הוויכוח הציבורי סביב הצעת "חוק יסוד: לימוד תורה" מתנהל כאילו עצם עיגונו של לימוד התורה כערך חוקתי יעניק לו עדיפות על פני ערכים אחרים, ובראשם השוויון בנשיאה בנטל השירות הצבאי. יוזמי החוק אף מקווים כי ההכרה בלימוד התורה כערך לאומי תהווה משענת משפטית להטבות כספיות ולמימון אברכים שאינם משרתים בצבא. אלא שהנחה זו אינה מתיישבת עם שיטת הפרשנות שפיתח בית המשפט העליון במשך עשרות שנים.
עוד כתבות בנושא
לבית המשפט העליון עבר עשיר בפרשנות חוקים הכוללים מונחים מהתחום הדתי. העבר מלמד כי בית המשפט לא נהג לראות במונחים אלו מושגים שהמשמעות ההלכתית שלהם נקלטת אוטומטית אל תוך המשפט הישראלי. הוא הבחין בין משמעותם הדתית לבין משמעותם המשפטית.
כך, לדוגמה, נהג בעניין שליט נגד שר הפנים בסוגיית "מיהו יהודי". באותו עניין נדונה השאלה כיצד לפרש את המונח "יהודי" בחוק השבות, המעניק זכויות ליהודי. בית המשפט לא התיימר להכריע מיהו יהודי לפי ההלכה, אלא פירש את המונח לצורכי החוק שעמד לפניו. כלומר, הוא העניק למונח משמעות משפטית בתוך ההסדר החוקי שבו הוא מופיע, גם כאשר מקורו בעולם הדתי.
הכי מעניין
בהבדל ממקרים קודמים של פרשנות מונחים מהתחום הדתי, הרי שבמקרה של "חוק יסוד: לימוד התורה" קיימים נימוקים כבדי משקל נוספים שלפיהם בג"ץ לא ישאל כיצד מגדירה ההלכה את מצוות תלמוד תורה. סביר יותר שהוא ישאל שאלה אחרת: מה משמעותו של "ערך לימוד התורה" בתוך המשפט החוקתי של מדינת ישראל?
ח"כ יצחק גולדקנופף ומשה גפני במהלך ישיבת מפלגת יהדות התורה המאוחדת בכנסת, ב-21 בנובמבר 2022 | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בהתאם לרצונם של יוזמי החוק, חוק יסוד לימוד התורה נוסח באופן רחב מאוד, המציג את לימוד התורה כערך של כל העם ולא רק של סקטור מסוים. דומני שבכך יוזמי החוק הכניסו עצמם למילכוד פרשני. ככל שהערך מוצג כערך לאומי השייך לציבור רחב יותר, כך יהיה צורך לפרשו בהתאם למכנה משותף רחב יותר. משכך, קשה יהיה לטעון כי משמעותו החוקתית של הערך היא דווקא ההסדר הסקטוריאלי הנהוג בקרב יוזמי החוק.
בית המשפט העליון, אם כן, ישאל את עצמו כיצד ניתן לפרש את הערך באופן ההולם את כלל החברה הישראלית. לא רק את הציבור שעבורו לימוד תורה הוא מרכז חייו, אלא את החברה הישראלית כולה, שהחוק מבקש להציג את לימוד התורה כאחד מערכיה.
בנוסף, משעה שהערך עוגן בחוק יסוד בעל משמעות קונסטיטוציונית, פרשנותו אינה יכולה להיבחן במנותק משאר ערכי היסוד של השיטה. המשפט החוקתי אינו מעניק לערך אחד מעמד המבטל את כל הערכים האחרים. הוא מבקש ליצור קוהרנטיות בין כלל העקרונות החוקתיים. כפי שחופש הביטוי אינו מתיר לשון הרע, וכפי שחופש העיסוק אינו גובר תמיד על אינטרסים ציבוריים חיוניים, כך גם ערך לימוד התורה לא יתפרש באופן המוחק את ערך השוויון או את עקרון הנשיאה המשותפת בחובות האזרחיות.
עוד כתבות בנושא
השאלה החוקתית, אם כן, לא תהיה האם לימוד תורה הוא ערך ראוי וחשוב, ואף לא כיצד מגדירה אותו ההלכה. השאלה תהיה מהי משמעותו החוקתית של "ערך לימוד התורה". בהקשר זה יקשה על בית המשפט לקבוע כי משמעותו החוקתית משתרעת גם על מודל של לימוד תורה המבקש להצדיק הימנעות שיטתית מנשיאה בחובות האזרחיות, תוך דרישה לזכויות ולהטבות הנובעות ממנה.
לאור זאת, ייתכן שהתוצאה שאליה יגיע בית המשפט תהיה שונה לחלוטין מזו שמקווים לה יוזמי החוק. בית המשפט עשוי לקבוע כי משמעותו החוקתית של "ערך לימוד התורה" אינה משתרעת על מודל של לימוד כזה המבקש להצדיק פטור גורף מחובות המוטלות על כלל האזרחים. כל פרשנות אחרת תיצור התנגשות חזיתית עם ערכים חוקתיים אחרים, ובראשם השוויון, ההגינות וההדדיות שעליהם נשענת חברה דמוקרטית.
עוד כתבות בנושא
ייתכן, אם כן, שיוזמי "חוק יסוד: לימוד תורה" יצרו לעצמם חרב פיפיות. במקום להעניק לעצמם עוגן חוקתי לפטור רחב משירות, הם עשויים להוביל את בית המשפט להגדיר לראשונה את "ערך לימוד התורה" כמושג חוקתי עצמאי. הגדרה זו עשויה להבהיר כי אין בכוחו של ערך זה, במשמעותו החוקתית, להצדיק הסדרים הפוטרים ציבור שלם מנשיאה בחובות האזרחיות או מקנים לו הטבות בשל כך. פסיקה עתידית שכזאת עשויה להטיל צל כבד על אלו שהגיוס היחיד שהם נוטלים בו חלק הוא גיוסה של התורה, לצורכי התחמקות מכל חובה אזרחית.