מבקרים המבקשים לערער את היחסים האסטרטגיים בין ארצות הברית לישראל השתמשו במשך שנים באירוע טרגי יחיד: התקרית ב-1967 של אוניית ליברטי.
עוד כתבות בנושא
למרות חקירות מרובות ומקיפות של שתי המדינות שהגיעו למסקנה שהתקיפה הייתה טעות טראגית שנגרמה עקב זיהוי שגוי בערפל במהלך מלחמת ששת הימים - שעליה התנצלה ישראל רשמית ושילמה פיצויים - היא נותרה נושא שיחה מועדף על אלו המנסים להציג את ישראל כשותפה בלתי אמינה של ארה"ב.
אך האובססיביים לגבי תקרית הליברטי, מתעלמים באופן אוניברסלי ממה שקרה פחות משנה קודם לכן: אחת מה"הכנסות" המודיעיניות הגדולות ביותר בהיסטוריה הצבאית המודרנית, שהועברה ישירות מירושלים לוושינגטון וסייעה להציל חיים אמריקניים.
הכי מעניין
60 שנה, לך תזכור
השבוע לפני 60 שנה בדיוק, באמצע אוגוסט 1966, ביצע המוסד את "מבצע יהלום", מבצע חשאי מורכב שבו ישראל ניהלה את עריקתו של הטייס העיראקי מוניר רדפה, שהנחית מטוס מיג-21 מתוצרת סובייטית חדיש בבסיס אווירי בישראל.
באותה תקופה, המיג-21 היה תעלומה קטלנית למודיעין המערבי. מעל צפון וייטנאם, טייסים אמריקנים סבלו משיעורי שחיקה מדאיגים מול מטוסי יירוט סובייטיים זריזים אלה, משום שלטייסים אמריקנים חסרו נתונים ממקור ראשון על מעטפת הביצועים של המטוס. ארגוני מודיעין מערביים לא הצליחו להשיג אפילו מידע מינימלי עליו. ישראל השיגה את המטוס עצמו, מבלי שהסובייטים אפילו הבינו מה קרה.
מטוס מיקויאן מיג-21 מרוסק לצד טנק במלחמת יום הכיפורים. | צילום: דובר צה"ל
חשוב לזכור שבאותן שנים לא התקיימה ברית אסטרטגית רשמית בין וושינגטון לירושלים. ארצות הברית שמרה על אמברגו נשק דה-פקטו על ישראל, תוך שאיפה לנייטרליות בסכסוך הערבי-ישראלי תוך הגנה על קשרים עם יצרניות נפט ערביות. מכירות הנשק היו מוגבלות מאוד.
צרפת שימשה כספקית הצבאית העיקרית של ישראל עד שהנשיא ג'ון פ. קנדי אישר באופן זמני את טילי הוק ההגנתיים בשנת 1962 והנשיא לינדון ב. ג'ונסון התיר מכירות מוגבלות של מטוסי תקיפה A-4 סקייהוק בשנת 1966.
עוד כתבות בנושא
היחסים השתנו לאחר מכן, לא מתוך צדקה אמריקנית או סנטימנטליות, אלא באמצעות חישוב אסטרטגי קר וקשה. ישראל הוכיחה את הערך שאין לו תחליף בדמות נכסי המודיעין שלה וניסיון הלחימה שלה בעולם האמיתי.
במקום לאגור יתרון מודיעיני זה להישרדותה, ישראל העבירה את המטוס הרוסי לסוכנות הביון של ההגנה האמריקנית. המטוס, שהועבר בחשאי לאזור 51 במסגרת מבצע "Have Doughnut", עבר טיסות ניסוי משותפות שחשפו פגמים הנדסיים סובייטיים קריטיים, כולל נקודות מתות חמורות בחופה והשהיית מצערת המנוע.
ממצאים אלה סייעו לצבא ארה"ב לחדד את טקטיקות הקרב האווירי שלו ונתנו לטייסים אמריקנים תובנות יקרות ערך לגבי היכולות והפגיעויות של מטוסים שתוכננו ברוסיה.
מטוס קרב מסוג ״אדיר״ (F-35i) | צילום: דובר צה"ל
כאשר צרפת הפסיקה בפתאומיות את מכירת הנשק לישראל בשנת 1967, וושינגטון התערבה. היא עשתה זאת לא מתוך נדיבות או מחויבות מוסרית גרידא, אלא משום שישראל הוכיחה את עצמה כשותפה אסטרטגית הכרחית. בשנת 1968, ארצות הברית אישרה את מכירת מטוסי הקרב F-4 פנטום, וביססה ברית המבוססת על תועלת הדדית: חומרה אמריקנית בתמורה לניסויי קרב ישראליים, חדשנות טקטית ומודיעין אזורי שאין שני לו.
לשפוט שותפות היסטורית, בעלת יתרונות הדדיים, אך ורק על פי טרגדיית האש הידידותית הגרועה ביותר שלה, תוך מחיקת תרומות היסטוריות כמו "מבצע יהלום" - זהו רוויזיוניזם חסר תום לב.
עוד כתבות בנושא
כפי שפירט לאחרונה איש המוסד לשעבר והיסטוריון המודיעין אבנר אברהם בעיתון מעריב לציון 60 שנה למבצע נועז זה, ראוי לזכור את הרקורד ההיסטורי במלואו. בשנים שלאחר מכן, ארצות הברית נהנתה רבות מאיסוף המודיעין הישראלי ומהתפתחויות הצבאיות.
מתנת המודיעין של ישראל במהלך המלחמה הקרה הוכיחה שבריתות אסטרטגיות אמיתיות נרקמות לא מתוך צדקה, אלא באמצעות מאמצים משותפים להגן על חיי אמריקנים כשזה הכי חשוב.
עוד כתבות בנושא
