בעקבות האזהרות החריפות של בכירי מערכת הבריאות על כך שאשפוזים ממושכים של זרים במערכת הבריאות בישראל גוזלים משאבים אדירים והופכים לעול כלכלי בלתי נסבל, כפי שדיווחנו במוסף יומן לפני שבועות אחדים, נערך השבוע בוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת דיון סוער בדבר ההון שמאבדת מערכת הבריאות בשל אשפוזי זרים ללא כיסוי ביטוחי. מדיניות משרד הבריאות, המחייבת בתי חולים להעניק טיפול דחוף לכל דורש, הופכת את המרכזים הרפואיים לשטח הפקר כלכלי, המנוצל לעיתים באופן ציני בידי מהגרים שנותרו ללא כל כיסוי ביטוחי.
עוד כתבות בנושא
נציגי בתי החולים שהגיעו לוועדה חשפו תמונה מדאיגה: משאבי מערכת הבריאות מבוזבזים ללא יד מכוונת או פיקוח ממשלתי. מיכל יגיל, מנהלת הכספים של בית החולים וולפסון בחולון, הציגה נתונים קשים: בשל מיקומו הגיאוגרפי של בית החולים, סמוך לדרום תל-אביב, הוא סופג נתח עצום מאשפוזי אוכלוסיית הזרים נעדרי המעמד. יגיל חשפה כי החוב המצטבר של וולפסון בגין טיפול באוכלוסיית הזרים, לרבות תושבי הרשות הפלסטינית, עומד על כ-134 מיליון שקל מאז שנת 2012.
ב-2025 לבדה איבד המרכז הרפואי בחולון 11 מיליון שקלים בשל טיפול בזרים. "מה היינו יכולים לעשות בסכום הזה? לרכוש מכשיר אנגיוגרפיה שאנחנו חייבים לצנתורים, וגם מכשיר MRI נוסף כי יש לנו רק אחד", אמרה יגיל. "לחלופין, היינו יכולים לרכוש סורק PET CT או מכשיר לניתוחים רובוטיים מתקדמים, ולתת את השירות לעשרות אלפי האזרחים של מדינת ישראל באזור שלנו. במקום זה, אנחנו מוצאים את עצמנו נושאים לבד בנטל הזה".
הכי מעניין
חלק ניכר מהסכום משויך למתן שירותי חדר לידה לנשים שאינן מבוטחות: מדי שנה נולדים בבית החולים כ-200 תינוקות זרים, ולדברי יגיל זהו שירות שווה ערך ל-3.7 מיליוני שקלים.
הכנות לצנתור בבית החולים וולפסון. | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
עו"ד איריס ארגמן מחטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים הסבירה את המשמעות של אובדן הסכומים הללו לאזרחי המדינה: "עוד PET CT זה פחות זמן לאזרחי מדינת ישראל להמתין לצילום שכל חולה אונקולוגי נדרש לו כדי לדעת מה מצבו. זה הבדל בהמתנה של ימים לעומת שבועות".
ארגוני השמאל שהגיעו לדיון בוועדה טענו כי גישתם של אנשי הרפואה אינה ראויה, שכן הזרים המקבלים את שירותי הרפואה הללו הם אוכלוסיות פליטים הזקוקות לסיוע; נציגי בתי החולים הבהירו כי תלונותיהם פונות לממשלה, אולם הוסיפו שהטענה שמדובר בפליטים אינה בהכרח נכונה.
"יש מהגרים שמגיעים ממדינות שהם יכולים לקבל בהן שירותים רפואיים, ואני לא מדברת על פליטים", אמרה עו"ד דפנה פרי-שרון מבית החולים איכילוב. "יש לנו מטופל מהפיליפינים שמקבל טיפול דיאליזה מבית החולים במשך שנים ארוכות. בין הטיפולים הוא יצא לביקור בפיליפינים וחזר לבית החולים. לאדם כזה לא היה צריך לתת לחזור לפה או להישאר כאן. כמובן לא נפר את זכותו לסודיות ולא נגלה לרשויות ההגירה שהוא נמצא אצלנו, אבל צריך למצוא פתרון חוקי לנושא".
פרי מספרת גם על מטופלת מדרום-אפריקה, שהגיעה ארצה באשרת תייר ושהתה בארץ כחצי שנה. "היא הגיעה אלינו עם מצוקה קשה והייתה צריכה השתלת כבד. לשמחתנו הצלחנו לשפר את מצבה בלי שנדרשה להשתלה. רצינו להטיס אותה בחזרה לדרום-אפריקה, אבל היא סירבה ועזבה את בית החולים", אומרת פרי.
בארץ מוצאה הייתה יכולה המטופלת לקבל טיפול רפואי מצוין: "בדרום אפריקה נמצא אחד מבתי החולים הראשונים בעולם שעשו השתלות כבד, כך שמצבה היה יכול להיות שם טוב מאוד. בטח טוב יותר ממצבה כיום, כשהיא מסתובבת חסרת ביטוח רפואי בישראל. אם היו מוצאים אותה ברחוב, היה אפשר להעביר אותה למדינת מוצאה – אבל ברגע שדרכה בבית החולים, אי אפשר לעשות זאת".
מסדרון באיכילוב. | צילום: יהושע יוסף
ברשות האוכלוסין וההגירה יש יחידה שמטרתה לסייע לאזרחים זרים השוהים בישראל שלא כחוק לשוב לארצם. לזרים כאלה שאין להם כסף לקנות לעצמם כרטיסי טיסה ניתן מימון לטיסה וכן סיוע בהנפקת מסמכי נסיעה. לחלק מהם אף ניתן מענק עידוד בסך 3,500 דולר. אלא שכדי לשלוח חולה בחזרה לארצו יש צורך בהסכמתו המפורשת, ולעיתים קרובות, לפי עו"ד ארגמן, "החולים לא מוכנים לחזור למדינת המוצא, כי בישראל הם מקבלים טיפול טוב יותר או כי אין מי שילווה אותם שם. ולי אסור אפילו להתקשר ליחידה להגירה מרצון ולהגיד שהמטופל לא מוכן ללכת. אני יכולה להתקשר רק אם המטופל אומר במפורש 'רוצה אני'.
"מדינת ישראל עוזרת לאזרחיה שנקלעים לבעיות רפואיות בארצות זרות. אבל כשאני פונה לשגרירויות זרות בישראל לגבי מטופלים זרים, אין לי עם מי לדבר. הייתה לי מטופלת מהפיליפינים שהצלחתי לארגן לה מישהו ממחלקת הרווחה בשגרירות הפיליפינים, שבא לבית החולים ודיבר איתה בשפתה. הוא הגיע בצהריים ואמר לה שלמחרת יבואו לסדר לה טיסה עם ליווי. באותו הערב היא ברחה מבית החולים כדי שלא יחזירו אותה".
בארגוני הסיוע למסתננים ולמבקשי מקלט מחו על כך שמערכת הבריאות מאשימה את החולים. עו"ד דיאנה בארון מעמותת "קו לעובד" סיפרה בדיון על מבקש מקלט מניגריה שעבד בניקיון בשירות עיריית תל-אביב במשך 12 שנה. לדבריה, רק לאחר שהעובד חלה בסרטן נודע לו שהוא לא מבוטח בביטוח רפואי. עו"ד שחר מנדיל מעמותת א.ס.ף, המסייעת למבקשי מקלט ולמסתננים, אמרה שאילו משרד הבריאות היה מאפשר לזרים ביטוח רפואי במחיר סביר, בתי החולים לא היו נאלצים להתמודד עם חובות אבודים.