שופטת בית משפט השלום ברחובות, קרן וקסלר, זיכתה את הנאשמת ירדן מן מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, תקיפת עובד ציבור, איום והיזק לרכוש. מן הואשמה שאיימה על השרה עידית סילמן ותקפה אותה, אך בית המשפט קבע כי עדות השרה ויתר עדי התביעה בעייתית וזיכה את הנאשמת.
בהכרעת הדין ציינה השופטת בנוגע לעבירת האיומים כי מעדותה של השרה סילמן, המהווה עדות יחידה עולים מספר קשיים. המרכזי שבהם הוא העובדה שלא דיווחה על איומים כלפיה באף אחת משלוש השיחות שערכה למוקד 100 של המשטרה בבוקר האירוע, מבלי שניתן הסבר סביר לכבישת הדברים.
בית המשפט בחן את צילומי מצלמות האבטחה במרכז המסחרי ואת הסרטון שצילמה ירדן מן וקבע כי הם סותרים את גרסתה של השרה סילמן, לפיה מן איימה עליה בעת צילום הסרטון. עוד קבע, כי גרסתה של מן לפיה בהמשך חלפה ליד השרה סילמן והפטירה לעברה "בושה", מבלי שהשמיעה כלפיה דברי איום, לא נסתרה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות, קרי מצלמות האבטחה. נוכח התהיות, שעלו מעדותה של השרה סילמן, שנותרו ללא מענה ובשים לב להלכה הפסוקה בנוגע להרשעה על סמך עדות יחידה, קבע בין המשפט כי לא ניתן לקבוע שגרסתה של השרה סילמן עדיפה על גרסת הנאשמת באופן שיש בו כדי להסיר ספק סביר בדבר אשמת הנאשמת, כנדרש במשפט פלילי.
הכי מעניין
בנוגע לעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד קבעה השופטת על סמך תיעוד מצלמות האבטחה, כי מן הפנתה את גבה לשרה סילמן והתחילה להתרחק ממנה במטרה לעזוב את המקום. בידה השמאלית היא אחזה בכוס קפה, שקנתה דקות אחדות קודם לכן, בידה הימנית אחזה בטלפון הנייד שלה ועל שני פרקי ידיה היו תלויות שקיות מצרכים. בשלב זה, החלה השרה סילמן לרוץ בעקבות מן, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, תוך שהיא מצלמת אותה, וקרבה את הטלפון הנייד לפניה. אז, הניעה מן את ידה הימנית כלפי הטלפון הנייד של השרה סילמן , בתנועה כלפי מטה.
בית המשפט קבע שלא ניתן להסתמך על עדויות שלושה מעדי התביעה, שנטען שראו או שמעו את מן סוטרת לשרה סילמן. אחד העדים, שטען במשטרה ששמע רעש של סטירה, הודה בבית המשפט כי אינו יודע להגדיר מהו הרעש ששמע. העד אמר לשוטר שהגיע לזירה ותשאל אותו, בנוכחותה של השרה סילמן, שראה את הנאשמת מכה את השרה, אולם בבית המשפט הדגיש שלא ראה דבר ומדובר במסקנה שלו. כמו כן, לאחר בחינת מצלמות האבטחה, עלה בלבו של בית המשפט ספק, אם העד כלל היה בסמוך לנאשמת ולשרה סילמן בזמן האירוע. עדה אחרת, חזרה בה מגרסתה במשטרה לפיה ראתה את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן ואת נפילת הטלפון. בבית המשפט אישרה שכל שראתה זו תנועה של יד. על נפילת הטלפון הנייד והנזק שנגרם לו שמעה מפיה של השרה סילמן לאחר האירוע. בנוגע לעדה שלישית, קבע בית המשפט כי עדותה בנוגע לתיאור פרטי האירוע אינה מתיישבת עם תיעוד מצלמות האבטחה ועם זווית הראיה שלה מהמקום בו עמדה. לפיכך, כל שניתן לחלץ מעדותה הוא שהנאשמת הניעה את ידה והסיטה את הטלפון של השרה סילמן. בנוגע לכלל העדים קבע בית המשפט כי העובדה שהנאשמת אחזה בטלפון הנייד שלה בידה הימנית שוללת את טענת התביעה לפיה היא סטרה לשרה סילמן בלחיה.
ח"כ עידית סילמן בדיון על הפרשת ח"כ עמיחי שיקלי מימינה. | צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
בהתבסס על תיעוד מצלמות האבטחה, בית המשפט אימץ את גרסתה של השרה סילמן, לפיה המכה הראשונית הייתה בטלפון הנייד שלה ורק אז חשה מכה בפניה- גרסה המתיישבת גם עם עדותה של הנאשמת, לפיה הסיטה את הטלפון הנייד של השרה סילמן, שנכנסה בהפתעה למרחב האישי שלה, תוך קירוב הטלפון הנייד בסמוך לעיניה. בצד זאת צוין כי השרה סילמן התקשתה לספק תיאור מדויק בנוגע למנגנון המכה או למיקום הפגיעה. כמו כן, לא ידעה לומר בוודאות אם ידה של הנאשמת פגעה בה או שמא הייתה זו השקית.
במצב דברים, זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין, קבע בית המשפט כי תגובתה של הנאשמת הייתה תגובה אוטומטית ובלתי רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה. אין בכך כדי ללמד על כוונה של הנאשמת לפגוע בשרה סילמן או על מודעותה לאפשרות הפגיעה בגופה או ברכושה. לאור כל זאת נקבע כי הפרקליטות לא הציגה ראיות להרשעה החוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר, ועל כן הורתה השופטת על זיכויה של ירדן מן מהעבירות שיוחסו לה.
