1. ככה נראית גאולה.
כן, אחרי כל התלאות והמעקשים, מינויו של גופמן היום (שלישי) יהיה יום היסטורי וכך ראוי שהוא ייזכר בתולדותיה של מדינת ישראל. לראשונה יתמנה לעמוד בראש אחת מזרועות הביטחון של מדינת ישראל בן לעלייה הגדולה של שנות ה-90 ממדינות ברית המועצות לשעבר. אני כבר לא זוכר ממי למדתי את המושג דור 1.5, אך רומן גופמן, עם המבטא הבלתי ניתן לטשטוש מחד אך עם העברית והסגנון הישראליים כל כך מאידך, הוא כנראה אחד הנציגים הכי מרשימים של הדור הזה. לוחם עז ללא חת, ישראלי ויהודי גאה, שפילס את דרכו לצמרת הביטחונית בכישרון ובתעוזה, ועשה את זה בדרך ייחודית, שונה, אחרת. בעשר אצבעות ותוך לימוד וחתירה מתמדת לפעולה למען העם והמדינה. גיבור ישראל שתמיד חתר למגע, ואף נפצע כשפעל בעוז להציל את חיי אחיו בזמן מתקפת ה-7 באוקטובר.
אמנם העיתון הארץ היה ביתו של הקמפיין נגד מינוי גופמן, ועדיין תרשו לי לשלוח אתכם לחפש את כתבתו של עמוס הראל על העבודה שהגיש גופמן בעודו חניך במב"ל, שבה גולל את תולדות חייו והדרך שעשה מילד ביילורוסי שכלל לא ידע שהוא יהודי אל הלב הפועם של הישראליות וצמרת צה"ל. לא תוכלו שלא להתמלא גאווה ישראלית ויהודית אחרי שתקראו אותה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
2. ועם זאת, חשוב לדבר גם על הדרך. על הזפת והנוצות שבהן גולגל גופמן בדרכו אל המינוי, על ידי מי שאמורים היו לחבק אותו ולשאת אותו על כפיהם. כן, היועצת המשפטית לממשלה ובכירי הפרקליטות, אל תביטו לאחור, המילים הבאות פונות אליכם. 82 עמודים כולל פסק הדין בעתירות נגד מינוי גופמן, ובתוך ים המלל אפשר לאבד אוריינטציה, אז תרשו לי לעזור לכם לשים לב לנקודה קריטית בסיפור הזה של הניסיון להכשיל את מינוי גופמן לראש המוסד.
שופטי ההרכב אמנם נחלקו בשאלה אם לאפשר את המינוי כעת, על בסיס דעת הרוב בוועדה למינוי בכירים, או לעכב את תהליך המינוי ולהעמיק בבדיקה. השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין סברו שניהם שמינויו של גופמן כשר לגמרי, בעוד השופטת ברק ארז סברה שראוי להעמיק בבדיקה ולהסיר לחלוטין כל עננה. אך כל שלושת השופטים דחו פה אחד את עמדת היועמ"שית שביקשה לקבוע קביעה חלוטה שנפל פגם בטוהר מידותיו של גופמן. ממליץ לכם לקרוא את פסק הדין ולהבין לבד את גודל העוול שנעשה לקצין האמיץ על ידי מי שרוממות "שמירת הסף" על לשונם וחרב הפיפיות של מחלקת הבג"צים בידם.
חשבה שראוי להעמיק בבדיקה. שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק ארז | צילום: חיים גולדברג / פלאש 90
3. וכאן צריך לומר בפשטות שלא הרי פסק הדין הנוכחי כהרי פסקי דין קודמים שניתנו בבג"ץ נגד עמדת היועמ"שית. המקרה הנוכחי חמור הרבה יותר. הפער בין חוות דעת הרוב בבג"ץ לעמדת היועמ"שית הוא לא בשאלה משפטית, שיכולה לנבוע ממחלוקת מקצועית כנה, אלא בניתוח פשוט של העובדות. אין שום דרך להסביר את הפער הזה, מלבד המסקנה שמבחינת היועצת ואנשיה עצם העובדה שגופמן היה מועמד של נתניהו הפכה אותו לחשוד מידי. לא קשה להבחין בכך כשקוראים את כתבי הטענות. מבחינת השופט גרוניס והיועמ'שית, גופמן היה אשם כל עוד לא הוכחה חפותו הרבה הרבה מעבר לכל ספק סביר. למה בעצם? מדוע לגופמן לא עומדת חזקת החפות כמו לכל אדם? כנראה בגלל שהיועמ"שית ואנשיה שכחו מזמן מהו תפקידם, והפכו לאופוזיציה פעילה לממשלה.
4. למעשה הסיטואציה שנוצרה ביחסי יועמ"שית-ממשלה כיום, היא בדיוק זו שאותה הגדירה החלטת הממשלה משנת 2000 בעקבות מסקנות ועדת שמגר כעילה הראשונה לפיטורי יועמ"ש: "קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל". נכון שטכנית אין כבר אפשרות לכנס ועדה ציבורית-מקצועית שיכולה להמליץ על פיטורי היועצת במצב הנוכחי. אבל אלו רק דיקדוקי פרוצדורה. ברמה המהותית אין ספק שהעילה לפיטורי יועצת משפטית לממשלה מתקיימת.
קריאה לבדק בית ביועמ"שיה כפי שהשמענו בעבר כבר איננה מספיקה. מה שגלי בהרב מיארה אמורה היתה לעשות בעת הזו, אם ההתנהלות הראויה היתה נר לרגליה, הוא להניח את המפתחות ולהודיע על סיום תפקידה המידי. למרבה הצער אין טעם שתפתחו ציפיות שווא, זה לא יקרה. היועצת ואנשיה משוכנעים שהם לא ייעוץ משפטי שאמור למלא את תפקידו בהתאם לדין, על פי מדיניות הממשלה, ותו לא - אלא בני האור הלוחמים בבני החושך.
עוד כתבות בנושא
