הממשלה מתכננת, ביוזמת השר דודי אמסלם, להרחיב את תפקידי היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, ולהחיל את פעילותה על אוכלוסיות נוספות כדי לקדם "ייצוג הולם ומשמעותי" לקבוצות "מוחלשות" שהמשפטנים, הפרקליטות ובתי המשפט קובעים מי הן. צעד זה מקרב את ישראל למדיניות המכונה בארה"ב "גיוון, שוויון והכלה" (DEI), ושאינה מסתפקת במניעת אפליה, אלא רוצה לקבוע מציאות: כמה מכל קבוצה "מופלית" יתקבלו, יקודמו או ימונו לתפקידים שונים.
ההצעה הוקפאה בינתיים, אולם האירוניה היא שדווקא דודי אמסלם, שבנה את מעמדו על מאבק בפקידות, עשוי בכל רגע להחזיר את הצעתו לסדר היום ולהעניק לפקידים כלי עוצמתי להשפעה על המינויים והכשרות. המנגנון משתף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית, ובהם המרכז לנפגעי גזענות, הפועל מטעם המרכז הרפורמי לדת ומדינה. כך מעניק אמסלם בהתנדבות מנוף נוסף לפקידות ולארגוני שמאל לעצב את מדיניות הממשלה.
הניסיון בארה"ב כבר המחיש את המחיר הכבד שגובה המעבר משוויון הזדמנויות אישי לשוויון קבוצתי כפוי. שינוי זה כולל הליכי קבלה וקידום וטו כדי להגיע להרכב גזעי רצוי ובחינת מועמדים לא רק על פי כישוריהם, אלא בעיקר על פי השתייכותם לקבוצות "מוחלשות". DEI יוצר מנגנון להחדרת רעיונות פרוגרסיביים השואבים השראה מתפיסות מרקסיסטיות: חלוקת החברה לקבוצות של "מדכאים" ו"מדוכאים", ייחוס אשמה וזכויות לפי זהות קולקטיבית, והעדפת "שוויון בתוצאות" על פני שוויון בהזדמנויות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בארגונים רבים חובה לעבור הכשרות נגד "גזענות תת־הכרתית": עובדים נדרשים להשלים קורסים מקוונים, ולעיתים גם מבחן, כתנאי להמשך עבודתם. כך למשל, עובד בחברת האניוול פוטר לאחר שסירב להשלים הכשרת "הטיה בלתי מודעת".
גם בישראל היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות הפכה למנגנון של "חינוך מחדש", בין השאר דרך שיתוף ארגוני חברה אזרחית וקליניקות שפועלות במוסדות להשכלה גבוהה. היא הרחיבה את פעילותה מקורסי "הכשרה לממונות ולממוני מניעת גזענות בשירות המדינה", ופועלת לרוחב משרדי הממשלה השונים, ארגוני אכיפת חוק, מרכזי רפואה ועוד. כך, גוף שהחל כמנגנון לטיפול בתלונות הפך לגורם המשפיע על התרבות הארגונית, על הכשרת העובדים ועל תפיסת השוויון בכל המערכת הציבורית.
עוד כתבות בנושא
החדירה נעשית גם דרך "חינוך". ב־2025 הובילה היחידה עם משרד החינוך וההתאחדות לכדורגל מיזם משותף, שכלל סדנאות בבתי ספר ובמועדוני כדורגל במטרה להטמיע תפיסות של שוויון. באותה השנה נערכה גם הכשרה לממונים על מניעת גזענות ברשות הכבאות וההצלה. באמצעות הדרכות, קורסים וממונים ארגוניים, עובדי המדינה נדרשים "להבין" פערים חברתיים, אפליה, זהות וייצוג.
דווקא משום שהתכנים מועברים לעובדי ציבור, למורים, לתלמידים ולבעלי תפקידים במערכות חיוניות, אין להשאירם מאחורי דלתיים סגורות. על הממשלה לפרסם את מערכי השיעור וחומרי ההכשרה, שמות המרצים והגופים שחיברו את התכנים, פרטי הכשרתם המקצועית, העלויות ואופן בחירת הספקים. יש לדעת אם ההדרכות מתמקדות באיסור אפליה ובמתן שירות שוויוני, או שמא הן מטמיעות תפיסה אידיאולוגית המחלקת את החברה למדכאים ולמדוכאים. הציבור מממן את הפעילות, עובדי הציבור נדרשים להשתתף בה, והציבור זכאי לדעת מה מלמדים בשמו.
העדפת מועמד בשל שיוכו הקבוצתי או דחיית מועמד כדי לשפר נתון סטטיסטי פוגעים בשוויון, בכבוד ובחופש העיסוק. כאשר מדובר ברופאים, אנשי ביטחון, מנהלי מערכות חיוניות או קצינים בכירים, הציבור חייב לדעת שהבחירה נעשתה רק לפי התאמה מקצועית.
המאבק בגזענות אינו מצדיק הנדסה חברתית. על הממשלה לטפל באפליה מוכחת, אך עליה לעצור את הרחבת המנגנון כל עוד לא הוגדרו גבולות סמכותו, לא פורסמו תכניו ולא הובטח שייצוג קבוצתי לא יבוא על חשבון כישורים אישיים. החברה האנושית מורכבת יותר מטבלת אקסל. מדינה שמבקשת לתקן עוול ישן חייבת להיזהר שלא ליצור עוול חדש.
עוד כתבות בנושא
