סוף־סוף מנסה שר המשפטים יריב לוין להתניע את תהליך פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, אחרי חודשיים של קיפאון. כפי שדיווחנו בשבוע שעבר, ההליך תקוע בשל הסכסוך הפנימי בקואליציה סביב חוק הגיוס, המונע הגעה להסכמות בדבר זהות נציג הכנסת בוועדת גרוניס. אך ממש כמו מי שהצליח לכתוב את המילה "נח" בשבע שגיאות, גם כאן מתעקשת הקואליציה לכתוב במו ידיה את פסק הדין שיביא לפסילת הליך הפיטורין. במקום להתעלות מעל הסכסוכים, להגיע להסכמות ולפעול "לפי הספר", מבקש שר המשפטים לדלג מעל הוועדה ולהביא את ההחלטה ישירות לשולחנם של שרי הממשלה. הפתרון הזה, שעשוי להיראות יצירתי ופורץ דרך, ישחק ללא ספק לידי היועצת ובג"ץ, ויקל עליהם מאוד לסכל את המהלך.
למרבה הצער, זה לא מפתיע. הקואליציה מעוניינת מאוד בהחלשת שלטון הפקידים ובהעברת הכוח לידי נבחרי הציבור, אך פעם אחר פעם היא פועלת בשלומיאליות ומשחקת לידי מי שמעוניינים לבלום כל מהלך. אם המטרה היא לייצר עוד זירת עימות מול בג"ץ, היא אכן תושג: העימות המיוחל יתרחש.
אבל אם המטרה היא לייצר שינוי, הקואליציה חייבת להתעשת. כשהפוליטיקה משתלטת על מערכות השיקולים, נעלמת היכולת להוביל מהלכים אסטרטגיים, ומוקדי כוח חלופיים כמו בית המשפט העליון, הייעוץ המשפטי והפקידות הבכירה רק מהדקים את שליטתם בחיינו.