שופט בית משפט השלום בתל אביב, איתי הרמלין, הורה על ביטול כתב האישום שהוגש נגד הרצל גולן (72), שהואשם בעבירה של הטרדת עד בגין סדרת ציוצים חריפים נגד ניר חפץ בעת שהאחרון העיד במשפטו של ראש הממשלה. הציוצים כללו ביטויים קשים כמו "בוגד", "חלאה", "נאצי" ואיחולי מוות.
במהלך המשפט נחשף כי בניגוד למקרי הטרדה אחרים ברשת, ניר חפץ כלל לא היה מודע לפרסומים של גולן, להם היו 15 עוקבים בלבד. התברר כי אנשי מודיעין של המשטרה הם שאיתרו את הציוצים במסגרת חיפוש יזום. קצין משטרה התקשר לחפץ ארבעה חודשים לאחר הפרסום, הקריא לו את הדברים וביקש ממנו להגיש תלונה כדי שניתן יהיה לפתוח בחקירה.
השופט איתי הרמלין מתח ביקורת על התנהלות רשויות האכיפה. התובע בתיק הודה כי היו "עשרות אלפי פרסומים פוגעניים" ואלפי פרסומים נגד חפץ באופן ספציפי, אך איש מלבדו של גולן לא הועמד לדין בגינם. איש המודיעין שביצע את החיפוש אף העיד כי נתקל ב"המון המון" פרסומים דומים אך לא תיעד אותם.
הכי מעניין
ניר חפץ. | צילום: יהושע יוסף
בהחלטתו קבע השופט כי מדובר באכיפה בררנית מובהקת. "החובה לקבוע מדיניות אכיפה נועדה לא רק לשמור על שוויוניות, אלא בראש ובראשונה להגן על עדים", כתב השופט והוסיף כי לא ניתן לקבל מצב בו האכיפה נעשית באופן מקרי או מפלה.
השופט ציין כי למרות שהפרסומים של גולן היו מגוּנים וקשים, העובדה שהוא הופלה לעומת מפרסמים אחרים בעלי השקפות דומות, והעובדה שהמשטרה "ייצרה" את התיק במקום להגן על העד בזמן אמת, מצדיקים את ביטול האישום מטעמי הגנה מן הצדק.
עוד כתבות בנושא
"במקרה שבפניי במקום להשאיר את פרסומיו של הנאשם כעץ שנופל באמצע היער ואיש אינו שומע את קול נפילתו, החליטה המשטרה להביאם לידיעת העד, ובכך להשלים את העבירה של הטרדת עד תוך פגיעה בשלוות נפשו של העד ובתחושת הביטחון שלו בניגוד לתכליתו הבסיסית של סעיף העבירה. בניגוד לאמור בטיעוני התביעה אין המקרה שבפניי דומה למקרה שבו מדווחת המשטרה לאדם על כך שניסו לרוצחו, שאז היא עושה זאת כדי להזהירו מסכנה הנשקפת לו ואין היא תורמת בכך לביצוע עבירה", ציין השופט.
לדבריו, "המקרה אף אינו דומה למקרה שבו המשטרה מדווחת בדיעבד לאדם על כך שנעשה בו מעשה מגונה בעת שישן, שגם אליו התייחס התובע, שכן אז היא מדווחת לו על עבירה שביצועה הושלם, בעוד שבהעברת תוכן מטריד לאדם שלא ידע עליו, המשטרה משתתפת בהשלמת ביצוע עבירת ההטרדה".
עוד כתבות בנושא
"גם אם הייתי מקבל את פרשנותו של התובע, שלפיה די בפרסום עצמו כדי להשלים את ביצוע העבירה, עדיין העובדה שבמקרה של הנאשם הפרסומים לא הגיעו לידיעת העד אלא במעורבות המשטרה, הייתה בגדר נסיבה רלוונטית שמבחינה בין מקרה זה למקרים שבהם הוגשה תלונה על ידי העדים הרלוונטיים אחרי שנחשפו לפרסום. זאת, שכן נזקו של מעשה הוא חלק מנסיבות החומרה גם של עבירה התנהגותית", הוסיף השופט הרמלין.
עם זאת ציין השופט כי השיקול המרכזי בהכרעה לבטל את כתב האישום הוא העובדה שהאכיפה נגד הנאשם התבססה על מקריות והייתה "אנקדוטלית, לא שוויונית ולא מבוססת על פרמטרים קבועים מראש", אלא התבססה על חיפוש שנערך במטרה אחרת ועל סיווג לא נכון של פרסומיו של גולן כאיומים. "פרסומים פוגעניים אלה, שבהם נתקל השוטר שערך את החיפוש ברשת האינטרנט, לא נבדקו כלל לפי מדדים רלוונטיים לעבירה של הטרדת עד - יתכן שמבחינת תוכנם היו הפרסומים האחרים מטרידים לא פחות ואף יותר מפרסומיו המגוּנים של הנאשם, ויתכן גם שחלק מן המפרסמים פרסמו מספר גדול יותר של פרסומים פוגעניים כלפי העד. על כל אלה יש להוסיף כי העמדתו לדין של הנאשם נעשתה כאשר אין מדיניות העמדה לדין ברורה בעבירה שבה הועמד הנאשם לדין (מעבר לכך שהאכיפה מבוססת על תלונות), וההסברים שניתנו להעמדתו לדין של הנאשם מצטיירים כניסיון להצדיקה בדיעבד בלבד".
עוד כתבות בנושא
