שר המשפטים יריב לוין תוקף בחריפות את פסיקת בג"ץ בנוגע לאספקת המזון למחבלים הכלואים בישראל וקושר בין הפסיקה ובין שיטת בחירת השופטים אותה פעל לשנות, "כבר הורגלנו ששופטי בג״ץ אינם מסתפקים בתפקידם השיפוטי ומשתלטים על ניהול המדינה. מתברר שגם זה לא מספיק, ומעכשיו הם גם הכתירו את עצמם לשופטים במאסטר שף".
לדבריו, "שופטי בג"ץ, או בתוארם החדש - הדיאטנים העליונים, מצאו מתכון שאין דומה לו בעולם למוסר מעוות. בעוד החטופים מורעבים במנהרות, צמד שופטים בבג״ץ מחייבים להשביח את המזון הניתן לגרועים שבמחבלים. פסק הדין הזה הוא הוכחה אחת יותר מדי, למי שעוד צריך הוכחה, לעוצמת הנזק שגורם בית המשפט העליון לביטחון ישראל. זה מה שקורה כששופטים מתמנים במועדון סגור. לכן עמדתי על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואני ממשיך לעמוד על כך שהמינויים הבאים לבית המשפט העליון יראו אחרת. אנו זקוקים לשופטים שמה שעומד לנגד עיניהם הוא בטחון אזרחי ישראל ועשיית צדק, ולא הרצון להתקבל בכבוד בחוגי המשפטנים הפרוגרסיבים והצבועים ברחבי העולם".
עוד כתבות בנושא
כזכור, בצהריים פסקו שופטי בג"ץ בדעת רוב כי של השופטים דפנה ברק ארז ועופר גרוסקופף כי המדינה אינה עושה די להבטחת מתן מזון מספק למחבלים הכלואים בבתי הסוהר בישראל. השופטת ברק-ארז, שהובילה את עמדת הרוב, ציינה כי כי עמדת המדינה כפי שהוצגה אינה מניחה את הדעת ביחס לקשיים שהעלו העותרות, וכי קיים חשש שאספקת המזון לאסירים במתכונת הנוכחית אינה מבטיחה במידה מספקת את העמידה בסטנדרט החוקי. בהמשך לכך, בהיבט המעשי הובהרו חובותיהם של המשיבים ופורטו שורת צעדים שעליהם לנקוט בעניין.
הכי מעניין
"תמונת המצב שהצטיירה בפנינו הצביעה על אינדיקציות לכך שאספקת המזון לאסירים במתכונת הנוכחית אינה מבטיחה במידה מספקת את העמידה בסטנדרט החוקי הלכה למעשה. בשים לב לקשיים שעליהם הצביעו העותרות, עמדת המשיבים אינה מניחה את הדעת. כידוע, עבודת מטה שמובילה לגיבוש תפריטים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. חובתם של המשיבים היא לוודא שהתוצאות בשטח מבטיחות כי כלל האסירים אכן מקבלים את תנאי הבסיס שקובע החוק", קבעה ברק ארז בהסכמת השופט עופר גרוסקופף.
שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז. | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
ברק ארז הוסיפה, כי "קשה להתעלם מהרגשות הסוערים והכאב על רקע המלחמה, ולא כל שכן על רקע המצוקה של אחינו החטופים בעזה, שאותם אנו משווים נגד עינינו כל העת. אולם, אין בכך כדי להשכיח או לטשטש את החובות המוטלות על הרשויות העוסקות במלאכה במדינת ישראל. אין מדובר כאן בחיים נוחים או במותרות, אלא בתנאי הקיום הבסיסיים הנדרשים על-פי החוק. בל יהא חלקנו עם הגרועים שבאויבינו... יש לזכור שעדויותיהם הכואבות של פדויי שבי ששוחררו מלמדות כי משטר מזון נוקשה יותר אינו מיטיב את סבלם של אחינו החטופים הנתונים עדיין בצרה ובשביה, ואף להפך".
במישור המעשי קבעה ברק ארז, כי "אשר על כן, ובשים לב לכך שהמשיבים אינם חולקים על חובתם על-פי חוק כלפי כלל האסירים, אני סבורה כי יש להורות על הפיכתו של הצו על-תנאי למוחלט, במובן זה שהמשיבים יחויבו לנקוט בצעדים המבטיחים כי גם לאסירים הביטחוניים יסופק מזון המאפשר תנאי קיום בסיסיים בהתאם לדין החל, כפי שפורט בהרחבה לעיל".
השופט גרוסקופף הדגיש אף הוא כי המדינה לא עמדה בנטל הראייתי שהועבר אליה מעת שהוצא הצו על-תנאי, בין השאר בכל הנוגע ליישום הנאות של מדיניות התזונה והתפריט ברמת השטח, וכן להבטחת קיומן של דרישות החוק ברמת האסיר הבודד.
עוד כתבות בנושא
השופט דוד מינץ, שנותר במיעוט, לא חלק על נקודת המוצא העקרונית בדבר חובותיה של המדינה. עם זאת קבע מינץ כי המשיבים אכן נוקטים בצעדים המבטיחים עמידה בדרישות הדין בכל הנוגע למזון האסירים הביטחוניים. זאת הן ביחס לתפריט העדכני, הנתמך בחוות דעת של גורמי מקצוע בשב"ס לפיהן הוא עומד באמות המידה הקבועות בדין; והן ביחס להספקת המזון בהתאם לתפריט בפועל, לגביה נערכות ביקורות עיתיות וננקטים צעדים נוספים להבטחתה. "בהינתן כל האמור, לא שוכנעתי כי המשיבים אינם נוקטים בצעדים המבטיחים הספקת מזון בהתאם לדין, כלשון הצו על-תנאי שניתן. אף אם אפשר להעלות על הדעת צעדים אחרים שניתן היה לנקוט בהם, אין בכך כדי להצדיק את התערבותנו... ככל שקיימים כשלים מקומיים או מקרים פרטניים שלגביהם מצב הדברים שונה, הרי שאלה חורגים מהמסגרת העקרונית של העתירה ואין מקומם להתברר באכסניה זו... נחה דעתי אפוא כי המשיבים אכן נוקטים בצעדים המבטיחים עמידה בדרישות הדין ואין כל מקום להתערבותנו".