מה משמעות הצו שבג"ץ הוציא?
צו על תנאי ביסודו הוא הוראה למשיבים העתירים העיקריים לעתירה להשיב מדוע לא צריך לקבל העתירה במלואה או בחלקה, תלוי בנוסח של הצו. אנחנו בעצם נמצאים ב"מאני טיים", הרגע האחרון לפני שהעתירה מתקבלת.
מרגע שיצא צו על תנאי, הנטל לשכנע את בית המשפט מוטל על המשיב למה לא לקבל את העתירה.
הכי מעניין
המשיבים לעתירה צריכים להשיב לכל חלקי העתירה, לכל סעיפיה, לכל פרטיה ודקדוקיה. סוג התשובה נקרא תצהיר תשובה, מישהו צריך להצהיר שכל העובדות פה הן אמת לפי מיטב ידיעתו, ובעצם יש לזה משמעות כמו עדות בבית משפט, מי שמשקר שם נחשב למי ששיקר בבית משפט.
משם מגיעים לדיון בהתנגדות לצו על תנאי. בדיון מתחילים מהמשיבים, ורק אז עוברים לעותרים שצריכים להסביר למה התשובה לא מספיק טובה בעיניהם, ולמשיבים ניתנת זכות תגובה לתשובה של העותרים.
כאן יש מקרה חריג, הן מפני שנכתב בצו שהוא יוצא מסיבות פרוצדורליות, והן מפני שיצאו פה שני צווים מנוגדים.
הצו הראשון מעמיד את השאלה למה שלא תתקבל העתירה של עמותת לביא וח"כ אביחי בוארון, שמבקשת להוציא את הפיקוח מידי היועמ"שית ולהעביר אותו לשופט קולה.
השופט בדימוס אשר קולה, ארכיון | צילום: דוד כהן - ג'יני
הצו השני מעמיד את אותה שאלה ביחס לעתירה ההפוכה של עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית", שדורשת לבטל את החלטת שר המשפטים יריב לוין להעביר את סמכויות החקירה לשופט קולה.
יוצא מצב אבסורדי, שבו נטל השכנוע עובר גם לצד שתומך בהעברת הסמכויות לשופט קולה וגם לזה שמתנגד לכך. כלומר, המשמעות המהותית של הצו לא ממש קיימת, רק הפרוצדורלית.
בשלב הזה לשופט קולה יש סמכות לפקח על החקירה וגישה לחומר החקירה?
זה תלוי את מי שואלים.
למעשה, לשופט קולה יש כרגע את כל הסמכויות, כי בג"ץ התבקש להוציא צו ביניים נגד העברת הסמכויות לשופט קולה והוא לא הוציא צו כזה.
לא זו אף זו, אחרי שהשופט התורן שטיפל בעתירות היה סולברג, גם הרכב השופטים שקיבל את העתירות לידיו ונתן הבוקר צו על תנאי, לא הוציא צו ביניים.
עוד כתבות בנושא
כלומר, ברגע הזה, ההחלטה להעברת הסמכויות שעליה חתם שר המשפטים יריב לוין, היא לכאורה בתוקף.
עם זאת, למיטב הבנתי, במשטרה עדיין אומרים שמכיוון ששתי עתירות תלויות ועומדות ושני צווים על תנאי תלויים ועומדים, בינתיים לא עושים שום צעד בתיק. המפכ"ל מפקח על התיק, אבל שום גורם חיצוני לא, לא מהפרקליטות או היועמ"שית, שלכאורה בעצמה משכה את ידיה מהעניין, ומהצד השני גם לא השופט קולה.
זה חוקי? מה חלקו של מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דני לוי, בסיפור?
להבנתי זה לא חוקי.
מפכ"ל המשטרה, בהצעת יועמ"ש המשטרה, בעצם עשה פה דבר מוזר. הוא אומר: אני לא הולך עם שר המשפטים, לא הולך עם היועצת המשפטית לממשלה, אני לוקח אליי את האחריות, למרות שלכאורה על פי חוק, הוא בכל מקרה לא בעל הסמכות לפקח על החקירה, הוא חלק מהמשטרה, שהיא הגורם המפוקח, לא המפקח.
יותר מזה; בפרקליטות ובסביבת היועצת המשפטית לממשלה יודעים שהסמכות להעביר את סמכותו של היועמ"ש לגורם אחר בהקשר של פיקוח על חקירות, נמצאת בידי שר המשפטים. הראיה, ששר המשפטים חתם על הנחיה כללית, שאומרת שבמקום שהיועץ המשפטי לממשלה מנוע מלעסוק באיזשהו נושא, לפי סעיף 23א לחוק שירות המדינה - מינויים, מי שיעסוק בו זה פרקליט המדינה
אלא מה? שההנחיה היא הנחיה כללית ואילו שר המשפטים הוציא הנחיה פרטנית (שגוברת על הנחיה כללית) בנוגע לחקירה הזו, כי לדעתו גם פרקליט המדינה נמצא בניגוד עניינים, ולכן לכאורה מי שהיה צריך לעסוק בזה - על פי ההנחיה הכללית של שר המשפטים - לא יכול לעסוק בזה.
ממילא אין שום סיבה שההודעה הרגילה של שר המשפטים על העברת סמכויות, זאת שנחתמה לפני שנתיים, היא בתוקף, וההנחיה הנוכחית (על העברת הסמכויות לשופט קולה) אינה בתוקף.
לכן אני לא מבין את הסברה שאומרת שהשופט קולה לא מוסמך. כמובן, אם בג"ץ יחליט אחרת – זה משהו אחר, אבל כרגע אין אפילו צו ביניים זמני, צו ארעי, שום דבר. הבקשה לצו ארעי מונחת על שולחנם של שופטי בג"ץ, והם לא נענו לה.
עוד כתבות בנושא
אף על פי כן אפשר להבין את העמדה המשונה בה נקט מפכ"ל המשטרה, כי מה הוא יכול לעשות? אם הוא ישתף פעולה עם השופט קולה, הוא מסתבך עם כל הקליקה המשפטית, ואם הוא משתף פעולה עם היועמ"שית או עם פרקליט המדינה, הוא בבעיה כי לכאורה משפטית זאת פרשנות לא נכונה, וכאמור אין צו ביניים שתומך בצד כזה.
ולכן הוא הלך פה על איזה פתרון ביניים בעייתי משפטית, אבל אולי נכון לו מבחינה פוליטית.
מה הטיעונים המרכזיים בעד ונגד העברת סמכות החקירה לשופט קולה?
היועמ"שית היא זו שהייתה אמורה לפקח על הבדיקה המוקדמת שנעשתה בנוגע להדלפת הסרטון, פיקוח שהתברר כמעושה וממילא עולה השאלה מה הוא היה שווה. לכן היועמ"שית לא יכולה לעסוק בתיק הזה, פשוט מכיוון שהיא לכל הפחות עדה, ותצטרך למסור עדות פתוחה במסגרת החקירה של פרשת ההדלפה.
באשר לפרקליט המדינה, עמית אייסמן, הוא אומנם לא פיקח על הבדיקה באופן אישי, אלא המשנה שלו, אלון אלטמן עשה זאת מטעם היועמ"שית, כך שגם הפרקליטות מעורבת באירוע הזה ולכן צריך למצוא מישהו אחר שיפקח.
לא היה מעורב בעניין, אבל הפרקליטות כגוף כן. פרקליט המדינה, עמית אייסמן | צילום: עטרה גרמן
האם השופט קולה הוא הכתובת הנכונה? זאת שאלה לא פשוטה, השופט קולה הוא גורם משפטי, עובד מדינה שיש לו את המומחיות הנדרשת, המון ניסיון במשפט פלילי. הוא שופט מנוסה שעסק בתחומים האלה, מבין את התחומים האלה, ראה הרבה דברים ולכן מהבחינה הזאת הוא ודאי האדם המתאים.
הבעיה היחידה היא שיש בחוק נציב תלונות הציבור על שופטים סעיף של ייחוד עיסוק. סעיף ייחוד העיסוק אומר שאסור שלנציב תלונות הציבור על שופטים תהיה פרקטיקה פרטית של עריכת דין או משהו בסגנון הזה, כך ש. באופן פשוט זה לא קשור.
אם רוצים להיות דווקניים ולומר שלנציב תלונות הציבור על שופטים אסור לעשות שום דבר חוץ מאשר להיות נציב תלונות הציבור על שופטים - אז זאת באמת בעיה.
זאת שאלה פרשנית. אני מניח שהיא תעלה בבג"ץ והשופטים יידרשו לה.
מה צפוי לקרות בשלבים הבאים?
השלב הבא הוא הדיון בבג"ץ ביום שלישי בבוקר. אני מניח שהשופטים ירצו ממש להכריע תוך ימים ספורים בעתירה.
אני לא רוצה להמר מה תהיינה התוצאות, זה באמת קשה מאוד. רק אגיד שאני מניח שזה לא יימשך עוד הרבה זמן, וברגע שהשופטים יחליטו יתברר מי מוסמך לפקח על החקירה.
למעשה, לב העניין הוא לא השאלה מי מפקח על החקירה, אלא מה יעלה בחקירה. מי ניסה לעשות? מה ניסה לעשות? מי מעורב בהדלפה? האם באמת החוקרים יתאמצו לרדת לעומק הדברים או שבסוף זה יטויח בפעם השנייה כמו שזה טויח בפעם הראשונה?
אלה שאלות כבדות משקל, שרק הזמן ייתן להן תשובה.
עוד כתבות בנושא
