לאחר אירוע הנפילה בבית שמש, פונו התושבים בתחילת השבוע לבתי מלון בירושלים. קופת החולים כללית, בה חברים מרבית תושבי העיר המפונים, הייתה הראשונה לפתוח מרפאה ייעודית בתוך המלון כדי להבטיח מענה רפואי מיידי ורציף.
עוד כתבות בנושא
על מנת להפוך את התהליך ליעיל ומהיר יותר, וכן על מנת להעניק תחושת ביטחון רפואי ורגשי למפונים המבוהלים, הובא אל המלון ד"ר יונתן ליפשיץ, רופא המשפחה הקבוע במרפאה בבית שמש. הוא נותן מענה רפואי ראשוני, מעניק טיפול ומעקב לחולים כרוניים. מלבד הרופא, מגיעות אל המלון מדי יום שתי אחיות, צוות אדמינסטרטיבי וצוות בריאות הנפש שדואגים לחדש ולספק תרופות וכן נותנים מענה רגשי והתמודדות עם חרדה.
"כשראיתי את ד"ר ליפשיץ שמחתי כל כך, הרגשתי כאילו הנשמה חזרה בי", מספר ירון פרץ (58), מפונה מבית שמש, "הוא כבר מכיר את כל הבעיות הרפואיות שלי כך שאני לא צריך להסביר ולספר לו ממה אני סובל. אם הוא לא היה מגיע היום, אני הייתי מגיע אליו. כבר הייתי בדרך אליו לבית שמש. אני סוכרתי, אז חשוב לי לשמור על איזון. אמרתי לו שאני רוצה בדיקות כדי שחלילה זה לא יתפרץ שוב".
הכי מעניין
מפונים מבית שמש בבית המלון בירושלים | צילום: ללא קרדיט
כאשר הגיעה ההתרעה לטלפון של מאיר עמר (38) הוא התעכב מעט בבית עם אמא שלו ולא הצליח להגיע למקלט השכונתי. מתוך חשש לצאת החוצה בזמן הסכנה, החליט להישאר בבית ולהסתתר תחת המדרגות בבית הפרטי שלהם. "תוך מספר שניות היה בום ענקי. כל החלון של הסלון שהיה לידינו נתלש ועף. הקירות התפוררו, התקרה נסדקה ושקעה, הרעפים של הבית עפו", משחזר עמר בבהלה שעדיין ניכרת.
לדבריו, "אימא שלי התחילה לצעוק מרוב לחץ ולא הצלחנו לנשום. הבית היה מלא אבק. יצאנו מחוץ לבית אל הסמטה, וראינו מולנו את המקלט שנמצא בבית כנסת. מהבית כנסת לא נשאר כלום. במקום המקלט יש חור ענק, הוא שקע וקרס. אנשים צרחו וכולם יצאו מהבתים. ידענו שאחותי ודודה שלי נמצאות במקלט וחשבנו שלא נראה אותן יותר, שאין מצב שמישהו יצא משם חי, מסביב הכל אש, עשן והרס. ראינו את זק"א מגיעים כבר עם השקיות ולוקחים גופות. חשבנו שהכי גרוע קרה לנו, עד שדודה שלי יצרה איתנו קשר ואמרה שהיא פצועה בהדסה ושאחותי פונתה לשערי צדק, אבל ששתיהן בחיים".
עמר מספר שאמנם הטלפון מהדודה הרגיע אותם מעט, אבל הזוועות לא הניחו להם. "ראינו ושמענו את השכנים, משפחת ביטון שגרה מולנו, ששלושת הילדים שלהם יעקב, אביגיל ושרה נרצחו במקלט. גם החבר של הילדים, גבריאל, שתמיד מסתובבים איתו יחד וגר בקומה מתחת, נרצח. ויוסי ואורי, השכנים שלנו, אמא ובן, גם כן נרצחו ואשתו פצועה. אנחנו מכירים את כל האנשים האלה באופן אישי, מילדות. גדלתי איתם. זה קשה לעכל את זה. אני עד עכשיו לא מאמין שמכל הארץ, מכל המקומות, הטיל הזה פגע דווקא בשכונה שלנו. חשבתי שבחיים זה לא יכול לקרות, שזה לא יתפוס אותי".
עוד כתבות בנושא
"עכשיו אנחנו מנסים להתארגן על עצמנו", הוא מוסיף. "הגעתי למלון בלי כלום. אין לנו מברשות שיניים, מכונות גילוח, סבונים, ספוגים, דאודורנט. אין אפילו תרופות, שזה הכי חשוב. למזלנו קופת החולים הגיעה לפה וסיפקה לנו את התרופות הקבועות שלנו. אני צריך תרופות ללחץ דם וחייב לקחת אותם כל יום, אבא שלי צריך לקחת תרופות גם ללב ודאגתי שמא לא יהיו לו תרופות. מבחינה בריאותית הסתדרנו בינתיים".
עמר קיבל גם טיפול פסיכולוגי ראשוני בשל הזוועות שנחשף אליהם. "עם ההגעה למלון הייתי במצב קצת קשה והתפרקתי להם שם. אני שמח שיכולתי לקבל את הטיפול הזה, ואעשה בו שימוש ככל שאוכל. אחותי שנפצעה גם נעזרת באחיות מבריאות הנפש ומדברת איתן".
ד"ר ליפשיץ וירון פרץ, בבית המלון בירושלים | צילום: ללא קרדיט
תמר לאופר, רכזת פסיכיאטריה בכללית ירושלים הייתה מעורבת בהליך כבר מרגע הנפילה בבית שמש, ונערכה כדי להעניק טיפול ראשוני למפונים. "ביררנו לאן הם מתפנים", היא מספת, "והגענו אל המלונות כבר מוקדם בבוקר. פגשנו מגוון רחב של מטופלים שרצו עזרה בכל מיני דברים. חלקם פנו בנושאים של תרופות חסרות, כי הם יצאו מהבית במהירות והשאירו הכל מאחור. אז כמובן שאנחנו מסייעים להם לקבל את התרופות שהם זקוקים להם, אבל גם מעבר לכך, אנחנו דואגים להם אפילו לבגדים ונעליים לילדים".
"חשוב לנו שיהיה להם כל מה שהם צריכים", היא נוסיפה, "וכמובן שתהיה גם התערבות ראשונית בנושא של תגובת דחק (טראומה), אנשים שבאים עם סימפטומים של דופק מהיר, של דריכות יתר. מרבית האנשים הגיעו ככה, אבל מכיוון שהיו עסוקים בעניינים הטכניים, דאגנו שיינתנו מענים מהירים לכל המטופלים בנושא של תגובות דחק ולסייע בפן הדחוף יותר של התגובה שצפה. בהמשך הם יקבלו טיפולים ארוכים ועמוקים יותר. זה אמנם מעט מסובך יותר במלון, אבל בדרך כלל אנחנו מוצאים את הפינה השקטה ובמקרה הצורך נוכל גם לקחת את האנשים החוצה ולעשות את ההתערבות אפילו על הספסל ברחוב".
מפונים מבית שמש בבית המלון בירושלים | צילום: ללא קרדיט