לפני כמה חודשים פגשתי באחד מבכירי הייעוץ המשפטי לממשלה, איש שברמה האישית אני רוחש לו חיבה גדולה, ושוחחתי עמו שיחה ארוכה על מערכת היחסים הרעועה שבין מוסד היועץ ובין הממשלה. בן שיחי ניסה להסביר לי באותות ובמופתים עד כמה אני שוגה ואינני מבין לאשורו את מצב היחסים שבין הייעוץ המשפטי ובין הממשלה. לדבריו, היועצת הנוכחית באמת מעוניינת לסייע כמה שיותר, ככל הניתן ולאפשר לממשלה לקדם את מה שהיא רוצה. אותם מקרים שבהם היועצת מתייצבת נגד הממשלה, כך טען, הם באמת המקומות שבהם אין שום ברירה אחרת. שלא ניתן, אפילו לא בקושי, להגן על עמדתה של הממשלה בפני בג"ץ תוך שמירה על האינטרס הציבורי.
עוד כתבות בנושא
אני מודה שכבר אז לא השתכנעתי, וחשבתי שהיועצת ואנשיה התאהבו בעמדה של מגיני ה"דמוקרטיה" ואבירי "שלטון החוק". כבר לא זרוע של בג"ץ אלא מעין סניף של התנועה לאיכות השלטון בתוככי הרשות המבצעת. אך כיוון שאני באמת מעריך את אותו הבכיר, בן שיחי, ניסיתי לשאול את עצמי אולי הטעות היא שלי. לכן השתדלתי פעם אחר פעם להביט על המקומות בהם התייצבה היועצת נגד הממשלה מנקודת המבט ההפוכה. לפחות לנסות להבין למה מבחינתם של אנשי הייעוץ המשפטי זו לא סתם תקיעת מקל בגלגלים אלא באמת הליכה עם האמת ועם ההגנה על אינטרס הציבור במקום שבו לא ניתן ליישב אותם בשום אופן לייצג את הממשלה. היו מקומות שבהם הבנתי את זה יותר וכאלו שפחות, אבל דומני שהאירוע של מינוי האלוף רומן גופמן לראש המוסד הוא אולי הדרמטי מכולם.
כל מי שיורד לפרטים, ולא מסתפק בקריאת כותרות ב"הארץ", מבין שלחלוטין לא מדובר במינוי שמשפטן הגון שהאינטרס הציבורי לנגד עיניו לא יכול להגן עליו. גופמן שגה בפרשת אלמקייס לפחות פעם אחת ואולי פעמיים, אך אף אחת מהשגיאות הללו איננה קשורה לטוהר המידות שלו. ראש המוסד גם איננו פועל כזרוע שלטונית כלפי אזרחי מדינת ישראל, ועיקר פעולתו אם לא כולה נוגעת למתרחש מחוץ לגבולות המדינה. ועל אף שהיועצת בקיאה בפרטים ומבינה היטב את המצב, היא בחרה להתייצב גם הפעם נגד ראש הממשלה.
הכי מעניין
האלוף רומן גופמן. | צילום: גרשון אלינסון - פלאש 90
גם אם בסוף בג"ץ יפסול את המינוי, אין שום סיבה אמיתית שהיועצת לא תגן עליו בבג"ץ. ההחלטה לא לייצג את ראש הממשלה בסיפור הזה היא עיוות מוחלט. הפיכה של הייעוץ המשפטי לממשלה לייעוץ משפטי נגד הממשלה. זוהי גם ירייה של הייעוץ המשפטי ברגל של עצמו. הרי אי אפשר לטעון למונופול ייצוג מצד אחד ולסרב לייצג גם במקרים שבהם אין בעייה אמיתית לייצג מצד שני.
האם היועמ"שית מבינה את זה? האם זה מטריד אותה או שהיא ואנשיה שבויים בתבניות החשיבה שיצרו לעצמם? למרבה הצער, בעולם שבו בג"ץ מעניק ליועצת שכפ"ץ מוחלט ומונע מהממשלה כל אפשרות להדחתה, אין לה שום תמריץ אפילו לנסות להבין את הנזק אותו היא עושה.
עוד כתבות בנושא
