הערך "דמי חסות" בוויקיפדיה נפתח במילים הבאות: "דמי חסות הם שיטה לסחיטת כסף, המופעלת לרוב על ידי אנשי פשע מאורגן. השיטה מתבססת על הסכם בין בית העסק ובין הפושעים, שלפיו הפושעים יספקו לעסק שירותי הגנה מפני פשיעה אחרת. במקרים רבים מדובר בפועל בסחיטה, מפני שהפושעים מגינים על העסק מפני עצמם, שכן אם לא ישלם את דמי החסות הם עצמם יפגעו בו או בבעליו".
כשבוחנים את בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, קשה להימנע מהתחושה שהיא מתאימה לגמרי להגדרה של דמי חסות. עו"ד עמית חדד כתב בשמו של נתניהו: "הענקת חנינה תאפשר לראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרע בעם, ואף לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת, שהוא מנוע היום מלעסוק בהן בשל המשפט המתנהל בעניינו".
הניסוח הזה מעורר כמובן תמיהה: מי מונע מראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרעים בעם גם במהלך המשפט? יתרה מכך: הקרעים בעם, קל וחומר האיומים על מערכות המשפט והתקשורת שנתניהו מנוע כביכול להסיר אותם בגלל משפטו, לא הופיעו משמיים. מישהו העלה אותם לשיח הציבורי בעקבות המשפט.
הכי מעניין
נתניהו כבר הוכיח בשנים שחלפו את הקשר הברור בין משפטו ובין נכונותו לפגוע במערכות המדינה. הטענות הקשות נגד מערכות המשפט והתקשורת קיימות בימין כבר עשרות שנים, אבל עד משפטו לא הרשה נתניהו לאיש לפגוע במערכת המשפט. הוא לא הסכים לתת ליריב לוין, אחד מגדולי מקורביו, את תיק המשפטים. בתחום התקשורת ניסה נתניהו להגביר את השפעתו, אבל עד המשפט לא אפשר חקיקה שתפגע בתקשורת ככלל.
הרצוג ונתניהו | צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90
נתניהו פגע במדינה גם באמצעים אחרים. כשנתקל בהתנגדות לשתף איתו פעולה מצד מפלגות המרכז - חרם אישי שנבע מכתב האישום ולא חרם על כלל מפלגת הליכוד - הוא לא הסכים לזוז הצידה כדי לאפשר הקמת ממשלה יציבה, כפי שאולי היה עושה פטריוט אמיתי. הוא התעקש לקיים מערכות בחירות שוב ושוב, חמש פעמים בשלוש שנים, עד שזכה ברוב. גם כשבני גנץ הצטרף לממשלתו בתקופת הקורונה, הוא הפר את ההסכם איתו ואף מנע את העברת תקציב המדינה כדי שיוכל להמשיך בכהונתו כראש הממשלה.
בשנה היחידה שהיה ראש האופוזיציה נתניהו הוביל אותה להתנגדות לכל הצעת חוק ממשלתית, לרבות כאלה שהן אינטרס לאומי ואף אינטרס של בוחריו - כמו הצורך לאשרר את החוק המונע איחוד משפחות פלסטינים משטחי יהודה ושומרון עם בני זוג מישראל, או הצורך לאשרר את החלת החוק הישראלי על אזרחים ישראלים המתגוררים ביו"ש.
לקראת בחירות 2022 אף פעל נתניהו לביטול הסכמתה התקדימית של חסידות בעלז ללימודי ליבה במוסדותיה, כדי למנוע קרע במפלגת יהדות התורה שהיה עלול לגרום לאיבוד מנדטים לגוש הימין.
למען הסר ספק: ככל נאשם רשאי נתניהו לטעון ש"נתפר לו תיק", גם אם הדבר פוגע במעמד רשויות החוק. אבל אין זו זכותו להסב פגיעה כוללת במערכת המשפט או בתקשורת. החרמתו עקב כתב האישום נגדו הייתה שגויה, משום שהחוק הישראלי מאפשר לו לכהן עד הכרעה סופית במשפט. מפלגות המרכז, ששיתפו איתו פעולה בעבר, היו צריכות לכבד את החוק ולא להחמיר על עצמן ועל המדינה יותר ממה שהחוק דורש.
אבל מה שהופך את נתניהו לבלתי ראוי להמשך הכהונה הוא לא כתב האישום, אלא ההתנהלות שלו בעקבותיו. מנהיג שמוכן לפגוע במדינתו בגלל האינטרס האישי שלו לא ראוי להמשיך להנהיג. זו התנהלות פסולה כשלעצמה, ואם יסכים הנשיא לאשר חנינה לנתניהו בלי לדרוש ממנו לפרוש מהחיים הפוליטיים - יהיה בכך תקדים מסוכן לעתיד. מעכשיו ידע כל מנהיג אהוד שהוא חסין בפני החוק. אם יועמד לדין, די שיאיים לפגוע ברשויות המדינה כדי שישתחרר מהמשפט.
הנשיא צריך אפוא להעמיד בפני נתניהו ברירה: או המשך המשפט, או המשך השלטון. אם יבחר נתניהו בשלטון, צריכים שופטיו לתבוע ממנו מינוי ממלא מקום עד סוף תקופת עדותו, כמקובל בנסיעות לחו"ל ובתקופות אשפוז. אילו עשו זאת מן ההתחלה, סביר להניח שנתניהו עצמו היה דואג שעדותו תהיה קצרה ככל האפשר.