן, לשמוע את המלצת ועדת המינויים לגבי בקשתו, לחיוב או לשלילה), בטווח הזמן הארוך התנהלות כאמור עלולה לחתור תחת מעמדו של הייעוץ המשפטי לממשלה, ותחת ההנחה שעמדתו בדבר המותר והאסור משקפת את המצב המשפטי הנוהג". לביקורת הצטרף גם השופט שטיין, בעוד השופטים עמית, ברק ארז וכבוב הסתייגו ממנה.
שר הכלכלה והתעשייה, ח"כ ניר ברקת, מסר: "כבר קרוב לשלוש שנים היועצת המשפטית לממשלה מונעת ממני לפטר את ראש רשות התחרות הכושלת בתפקידה. היום בג"ץ פסק פה אחד בהרכב של חמישה שופטים שצדקתי, ואף העביר ביקורת קשה על התנהלות היועמ"שית. פסק הדין הוא ניצחון דרמטי שמוכיח שהפקידות אינה מעל העם, ונבחרי הציבור יכולים ואף צריכים לפטר פקידים אשר לא ממלאים את תפקידם ומונעים מנבחר הציבור לקיים את מדיניותו".
עו"ד יצחק בם, שייצג את ארגון לביא שיזם את ההליך, מסר בתגובה: "ד"ר לימון והיועצת שוב ניסו לכפות את עמדתם השגויה על הממשלה ושוב הפסידו בבית המשפט. הגיע הזמן שהם יסיקו מסקנות. הייעוץ המשפטי לממשלה מועל בתפקידו ובמקום לספק ייעוץ מקצועי לממשלה מנסה לכפות מדיניות על השרים. למעשה, היועצת המשפטית לממשלה וד"ר לימון מתפקדים כראשי האופוזיציה, וגם בכך אין הם מוצלחים. הקרקס הזה על חשבון הציבור חייב להיפסק".