שופטי בית המשפט העליון, נועם סולברג, עופר גרוסקופף וגילה כנפי שטייניץ קבעו כי על עיריית רמת גן לשלם הוצאות בסך 30 אלף שקלים לאזרח שעתר נגדה בדרישה לקבל הסעות לבית הספר לבנו הלומד בחינוך המיוחד. ההחלטה על פסיקת ההוצאות ניתנה, לאחר שהתברר כי בתשובתה הדוחה את הבקשה להחזר הוצאות הסתמכה העירייה על חוזר מנכ"ל משרד החינוך שלא היה ולא נברא, וכן על פסקי דין מומצאים.
"עיון במסמכים שצורפו לערעור, לא מותיר מקום לספק באשר לשימוש שעשתה העירייה בבינה מלאכותית; זאת, הן בהחלטתה הראשונית, הן במעלה ההליך המשפטי", קבע השופט סולברג בפסק הדין, "אותו 'חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשפ"ג/4(א) מיום 1.9.2022', שעליו התבססה העירייה – אינו קיים; כעורבא פרח. גם הציטוטים המפורטים שהביאה העירייה לביסוס עמדתה – אינם מופיעים בנוהל זה או אחר של משרד החינוך". סולברג הוסיף כי גם שלושה פסקי דין שאליהם הפנתה העירייה בתגובתה כלל אינם כוללים את הציטוטים והקביעות שנטען שנכללים בהם.
מגדלים ברמת־גן. | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
סולברג הוסיף וציין כי העירייה לא למדה לקח, ותופעת ההסתמכות הלא מבוקרת על בינה מלאכותית נמשכה גם בהליכים הבאים, "החלטת העירייה, על הנמקותיה – למצער כפי שהוצגה למערער – התבססה בבירור על שימוש לא מבוקר בבינה מלאכותית. ניתן היה לקוות כי די בכך, אלא שהדברים אינם מסתיימים כאן. בתגובת העירייה לבקשת המערער לחיוב בהוצאות – בקשה שהתבססה, כאמור, גם על טענותיו הנכוחות של המערער לגבי השימוש הפגום שעשתה העירייה בבינה מלאכותית – ציטטה העירייה מ'בג"ץ 3272/92 יצחק לוי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 672, 679 (1993): 'הוצאות משפט שנגרמות לרשות ציבורית נגרעות מתקציב ייעודי המופנה לציבור כולו'. גם במקרה זה, למרבה הצער, פסק הדין – אינו קיים; והציטוט המובא ממנו, כך ניתן להניח, הוא פרי 'מוחה הקודח' של מערכת הבינה המלאכותית".
הכי מעניין
כרמל שאמה-הכהן, ראש עיריית רמת גן. | צילום: לירון מולדובן
"ואם בשלב זה כבר מניח הקורא כי העירייה למדה את הלקח, גם תיקנה דרכיה – צר לי לאכזבוֹ. אף לאחר שביקשתי תשובה ספציפית לגבי סוגיית השימוש בבינה מלאכותית, שב וחזר הניגון", עקץ סולברג, כשהוא מפנה ל"ציטוטים" מומצאים שנכללו בתגובת העירייה לערעור שהגיש האב לבית המשפט העליון, "הבעיה שבה על עצמה לא פעם אחת, גם לא פעמיים, אלא 3 או 4 פעמים (כתלות בספירה), מבלי שהעירייה מסיקה אל נכון כי עליה לשנות דרכיה וחסל; "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת" (משלי ל, כא; כן ראו: משנה, בבא קמא ב, ד)".
בפסק הדין מבהיר סולברג, כי הסתמכות של רשות מנהלית על הזיות בינה מלאכותית במגע עם אזרח חמורה אפילו יותר מאשר הסתמכות כזו בכתבי טענות המוגשים לבית משפט, "כאשר שימוש כאמור מתבצע במסגרת הליך משפטי, קיימים שני גורמים המגשרים, למצער במידה מסוימת, על פערי הכוח בין הצדדים – עורך הדין של האזרח, ובית המשפט. בהקשר דנן, משמעות הדברים היא שגם אם שימוש כגון דא בבינה מלאכותית, עולה כדי הפרה חמורה של חובה דיונית המוטלת על הצדדים, כמפורט לעיל, הרי שההסתברות שתהיה לכך השפעה בפועל על תוצאת ההליך – אינה גבוהה באופן יחסי. זאת, שכן ניתן להניח, בשלב ראשון, כי עורך הדין ישים לב לדבר ההטעיה – קרי, לאותן אסמכתאות וטענות שמקורן אינו בדין, אלא ב'הזיות' הבינה המלאכותית – ויביא את הדברים לידיעת בית המשפט; ובהחלט סביר כי בשלב שני, גם אם עורך הדין 'יפספס' אותם כשלים, בית המשפט ישית לבו אליהם, ויפסוק בהתאם לדין, מבלי שאותה הטעיה תשפיע על הכרעתו".
עוד כתבות בנושא
"לעומת זאת, ביחסים הישירים שבין הרשות לאזרח, הנחות אלו, בדבר המחסומים העשויים להגביל את השפעתו המעשית של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית – אינן מתקיימות. כאשר האזרח מקבל מרשות מינהלית החלטה הנראית לכאורה מנומקת ומבוססת על טעמים ואסמכתאות משפטיות, במרבית המקרים, אין ביכולתו להרהר אחריה, ודאי שלא לגלות בכוחות עצמו כי אותם נימוקים, אינם אלא פרי דמיונה של מערכת בינה מלאכותית. מכאן, שלהבדיל ממקרה של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית בגדרי הליך משפטי, באינטראקציה הישירה בין הרשות לאזרח, לשימוש כאמור עשויה בהחלט להיות השפעה של ממש על מצבו של האזרח. למעשה, נוכח האמור, סביר להניח כי במרבית המקרים, החלטת הרשות תישאר לעמוד על מכונה, והאזרח ישלים עמה, אף מבלי לדעת שנעשה לו עוול. זאת, כאשר ההסתברות לכך עולה ביחס הפוך למידת המוּדעוּת, היכולת והמשאבים של האזרח לתקוף את החלטת הרשות, כך שדווקא האזרחים בעלי המוּדעוּת והמשאבים הנמוכים ביותר – הם אלא שצפויים להיפגע יותר מכל", קבע המשנה לנשיא העליון.
"העירייה עשתה שימוש בלתי מבוקר – שלא לומר מופקר – בבינה מלאכותית, הן ביחסיה הישירים עם אביו של המערער, במענה לבקשתו, הן במסגרת הליכי המשפט. זאת, בהיקף נרחב, ללא כל בקרה אפקטיבית, ובסוגיה מהותית ביותר עבור המערער ואביו – זכאות להסעת הקטין, תלמיד בחינוך מיוחד, לבית הספר. כתוצאה מכך נפלו פגמים רבים ומהותיים במסמכים מטעמה – הן בתשובותיה לאזרח, הן בכתבי בי-דין שהגישה לבית המשפט. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכלל השיקולים החלים בכגון דא, כמפורט לעיל, סבורני כי עלינו להעביר מסר חד ובהיר, ולהשית על העירייה הוצאות על הצד הגבוה", סיכם סולברג והשית, בהסכמת חבריו להרכב, תשלום הוצאות בסך 30 אלף ₪ על העירייה, תוך שהוא מציין כי "התלבטתי, עד אשר החלטתי להימנע, זו הפעם, מהטלת הוצאות אישיות על ב"כ העירייה, מכוח סעיף 151(ג) לתקנות; למצער, אזכיר את עצם קיומה של אפשרות זו".
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
