כולם כתבו או צייצו או אמרו את זה קודם לפניי, אבל אי אפשר שלא להצמיד שוב את המילה "מדהים" לתמונת השבוע: צוללנים מחפשים בים את מכשיר הטלפון הנייד של הפצ"רית. עד לפני שעה קלה היא הייתה הממונה הראשית על שמירת החוק בצה"ל, שומרת סף בכירה במחוזותינו, אחת מגיבורות המחנה הנאור, והנה היא חשודה בהעלמת ראיה מפלילה כאחד העבריינים. בית המשפט לא התיר לצלם אותה בעת הארכות המעצר, ומוטב כך, אבל התמונה מחופי הרצליה ייתרה כל צורך בתמונות נוספות.
שומרת סף בכירה עוד יותר, היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, סיפקה לנו אף היא השבוע עילה לתחושת תדהמה. התעקשותה להמשיך לשמש כאחראית־העל של חקירת הפרשה, הביכה קשות גם אוהדים מושבעים שלה. נדמה לי שאפילו ב"הארץ" הורמו גבות: כיצד היא מסוגלת לחקור פרשה בכיכובה? מילא הימין או ערוץ 14, אבל האם כבר לא אכפת לה מה חושב עליה שאר הציבור, אחרי שהתברר כי מעלה בהבטחתה לבג"ץ לנסות לפצח עבורו את סוד ההדלפה של סרטון ההתעללות בשדה תימן? אין לה כבר שיקולים של מראית עין? למה היא ממיטה על עצמה ביזיון נוסף בבג"ץ?
החיפושים אחר הפרקליטה הצבאית הראשית, אלופה יפעת תומר ירושלמי, בחוף הצוק סמוך לתל אביב | צילום: גדעון מרקוביץ'/TPS
ומה עוד היה מדהים השבוע? כמובן, המעצר של יו"ר ההסתדרות. רק בשבוע שעבר הוא שוב ניצל את הילת דימויו כמגן כוחות האור, כשהתחייב לצאת למאבק הסתדרותי נגד סגירת גלי צה"ל, ופתאום התחנה הזו נאלצת לדווח בהרחבה על חשדות השחיתות המיוחסים לו ועל הארכת המעצר הלא קצרה שלו ושל זוגתו. ארנון בר־דוד, כזכור, היה גם האיש שהעמיד את שירותי ההשבתה שלו לשימושם של מתנגדי הרפורמה המשפטית. הם ראו בו נשק שובר שוויון במאבקם למניעת הפיכתה של ישראל לדיקטטורה, אוטוטו.
הכי מעניין
בנפול אויבך אל תשמח, כתוב בספר משלי. חס וחלילה, הפצ"רית, היועמ"שית ויו"ר ההסתדרות אינם אויבים. הם אחים. אסור לשמוח לאידם, ובכל מקרה אין פה סיבה למסיבה, כי הבושה והתדהמה היא של כולנו. מותר רק לנסות להבין מה בעצם קרה פה, לרדת לשורש הדברים: מתברר שבניגוד לרושם שנוצר פה שוב ושוב מאז חילופי השלטון, ובכלל בדור האחרון, ישראל אינה נחלקת לשני מחנות: זה ששלטון החוק יקר לו יותר מכול, וזה שבז לו וכל רצונו הוא להשתלט על מערכת המשפט ולהכפיף אותה לצרכיו הפוליטיים. בעיתות של מצוקה או חמדנות, גם אבירי שלטון החוק מסוגלים לבוז לשלטון החוק ולצפצף עליו. בג"ץ וספר החוקים לא באמת קדושים בעיני המחנה הנאור. רוב השופטים כבר מוכנים למחוק בלי סמכות אפילו חוק יסוד, הפצ"רית מוליכה אותם שולל ביודעין, היועמ"שית בלא יודעין אך ברשלנות, ויו"ר ההסתדרות סתם מושחת, לכאורה.
האם המחנה הנגדי, שוחר הרפורמה, צדיק תמים? ממש לא. בשנים האחרונות גם הוא חווה לא מעט רגעים מביכים מתוצרת עצמית, אם כי עדיין לא בסדר גודל דומה למה שקרה השבוע לנאורים. אבל רובו המכריע נחשד לשווא כשיוחסה לו מזימה לסרס את שלטון החוק ולהפוך את ישראל לדיקטטורה. הוא הגה את הרפורמה דווקא מפני שהמשפט והצדק חשובים לו. אם היועמ"שית, בג"ץ וחסידיהם הקנאים ירפו קצת בהשפעת תדהמות השבוע, אולי עוד יצא מהן משהו טוב.