חמישה עמודים - זה אורכו של המכתב אותו שיגרה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד אביטל סומפולינסקי, לשר לביטחון הפנים איתמר בן גביר, בנוגע למסמך המדיניות שפרסם בנושא הטיפול בהפגנות. במכתבה קבעה סומפולינסקי שהמסמך לא גובש כדין, וממילא הוא פסול ולא ניתן לפעול על פיו.
עוד כתבות בנושא
המכתב כולל שלל טענות, אך דומה שבלבו ניצבים בעיקר שני דברים שמפריעים ליועמ"שית וצוותה - שני דברים שהם אחד. הדבר הראשון שמטריד מאוד את היועצת מופיע בסעיף 4 למכתבה של המשנה. מי זה השר החצוף הזה, בן גביר, שיכלול במסמך שיוצא מטעמו אלמנטים משפטיים? האם הוא לא שמע שלייעוץ המשפטי יש מונופול על המשפט? ובלשונו של המכתב "כל התייחסות משפטית במסמך שנוסחה שלא על דעת הייעוץ המשפטי לממשלה, מהווה פגם תהליכי ומהותי".
ל"פגם" הזה מצטרף, לשיטתה של סומפולינסקי, פגם בעייתי אף יותר: המסמך של השר בן גביר ברור ובהיר, ולא מעניק לדרגי השטח מרווח שיאפשר להם למסמס את הנחיותיו ולעשות מה שהם רוצים. "הותרת שיקול הדעת לגורם מבצעי הוא עקרון מהותי בהתוויית מדיניות המשטרה", קובעת סומפולינסקי ומוסיפה שהדברים נכונים תמיד, "וכל שכן בענייני מימוש חופש ביטוי והמחאה המחייבים שמירה על איזונים עדינים". לטענת סומפולינסקי, העובדה שההנחיה מנוסחת באופן גורף וחד מהווה התערבות פסולה בשיקול הדעת המבצעי של המשטרה. "אתה מייחס לעצמך תפקיד של מעין 'מפכ"ל על' בפועל, תוך דריסת סמכותו ושיקול הדעת של המפכ"ל ושל דרגי הפיקוד במשטרה", מאשימה סומפולינסקי את בן גביר.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
מקריאה של המכתב קשה שלא להתרשם ששני ה"פגמים" הללו, בעצם חד הם. מה שמפריע לייעוץ המשפטי לממשלה וטורד את מנוחתו הוא החשש שהמשטרה תראה את עצמה כפופה לשר הממונה עליה יותר מאשר לייעוץ המשפטי לממשלה. בכדי להבטיח שהמפכ"ל, מפקדי המחוזות, המרחבים והתחנות, יידעו היטב למי עליהם לציית, צריך קודם כל להסיר את אבן הנגף של הכפיפות לשר. להבטיח שהשר לא יהפוך את עצמו ל"מפכ"ל על" וייוותר מרחב רחב של שיקול דעת, כביכול למפכ"ל ולדרגי הפיקוד השונים.
במקביל צריך לוודא שלכולם ברור מיהו בעל הבית על "הדין". מי היחידים שרשאים לשקף לדרגי הפיקוד במשטרה מה קובעים החוק והפסיקה בנוגע לחופש ההפגה, ובעיקר לוודא שהשר, על אף השכלתו המשפטית הרחבה והמעמיקה בתחום (לא פחות מרבים מאנשי הייעוץ המשפטי) לא מביע את עמדתו בנושא.
עוד כתבות בנושא
שמירה על שני העקרונות הללו יוצרת תנועת מלקחיים. מצד אחד מבטיחים מרחב שיקול דעת לדרגי הפיקוד, מרחב שבתוכו הייעוץ המשפטי יוכל לפעול ולהשפיע, שהרי אם השר מוריד הנחיות שברור כיצד יש לבצע אותן, והמדיניות שלו מבהירה היטב ברחל בתך הקטנה כיצד לפעול, לייעוץ המשפטי לא נותר מרחב פעולה. מן הצד השני מוודאים שלתוך מרחב ההשפעה נכנס הייעוץ המשפטי ואך ורק הוא. אם הוא הגורם היחיד שרשאי לשקף את "הדין" ולאיש מלבדו אסור לעשות זאת, הייעוץ המשפטי מקבל באופן הזה כוח משמעותי מאוד. שהרי לא נולד קצין המשטרה שלא מעוניין לפעול בהתאם לדין, השאלה היא רק האם הייעוץ המשפטי הוא באמת היחיד שמסוגל לשקף נכונה את הדין? האם כל חכמת פרשנות החקיקה והפסיקה שמורה רק אצלו?
לטענתה של סומפולינסקי, פסקי הדין שהביא השר בן גביר במסמך המדיניות שלו כעיגון להנחיות אותן נתן למשטרה אינם כוללים את מה שהוא מבקש ללמוד מהם. האם זה נכון? בשביל זה צריך לעשות עבודה מעמיקה שטרם נעשתה. מה שבטוח הוא שהפרקטיקה של הפניות לפסקי דין שאינם מוכיחים את מה שהם מבקשים להוכיח איננה זרה גם לייעוץ המשפטי.
עוד כתבות בנושא
הדוגמה הבוטה ביותר לכך ניתנה במסגרת העתירה לבג"ץ נגד מינוי ד"ר אודליה מינס למ"מ יו"ר הרשות השנייה. השר שלמה קרעי ביקש ייצוג נפרד אך בקשתו נדחתה על ידי המשנה ליועמ"שית, שטען בתגובה כי "אין מדובר בסוגיה משפטית חוקתית או משטרית עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית מובהקת שיש בה כדי להצדיק מתן ייצוג נפרד". כאסמכתא לתשובה הביא המשנה שורה של פסקי דין, אך כפי שציין השופט נועם סולברג בפסק הדין בו דחה את עמדת היועמ"שית בנושא גם לגופה, "לא שוכנעתי כי יש באסמכתאות אלה בסיס, או אף אזכור, לסטנדרט זה. מקום בו עסקינן בסוגיה כה רגישה, סבורני כי מוטב לצעוד על קרקע מוצקה ככל הניתן. ואידך זיל גמור". סולברג השתדל מאוד להיות מנומס, אך האמת העגומה היא שבאף אחת מההפניות שציין המשנה ליועמ"שית לא היה ולו רמז למענה לשאלה שעל הפרק.
היועמ"שית עשויה לנצח את השר בן גביר בקרב הנוכחי, כי בידיה נמצא גם השוט, המשמעתי והפלילי. אך ככל שבן גביר יתמיד להבהיר לאנשי המשטרה שהוא קובע מדיניות ולא ועדת קישוט, מערכת היחסים בין הדרגים אכן תשתנה, אולי לאט - אבל בטוח.
עוד כתבות בנושא
