האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא אינו מסוגל להרים אותה? השאלה ה"פילוסופית" הזו סיפקה לנו בילדותנו ובנערותנו נושא שיחה שהעביר לנו שעות רבות. אך ככל שחולפות השנים מתברר שישנן משימות קשות יותר מבריאת אבן שאפילו אלוהים לא מסוגל להרים. למשל: מציאת סיטואציה שבה היועצת המשפטית לממשלה נתונה בניגוד עניינים ועל כן מנועה מלעסוק בה.
אפשר להגיד הרבה דברים על הצעת ההחלטה שמבקש שר המשפטים יריב לוין להביא היום לממשלה בנוגע להליך הדחתה של היועצת. אפשר להעיר שמדובר בהצעה לא חכמה שמבקשת לכסות על חדלון פוליטי בפתרון חסר תועלת. אפשר להעלות שאלות משפטיות בנוגע לעמידתה של הצעת ההחלטה בכללי המשפט המנהלי (שינוי כללי משחק תוך כדי משחק, פרסונליות, השיקולים הרלוונטיים והלא רלוונטיים וכד'). מותר אפילו לתהות האם ברמה העניינית נכון לאשר את ההצעה המשנה את אופי הקשר בין הממשלה ליועמ"שית או לא, ולהעלות טיעונים ערכיים נגד שינוי מאזן הכוחות המורכב הזה.
מה שכנראה לא ניתן לומר על הצעת ההחלטה הזו, איך שלא ננסה לסובב זאת, היא שהיא איננה נוגעת ליועצת המשפטית לממשלה המכהנת. גלי בהרב מיארה. מדובר הרי בהצעה שכל כולה נובעת מהרצון של שרי הממשלה להדיח את גלי בהרב מיארה מתפקידה באופן האישי ביותר. לא מדובר רק בסוגיה אקדמית של משמעות המונח שלטון החוק ומערכת היחסים האידיאלית בין רשויות השלטון השונות במדינת ישראל. במרכז הדיון ניצבת פרסונה, היועצת, שלה אינטרס אישי מובהק בכל החלטה שתתקבל, ולכאורה אין אדם בר דעת שיחלוק על כך.
עוד כתבות בנושא היועמ"שית
רק לכאורה, משום שמתברר שהיועצת המשפטית לממשלה עצמה כלל אינה רואה את הדברים באופן הזה. אחרת, לא ניתן להבין כיצד היא מאפשרת פרסום הודעה רשמית מטעמה, בלשון הזו: "הודעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה: ההחלטה הבהולה של הממשלה לשנות את דרך סיום הכהונה של היועצת המשפטית, לממשלה אינה חוקית וסותרת את פסיקת בג"ץ. העובדה כי הממשלה לא הצליחה להקים את הוועדה המייעצת לא מצדיקה שינוי של הכללים ויצירת מנגנון שמאפשר סיום כהונה באופן שרירותי ופוליטיזציה של הייעוץ המשפטי לממשלה. מצורפת חוות הדעת בנושא".
הכי מעניין
את חוות הדעת עצמה אמנם לא כתבה היועצת, אלא המשנה ליועצת לענייני משפט ציבורי ד"ר גיל לימון, שהוא משפטן מוכשר מחד ולא מועמד להדחה מאידך. אך העובדה שהיועצת מתייצבת מאחוריה באופן מלא מציפה את שאלה ניגוד העניינים במלוא העוז. בעוד שלגבי הממשלה ושריה משמעות המונח "עניין אישי" בהחלטה כלשהי, שגוזר מניה וביה ניגוד עניינים, נמתחת עד אינסוף, כאשר על השולחן מונח נושא שבו ליועצת יש עניין אישי מובהק היא עוסקת בו בלי להניד עפעף.
קחו למשל את סוגיית פיטורי ראש השב"כ ומינוי ראש השב"כ החדש. לשיטת היועצת ואנשיה, ובראשם ד"ר גיל לימון שכתב את כל חוות הדעת בנושא, ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים בנושא. ניגוד העניינים נוגע כביכול לשני נושאים: חקירת פרשת קטאר-גייט ונהלי האבטחה בעדותו. בכל הנוגע לחקירת פרשת קטאר-גייט, כידוע ראש הממשלה עד היום לא נחקר בפרשה, ובוודאי שלא הוגדר בשום שלב כחשוד. מי שנחקרו הם אכן כמה ממקורביו, אך הטענה שחקירתם הופכת אותו לבעל עניין אישי בתוצאות החקירה הוא לכל הפחות לא חף מספקות.
אך גם אם נניח שלנתניהו עניין אישי בנושא, מכאן ועד לטענה שהעניין האישי הזה משליך על עניין אישי בשאלה מי יהיה ראש השב"כ, בשעה שמדובר בחקירה אחת מבין מאות חקירות שמנהל הארגון, ומי שמוביל כיום את החקירה היא בכלל המשטרה, המרחק רב. כשמדובר בטענה הנוגעת לאבטחת עדות נתניהו האבסורד אפילו גדול יותר. היכולת של ראש שב"כ כזה או אחר להשפיע על השאלה האם העדות תתקיים או לא היא קלושה. כמעט כל ההשפעה מתמצית בשאלת המיקום שבו תתרחש העדות, שאלה שחשיבותה קלושה עד בלתי קיימת עבור ראש הממשלה. ועל אף כל זאת קבע לימון שלא רק נתניהו נמצא בניגוד עניינים בנוגע לחילופי ראש השב"כ.
למעשה, בהשראת פסק הדין של בג"ץ, הפך לימון את כל שרי הממשלה ל"חשודים" בניגוד עניינים שכזה. קשה שלא לראות כאן אבסורד שזועק לשמיים.
נאום היועמ"שית גלי בהרב-מיארה בכנס לשכת עורכי הדין
על 'הדנ"א השיפוטי' היודע לנטרל 'רעשי רקע' כבר שמענו, והפנמנו. כעת מתברר שבנוסף אליו ישנו כנראה גם 'דנ"א ייעוצי', שגם הוא חף מהצורך להרחיק את עצמו מניגודי עניינים. לא היה כל כך מסובך להימנע מעיסוק של היועצת המשפטית לממשלה בסאגת הפיטורין שלה. ניתן היה למצוא לשם כך פתרונות כדוגמת הסתמכות בתהליך על הייעוץ המשפטי של משרד המשטים למשל, והרחקה של העיסוק בנושא מלשכתה של גלי בהרב מיארה. ספק אם התוצאה היתה שונה, אך לפחות לא היתה ניתנת לכולנו התחושה שבלשכת היועמ"שית יושבים בני אלים שאינם מחויבים לנורמות הפשוטות של התנהלות אתית שנדרשות מכל נבחר ציבור ועובד ציבור. אבל כנראה שהציפיה הזו מוגזמת. כנראה שקל יותר לאלוהים לברוא אבן שהוא איננו יכול להרים אותה, מאשר למצוא סיטואציה שבה היועמ"שית תודה בפה מלא שהיא נמצאת בנוגע אליה בניגוד עניינים אישי.