אחרי שנתיים וחצי של מלחמת התקומה, היא הופכת דומה יותר ויותר למלחמת העצמאות. מלחמת העצמאות אז נמשכה 16 חודשים, מנובמבר 1947 ועד מארס 1949, ומלחמת התקומה כיום עורכת כבר שנתיים וחצי מאז אוקטובר 2023.
שתיהן החלו בהתקפה קיומית על היישוב היהודי בארץ; שתיהן הורכבו ממבצעים שבתחילה נראו כהתקפה או מבצע בודד, אך כלל המבצעים נקראו בסופן "מלחמה": במלחמת העצמאות היו מבצעים רבים, ביניהם מבצע נחשון, הראל, דני, עובדה ועכשיו חווינו את את מבצע "חרבות ברזל", "חיצי הצפון", "מרכבות גדעון" (א' וב'), "עם כלביא" ו"שאגת הארי" - אבל סופם שנעטפו בשם הכולל והכל כך דומה: מלחמת העצמאות/הקוממיות ומלחמת התקומה.
עוד כתבות בנושא
שתי המלחמות החלו בהתקפה ערבית מקומית, אליה הצטרפו צבאות ממדינות ערב. מלחמת העצמאות החלה בפורעים ערבים מקומיים, ואליהם הצטרפו סוריה, מצרים, ירדן, סוריה, עיראק (ובאופן סמלי - לבנון וסעודיה). גם עכשיו החל החמאס ואליו הצטרפו חיזבאללה מלבנון, טרור מיו"ש, מיליציות מעיראק, החות'ים מתימן הרחוקה ואיראן (ביוזמת ישראל). מלחמת העצמאות בשש חזיתות מרכזיות - ומלחמת התקומה בשש חזיתות.
הכי מעניין
אם ברוב המלחמות ישראל נלחמה בחזית ולא בעורף (1956, 1967, 1973 ו-1982), הרי שבשתי מלחמות הקוממיות - העורף היה לחזית. במלחמת העצמאות המלחמה הייתה ממש בתוך ת"א, יפו, חיפה וירושלים - וגם הפעם ת"א, ירושלים וקרית שמונה הותקפו, אך ע"י טילים.
כן, ישנו הבדל ענק בין המלחמות. ישראל של אז הייתה קטנטנה, חלשה, ענייה, עם פחות ממיליון תושבים, וכיום ישראל עם עשרה מיליון תושבים, כלכלה חזקה וההייטק המתקדם בעולם. ישראל של ה'תש"ח הייתה חסרת נשק מינימלי של משוריינים ומטוסים - ומעל הכל, צבא לא מאומן, שהיה בעצם אוסף מחתרות שהתאגדו. בישראל של ה'תשפ"ד, צה"ל הוא אחד הצבאות המאומנים, המנוסים, המחומשים והחדשניים שיש בעולם. אז היינו בעמדת נחיתות ועם סיכויים קלושים - ועכשיו הצבא הישראלי שולט בשמי עזה, לבנון ואיראן.
עוד כתבות בנושא
חוקרי ההיסטוריה בעתיד יביטו על מלחמות ישראל וכנראה יסכמו את המאה האחרונה שלנו כמלחמת מאה השנים או מלחמת מאה ושש השנים של קוממיות ישראל. אנחנו שקועים בכל כך הרבה שמות של מבצעים ומלחמות, אך מבט היסטורי מגלה שהיהודים בארץ ישראל נאלצים להתגונן בפני האויב הערבי כבר 106 שנים. בדיוק לפני 106 שנים, באפריל, פרצו פרעות 1920 שנמשכו בפרעות 1929 ובמרד הערבי של 1933 עד 1936, שהיו בעצם מלחמת אזרחים בין תוקפים ערבים למגינים יהודים. מאז הכרזת האו"ם בנובמבר 1949 ועד היום, ישראל חווה מלחמה כל כעשר שנים וביניהם התקפות טרור כמעט בכל שבוע. תנועות טרור ערביות שינו שמות אך לא שינו את היעד: השמדת היהודים או גירושם מאדמת הארץ.
כל הדורות כאן גדלו על התקווה שהתבררה כאשליה, ש"אחרי המלחמות יבוא שלום". הדור המבוגר כאן היה חדור אשליות שלום, ולא הכין את העם והצבא למלחמת מאה השנים, למוכנות ראויה מול השנאה והנחישות הערבית. הדור הישראלי הצעיר החדש שונה, כי הוא מבין שעל חרבנו נחיה, שרק בכוח נשיג עצמאות וקיום, שצבא ועוצמה הם לחם חוקנו. הדור הצעיר, שהפליא עכשיו בהתגייסותו וגבורתו, הוא הערובה שיבוא יום ואויבינו ייאבדו תקווה להשמידנו, ששלום יבוא על ארצנו רק על ידי ביטחון, עוצמה וגבורה.