ההצהרות האחרונות של ארדואן מחדדות את הפיכתה של טורקיה מידידה אסטרטגית לאתגר מחריף בשני עשורים בלבד. "האידיאולוגיה הציונית מבוססת על רצח עם, כיבוש והתרחבות", כך הצהיר רק לאחרונה הנשיא הטורקי, שעמד על הצורך "להיאבק בציונות".
עוד כתבות בנושא
כל ישראלי ששומע את התבטאויותיו של ארדואן צריך להיות מוטרד מהכיוון האנטי־ישראלי שבו מצויה טורקיה, ושהחריף בצל המלחמה באזור. הנטייה הזו משתקפת לא רק במפלגת השלטון אלא גם בציבור הטורקי – כך, למשל, בסקר Pew שפורסם לאחרונה הביעו 97 אחוזים מהנשאלים עמדות שליליות כלפי ישראל. זהו אתגר משמעותי, שכן טורקיה היא מעצמה מזרח־תיכונית חשובה עם אוכלוסייה גדולה, צבא מודרני, תעשיות ביטחוניות מפותחות ושאיפות אזוריות.
העוינות הטורקית לא מסתכמת בהצהרות בלבד. מזה זמן משמשת טורקיה כאחד מפטרוניה המשמעותיים של חמאס, בשל הזדהותו הרעיונית של ארדואן עם האחים המוסלמים. בנוסף, טורקיה מעלימה עין מהפיכתה למרכז הלבנת כספים ולהכוונת טרור ביהודה ושומרון עבור חמאס. לכך מצטרפת הדומיננטיות הטורקית במפגני דה־לגיטימציה לישראל, והשפעתה על סוריה ועל מזרח הים התיכון.
הכי מעניין
בין ישראל לטורקיה מתקיימת יריבות גלויה על השפעה אזורית וגלובלית, ויש בישראל מי שכבר מכנים אותה "איראן הבאה" — כאיום אסטרטגי ואולי אף קיומי, על רקע היחלשות הציר השיעי. זוהי אנלוגיה שגויה, שיכולה להזיק לישראל בגיבוש האסטרטגיה האזורית שלה בשנים הקרובות. טורקיה – גם בהובלת ארדואן – מאופיינת בפרגמטיות במדיניות החוץ, ושונה באופן יסודי מהמשטר המהפכני־אידיאולוגי־דתי של איראן. טורקיה אמנם מבקשת השפעה, יוקרה, מרחב תמרון ואינטרסים כלכליים, אבל אלה מבטאים לפני הכל שיקולים מדינתיים, הלוקחים בחשבון מוקדי כוח רבים בתוך טורקיה עצמה.
עוד כתבות בנושא
בשונה מאיראן, טורקיה נתונה להשפעה מערבית אדירה, בשל יחסיה האסטרטגיים עם ארה"ב, חברותה בנאט"ו, קשריה לאיחוד האירופי ותלותה בשווקים המערביים. כך, למשל, למעלה מ-40 אחוזים מהיצוא הטורקי הגיע לאיחוד האירופי ב־2025, וכ-79 אחוזים מכלל היבוא הביטחוני שלה הגיע משלוש מדינות באיחוד האירופי. לא בכדי ארדואן עצמו הסכים לאתחל מחדש את מערכת היחסים עם ישראל במספר הזדמנויות, בין השאר בשל לחץ אמריקני ואירופי.
בין טורקיה לבין ישראל מתקיימים גם יחסים דיפלומטיים וביטחוניים ישירים, גם אם "על להבה נמוכה". במילים אחרות, שתי המדינות יודעות לנהל משברים באופן שקט ולוודא שהם לא יוצאים מכלל שליטה – כפי שממחיש התיאום האופרטיבי של חילות האוויר בשתי המדינות מעל שמיה של סוריה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמשטר בטורקיה של ימינו הוא אמנם סמכותני, אך עדיין מתנהל בתוך מערכת של פוליטיקה אלקטורלית, תקשורת פעילה וקשרים ענפים עם העולם.
מדיניות החוץ של טורקיה מול ישראל שונה מאוד, ומתבססת בעיקר על לחץ, רטוריקה, דיפלומטיה וכוח מוגבל. איראן, להבדיל, השקיעה עשרות שנים בבניית מערך שלוחים מסועף המבוסס על קהילות שיעיות ועל בעלי ברית, ושתכליתו העיקרית היא להילחם בישראל. טורקיה אמנם תומכת פוליטית בחמאס ו"מעלימה עין" מפעולות מסוימות של התנועה משטחה, אך נמנעת – מסיבות ברורות – מתמיכה צבאית מובהקת בחמאס או בארגוני טרור מובהקים.
ארדואן נפגש עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ארכיון | צילום: צילום מסך מיוטיוב
ומעל הכל, לטורקיה אינטרס מובהק להימנע מעימות ישיר עם ישראל, הנתפסת כמעצמה צבאית אזורית בעלת קשרים משמעותיים במערב – ובראשם ארה"ב. לישראל יש פוטנציאל היזק משמעותי מול טורקיה; מנגד, לקשרים עימה יש תועלות רבות: במישור הכלכלי אך לא פחות חשוב מכך עבור טורקיה – להשפעה על הזירה הפלסטנית והסורית.
עוד כתבות בנושא
ישראל אינה צריכה להתעלם מהאיום הטורקי המחריף, אך טוב תעשה אם תביט בו כפי שהוא, בלי להפריז בו ובלי לזלזל בו. טורקיה היא מדינה אסלאמית גדולה, בעלת שאיפות אזוריות ותודעה אנטי־ישראלית, אך היא אינה איראן, וגם לא תהיה כזו; לפיכך, עימות צבאי אינו גזירת גורל. מנופי השפעה רבים יכולים לצמצם את האתגר הטורקי ולאפשר לשתי המדינות להתקיים מתחת לסף העימות הישיר, ואף לנהל יחסים תקינים — גם אם אלה ככל הנראה לא ישובו לתור הזהב של סוף שנות ה־90. אנקרה איננה אבו דאבי, אך היא גם איננה טהראן; כדי להתמודד עימה נדרשת אסטרטגיה מסוג אחר, המתגברת על כשלי האנלוגיה האיראנית.