הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה וקבע כי ילדו הקטין של מי שקיבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות אינו זכאי אוטומטית גם הוא לאזרחות.
פסק הדין ניתן בעקבות בקשה לדיון נוסף שהגישה המדינה על פסק דין שניתן בערעור בבית המשפט העליון, ועסק בעניינה של משפחת קלמנט מקהילת העבריים בדימונה.
השאלה משפטית העקרונית שעמדה על הפרק היא האם הוראת סעיף 8(א) לחוק האזרחות, הקובעת כי "התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל", חלה רק על מי שקיבל אזרחות בדרך "התאזרחות" הספציפית המעוגנת בסעיף 5 לחוק האזרחות, או שהיא מתייחסת לרכישת אזרחות בכל דרך שהיא, ובכלל זה מכוח חוק השבות?
הדיון הנוכחי החל כאמור בעקבות עניינה של משפחת קלמנט. האב, יחד עם אשתו וכמה מילדיהם, הגיעו לישראל בין השנים 2001 ל-2003 באמצעות אשרות תייר. במהלך השנים, המשפחה השתקעה בעיר דימונה, ונולדו להם ילדים נוספים. ב-2005 עבר האב הליך גיור בארצות הברית. עם זאת, הוא הסתיר במכוון את קיומה של משפחתו מהרשויות, והציג עצמו כרווק ללא ילדים. שנה לאחר מכן, ב-2006, שב האב ארצה כעולה חדש וקיבל אזרחות מכוח חוק השבות. למרות זאת, הוא המשיך לחיות עם אשתו וכל ילדיו בדימונה. כאשר ניסה האב להסדיר את מעמד ילדיו, רשות האוכלוסין הסכימה להעניק אזרחות לארבעה מילדיו הצעירים שנולדו לאחר קבלת אזרחותו. אולם, שבעת הילדים, שנולדו לפני גיורו וקבלת מעמדו, נותרו ללא אזרחות. הרשות דחתה את בקשתם, וטענה כי סעיף 8 לחוק האזרחות אינו חל על ילדי מי שקיבל אזרחות מכוח שבות, אלא רק על ילדי מתאזרח מכח חוק האזרחות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה, אך הערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון התקבל ברוב דעות. דעת הרוב, בראשות השופטת רות רונן, קבעה כי יש לפרש את המונח "התאזרחות" בסעיף 8 פרשנות מרחיבה, כך שתכלול גם קניית אזרחות בדרך של שבות.
הנימוק המרכזי של הרוב היה כי התכלית האובייקטיבית של סעיף 8 היא הגנה על שלמות התא המשפחתי, מניעת פערי מעמדות בין הורים לילדיהם, ושמירה על טובת הילד. לפי הרוב, רק פרשנות מרחיבה תבטיח מעמד אזרחי זהה להורים זכאי שבות ולילדיהם שאינם זכאי שבות בעצמם. הרוב הדגיש כי מצב שבו ילדו של מתגייר זכאי שבות ימצא במעמד נחות, בהשוואה לבנו של מי שהתאזרח בדרך הרגילה, הוא תוצאה בלתי רצויה.
בעקבות פסק הדין, הגישה המדינה עתירה לדיון נוסף, וטענה כי אימוץ הפרשנות המרחיבה עלול להביא ל"פריצת הגבול" של חוק השבות, ולהקנות אזרחות, "מן הדלת האחורית", למי שהמחוקק לא התכוון לכלול בקרב זכאי השבות, כמו ניניו של יהודי או ילדיו הקטינים של מתגייר שנולדו לפני הגיור. המדינה סברה כי פרשנות כזו הופכת את חוק השבות ל"חוק הגירה גרידא". בני משפחת קלמנט לעומת זאת, סמכו את ידיהם על עמדת הרוב, וטענו כי המטרה המרכזית היא השוואת מעמדו של הבן למעמד האב, וכי התנאים הקיימים בסעיף 8 מונעים ניצול לרעה.
בדיון הנוסף קיבלו חמישה משופטי ההרכב האחרים את עמדתו של השופט סולברג שכתב את חוות הדעת העיקרית והשופטת רונן נותרה לבדה בעמדה שהתקבלה בפסק הדין המקורי. סולברג סבר שקריאת סעיף 8(א) על רקע הקשרו הרחב בחוק האזרחות, מעניקה עדיפות ניכרת לפרשנות המדינה. המילה 'התאזרחות' בכל מופעיה האחרים בחוק האזרחות, מתייחסת באופן ברור לדרך הספציפית של רכישת אזרחות (התאזרחות), ולא לרכישת אזרחות בכל דרך שהיא.
שופטת בית המשפט העליון רות רונן. | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
לדבריו, קיימים הבדלים משמעותיים בין חוק השבות, שעוסק בעליית יהודים מן העולם ותנאיו עוצבו לאפשר את העלייה, לבין מסלול ההתאזרחות, שנועד למי שכבר שוהה בישראל והחל להכות בה שורשים. לאור הבדלים אלה, ובפרט פנייתו של חוק השבות אל המצויים מחוץ לישראל, לא נמצאה הצדקה להעניק אזרחות מכוח סעיף 8(א) לילדיו של זכאי שבות המצוי בארץ. סולברג הוסיף והדגיש ששלב הניתוח הלשוני מחייב דירוג של האפשרויות הפרשניות על פי התאמתן ללשון החוק. אם לאפשרות מסוימת יש יתרון לשוני ניכר, נדרשת עדיפות תכליתית בולטת במיוחד כדי לבכר אפשרות אחרת.
השופט שטיין הצטרף למסקנה בעיקר מטעמי פרשנות לשונית. הוא הדגיש כי פרשנות תכליתית רחבה אינה מקובלת עליו, ומשמעות המילה "התאזרחות" בסעיף 8(א) מתייחסת באופן המסתבר ביותר להליך ההתאזרחות בלבד.
הנשיא י' עמית הצטרף לתוצאה, בעיקר לאור התכליות המובחנות של חוק השבות וחוק האזרחות, שהן שתי מערכות נפרדות. לדעתו, אימוץ פרשנות מרחיבה לסעיף 8(א) עלול לטשטש את ההבחנה בין המסלולים ולפרוץ את גבולות חוק השבות.
השופטת ברק-ארז הצטרפה לתוצאה, אך ביססה את מסקנתה על בחינת תכליות החקיקה, משום שלשיטתה יש עיגון לשתי האפשרויות בלשון החוק. היא הסבירה שחוק השבות וחוק האזרחות הם "מערכת סגורה של דינים" שלכל אחד הסדרים שונים ביחס לבני משפחה. הכנסת הסדרי חוק השבות תחת סעיף 8(א) לחוק האזרחות חוטאת לאיזון של חוק השבות. עמדה דומה הציג גם השופט עמית. השופט מינתףץ הצטרף הן לעמדתו של סולברג והן לנימוקיו ואילו השופט אלרון הצטרף לתוצאה בשל פרשנות לשונית ובשים לב לסביבה החקיקתית, והוסיף כי התנהלותו המרמתית של אבי המשפחה מעניקה טעם נוסף לדחיית פרשנותו.
השופטת רונן, שנותרה בודדה בעמדתה, המשיכה לדבוק בדעה ששתי הפרשנויות עולות בקנה אחד עם לשון החוק, ובכלל זה גם פרשנות בני משפחת קלמנט שלפיה 'התאזרחות' מתייחסת לכל תהליך רכישת אזרחות. לדעתה, כאשר לשון החוק יכולה לשאת יותר ממשמעות אחת, ההכרעה צריכה להיעשות על פי תכלית החוק. רונן הדגישה כי תכליתו של סעיף 8 היא להשוות את המעמד האזרחי של הורים וילדים, תכלית הנגזרת מהזכות לחיי משפחה ומעקרון טובת הילד. פרשנות המדינה, כך הסבירה רונן, יוצרת הבדלי מעמדות אזרחיים בלתי-רצויים בין הורים לילדים, ומובילה לתוצאות לא קוהרנטיות ולסתירות פנימיות בדיני האזרחות. עוד טענה רונן כי פרשנות בני משפחת קלמנט אינה מרחיבה את מעגל הזכאים לזכות השבות, שכן קבלת אזרחות מכוח סעיף 8 שונה בטבעה מקבלת זכות שבות. אולם כאמור, עמדתה לא התקבלה.
לקריאה נוספת
