עוד לפני פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', זיהו אנשי בריאות הנפש כי המפקדים הצעירים המשרתים בקבע מתמודדים עם אתגרים נפשיים משמעותיים. הצרכים נפשיים הלכו וגברו, ונדרש היה שינוי משמעותי במענה שהיה ניתן עד אז. מתוך כך, ואחרי עבודת מטה ושינוי תפיסה באופן הטיפול, דרשו להקים יחידה ייעודית שתטפל בנפגעים מתוך ראייה רחבה. דרישה זו הובילה להקמת יחידת ליב"ה לטיפול נפשי באנשי הקבע ומשפחותיהם החל מהשנה השלישית בקבע.
"חלק גדול מהתובנות שלי ושל הקולגות שלי במהלך המלחמה, בעצם הם אלו שיצרו את התשתית של יחידת ליב"ה", מספר רס"ן אמיר גורדון, מפקד יחידת ליב"ה שמשרת בקבע כקב"ן בצה"ל בתשע השנים האחרונות, "את כל העיבודים הקבוצתיים ללוחמים עשינו גם בתוך אזורי לחימה, וזה משהו שחקרנו ולמדנו אותו. כל מה שקשור לטיפול ואיזה סוג טיפול נכון לתת ברמה הפרטנית. גיל הפיקוד בצבא ירד, גם מג״דים, וכל שדירת הפיקוד נהיית צעירה יותר. מפקדים צעירים מקבלים על עצמם עומס ואחריות גדולות מאוד כבר בשלב מאוד מוקדם. ראינו את זה בכל היחידות, והבנו שאנחנו חייבים לתת לחבר'ה האלה פסיכותרפיה. עד אז הם היו מטופלים על ידי קב״ני היחידות, והבנו שצריכים לתת להם משהו על ידי אנשי מקצוע שיהיה להם את הרקע וההבנה הצבאית, אבל שהסביבה והמעטפת תהיה במקום שמאפשר משהו אחר. היום הם מקבלים את המענה הזה ב-82 קליניקות, שפרוסות ברחבי כל הארץ, מהגליל ועד הערבה".
יחידת ליב"ה מעניקה כיום מענה ל-260 קצינים ולוחמים, לצד קצינות נפגעים ואנשי ר"ם 2. 12,570 אנשי קבע טופלו ביחידה בשנת 2025. בין השנים 2023 ועד 2024 התרחשה עלייה של 81% בפניות. בין השנים 2024 ועד 2025 התרחשה עלייה נוספת של 87% בפניות. סך הכל, מספר הפניות החדשות מפרוץ המלחמה עומד על 6,320 איש, מתוכם 1,060 לוחמים.
בימי המלחמה התעסקו אנשי בריאות הנפש בשאלת החזרה הביתה, במסרים שעוד מעט המלחמה מסתיימת ואיך יש לעשות חזרה מדורגת לשגרת היומיום, אפילו על סיום המלחמה ואיך היא תיראה. "מהר מאוד הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך בזה, זאת לא הסיטואציה. ניסינו להגדיר איזשהו תיאום ציפיות – החייל שחוזר הביתה חייב לדבר עם הבת הזוג שלו כבר בשלב הראשון, או אם הוא נשוי, אז גם עם הילדים, וממש לייצר איזשהו תיאום ציפיות לאיך חוזרים הביתה", מספר גורדון.
אי אפשר לתת לפוסט־טראומה להוביל קרב לחיים או למוות. תפילה בחול במלחמת יום הכיפורים. | צילום: גטי אימג'ס
"אנחנו מכירים אירוע של מפקד שקורא ספר לילד שלו לפני השינה, והוא נזכר תוך כדי בסיטואציות שלו בתוך המלחמה, ושואל את עצמו האם אני ראוי עדיין להיות אבא, או האם זה בכלל נכון שאני אקריא לו סיפור? האם אני יכול לעשות בכלל את התפקיד הזה? שאלות שאם אנחנו מתעלמים מהן, אנחנו הן לא יפסיקו להטריד אותנו, ומבלי שתהיה לנו שליטה עליהן. יש גם את המתודה שנקראת 'תורי לנוח עכשיו'. אני מרגיש שחזרתי הביתה, אחרי תקופה מאוד ארוכה שנלחמתי, הגיע זמני לנוח. מבחינת בת הזוג, או בן הזוג, הם אומרים שתורם לנוח אחרי שתפעלו את הבית לבד במשך שבועות וחודשים. אני זוכר איש מילואים שרק חזר הביתה, והוא הרגיש שדבר ראשון שהוא צריך לעשות זה לפגוש שניים מחברי הילדות שלו לבירה. כשהוא אמר את זה בבית, זה התקבל בזעם עצום. שלושה חודשים לא היית בבית, עכשיו אתה, בלילה השני שלך, אתה מבקש לצאת לשתות בירה עם חברים? זה הגיוני?"
איתור צורך ובניית מענה
כחלק מהמענה המורחב, החליטו ביחידת ליב"ה להקים צוותים שייזמו באופן אקטיבי מגע עם אנשי הקבע עוד טרם הפניה שלהם. פרוץ המלחמה גרם לעבודת הצוותים הללו להתרחב באופן משמעותי. "הגענו למסקנה שיש צורך לעשות שינוי של תפיסה ומדיניות כדי לשמור על רלוונטיות, זמינות ומענה מלא. אנשים יכולים לעבור משברים גם בשגרה: מוות של בן משפחה קרוב או אירוע בעל מאפיינים טראומטיים, ולכן יש צורך שהצוותים יאתרו את האירועים הללו", אומרת סגן אלוף טל אשכנזי, מפקדת מכון אנשי הקבע, "בעולם של אנשי הקבע, האתגרים וההסתכלות על מה קורה בתוך העולם שלהם הוא שונה מכלל בתוך המלחמה הצוותים הפרואקטיביים הפכו להיות עסוקים ביתר שאת. הגענו להצלחות ולטיפול במקרים שונים של משברים. כולל סיטואציות של בתים שהגיעו לפירוק הזוגיות, או לינה במקומות נפרדים. בני זוג נתנו הזדמנות והצליחו לעשות תהליכים, גם בזמנים קשים".
"הנחת היסוד הראשונה היא שאיש קבע, משפחה ושירות צבאי, הם לא שלושה סיפורים שונים, זה סיפור אחד שלם שצריך לתת לו את כל המענים. האוכלוסייה. על אחת כמה וכמה בקרב אנשי הקבע שלרוב זאת לא המלחמה הראשונה שלהם – בין אם מתבוננים בריאקציות של הטראומות המוקדמות שהיו להם לפני, ובין אם לוקחים בחשבון את האחוזים המשפחתיים והזוגיים שנשברו בכל מיני בתים. הרציפות של המלחמה לאורך זמן, השחיקה הטבעית שבתוכה, ואובדנים רבים שהם לפעמים לצערנו הרבה מעבר לרק חבר אחד או פקוד אחד, משפיעים עליהם לאורך זמן. הם מתמודדים עם המון בהרבה גבורה ומנסים בכל זאת, הם ומשפחותיהם, לצלוח את היום-יום. אלה חבר'ה שאנחנו רואים אותם הרבה פעמים בתפקוד הקבוע עם כוחות אדירים". את הסדקים והשברים הפנימיים הם מסתירים מסביבתם, עוטים על עצמם את המסכה של המפקד הנערץ.
הטראומות יכולים לרדוף את אנשי הקבע דווקא כשהם צריכים לחזור לשגרת היום-יום. אשכנזי מספרת על מקרה של איש קבע שאחרי פציעה שאילצה אותו להיות בבית החולים זמן ממושך, ולאחר מכן תקופה ארוכה גם במרכז שיקום הרגיש שנפשית הוא לא מצליח לחזור הביתה, לבני משפחתו. "צריך פה איזושהי התערבות אחרת, שמאפשרת לטפל לא רק בו, אלא גם בחששות של בני הבית, ולתווך את האירוע לילדים שלפעמים הם קטנים מדי. היה צריך לבנות מענה שהוא טיפול עבורו, אבל גם טיפול משפחתי וגם טיפול עבור הרעיה, ובנוסף להביא צוות של פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ילדים שמתמחות בטיפול בגיל שהם עוד לא מדברים".
המרכז נותן מענה של כל תחום בבריאות הנפשית, מספרת אשכנזי, פריסת המרכזים הוא על פני שש שלוחות ברחבי הארץ במתקנים אזרחיים. השלוחות מתחלקות לפי זרועות - האוויר, הים, אמ"ן, וגם גיאוגרפיות - צפון, דרום ומרכז, כדי להיות נגישים ופרוסים בכל רחבי הארץ, וכן כדי שיהיה נוח להגיע אליהם גם עם המשפחות. בכל השלוחות הללו מטפלים מכל הסוגים: עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, פסיכולוגיים ופסיכיאטרים. בנוסף, יש עוד 400 מטפלים בכל רחבי הארץ בקליניקות, שגם אליהם מפנים אנשי המקצוע בצבא.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
"יש את המענים שמותאמים למלחמה, כמו משפחות שתפקדו בצורה קצת אחרת מבשגרה, ומענים שמיועדים לקבוצות סביב איזושהי מכנה משותף, או סביב אתגרי חיים משותפים - קבוצות להורים לילדים עם צרכים מיוחדים שחוו אתגרים במהלך המלחמה, קבוצות לליווי של תהליכי פוריות, שרק מעצם העובדה שבני הזוג לא נפגשים נוצרו לא מעט קשיים גם בתחומים האלה וגם בתחום ההורות. אתגר גדול הוא כל הזמן לאתר ולבנות מענה מותאם. אנחנו עובדים בצורה פרו-אקטיבית - כל הזמן מאתרים צורך ובונים גם את המענה, מעבר לכל המענים שכבר קיימים".