תפילין במסדרונות של בתי ספר ממלכתיים, ציציות שמבצבצות מתחת לחולצות, קבוצות וואטסאפ שמתמלאות בפרקי תהילים ותפילות המוניות שהפכו מאז טבח שמחת תורה למחזה מוכר יותר. מלחמת חרבות ברזל הציפה במרחב הישראלי לא מעט ביטויים של אמונה ומסורת, ובקרב רבים נוצרה התחושה שמשהו משתנה גם אצל בני הנוער הלא דתיים. אבל האם מדובר באמת בתנועה של דור צעיר שמתקרב למסורת, או בעיקר בתמונה ציבורית בולטת שמסתירה מציאות מורכבת יותר?
מחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ניסה להעמיד את התחושה הזאת במבחן הנתונים. המחקר מבוסס על סקר שבו השתתפו כ־270 בני נוער יהודים בני 15־18, שאינם מגדירים עצמם דתיים, ואשר גויסו באמצעות שלושה פאנלים שונים. נוער שהגדיר עצמו דתי או חרדי, הוצא מהניתוח. על אף שמשתתפי המחקר לא מהווים מדגם שלם של כלל בני הנוער בישראל, המחקר מאפשר לזהות מגמות עקביות החוזרות גם בקרב אוכלוסיות אחרות שנבדקו במחקרים קודמים.
ובכן, הממצאים בהחלט מציגים תמונה מורכבת: לצד עלייה בתפילות, באמירת תהילים ובנוכחותם של סממנים יהודיים בקרב חלק מבני הנוער, דווקא אצל מי שמגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין" מסתמנת מגמה הפוכה של התרחקות מהמסורת. כדי להמחיש את התמונה, בוודאי שברוח חודש אלול וחגי תשרי, המכון חילק את הממצאים לשמונה קטגוריות, שכל אחת מהן משקפת היבט אחר בשינוי שעובר על הדור הצעיר בישראל מאז השבעה באוקטובר.
הכי מעניין
חיילים ברגע תפילה לפני כניסה לעזה | צילום: אורן כהן
"החברים מסורתיים יותר, לא אני"
אחד הממצאים המסקרנים ביותר במחקר נוגע לפער שבין תפיסת הסביבה לבין ההתנהגות האישית. כמעט מחצית מבני הנוער (46%) שהשתתפו בסקר אומרים כי חבריהם מקיימים כיום יותר מנהגים יהודיים מאשר בעבר, בעוד שפחות מעשירית סבורים שחבריהם מקיימים פחות מסורת. במילים אחרות, התחושה הרווחת היא שהמסורת היהודית נוכחת כיום הרבה יותר מבעבר. אלא שכאשר בני הנוער נשאלים על עצמם מתקבלת תמונה שונה לגמרי: כמחצית מהם אומרים שלא חל אצלם כל שינוי.
מעבר לכך, שיעור המדווחים שהם מקיימים כיום יותר מסורת גבוה רק במעט משיעור המדווחים שהם דווקא מקיימים פחות מסורת. ייתכן שהסיבה לפער הזה היא שמנהגים מסורתיים שנעשים בפומבי - כמו תפילין, ציצית או תפילות - בולטים הרבה יותר לעין, ולכן יוצרים תחושה ציבורית של שינוי רחב בהרבה מהיקפו בפועל. לעומת זאת, ירידה במסורת כמעט שאינה נראית לעין. איש אינו מבחין במי שכבר אינו מגיע לבית הכנסת או הפסיק להדליק נרות שבת.
כשהתפילה יוצאת מבית הכנסת
כאשר בוחנים אילו מנהגים השתנו בפועל, עולה כי התפילה היא הביטוי הבולט ביותר של ההתחזקות. 22% מבני הנוער אומרים שהם מתפללים יותר מבעבר. 14% אומרים שהם קוראים יותר תהילים או תנ"ך. 18% מהבנות מדווחות שהן מדליקות יותר נרות שבת. לעומת זאת, רק 7% מהבנים אומרים שהם מניחים יותר תפילין, ורק 2% מהבנים מדווחים שהם לובשים יותר ציצית.
הממצאים מלמדים כי למרות הנראות הציבורית הגבוהה של תפילין וציצית, העלייה המשמעותית ביותר מתרחשת דווקא במנהגים אישיים ושקטים יותר - תפילה, אמירת תהילים והדלקת נרות שבת. כמעט כל מי שמדווחים שהם מתפללים יותר מאשר בעבר (89% מהם) מאמינים שתפילה יכולה לשנות את המציאות. כלומר, התפילה אינה רק מנהג חברתי אלא גם ביטוי לתפיסת עולם דתית או רוחנית.
אמונה שמצליחה לחצות לפחות חלק מהחומות המפרידות בין המגזרים. כן, המחקר מציין בהמשך כי גם בקרב מי שאינם מתפללים יותר מבעבר, עדיין יש שליש שמאמינים שתפילה יכולה לשנות את המציאות. באופן כללי - 43% מבני הנוער הלא דתיים שהשתתפו בסקר מאמינים (תוצאה משוקללת) שתפילות יכולות לעזור בשינוי המציאות, ו־35% לא מאמינים בכך.
בני נוער ממגזרים שונים נפגשים בירושלים | צילום: באדיבות המרואיינים
הדור שמגלה מחדש את התפילין
בשנים האחרונות הפכה סוגיית התפילין בבתי הספר הממלכתיים לאחד הנושאים המדוברים ביותר בשיח הציבורי, אלא שהנתונים מצביעים על כך שהתופעה כנראה קטנה בהרבה מהרושם הציבורי שנוצר. כאמור, רק 7% מבני הנוער הלא דתיים שהשתתפו בסקר אומרים שהם עצמם מניחים יותר תפילין.
לעומת זאת, כרבע מהם אומרים שחבריהם מניחים יותר תפילין - זהו בדיוק ההבדל שבין התנהגות אישית לבין נראות ציבורית (כמו אחד החברים שמניח תפילין, סרטונים שמופצים, או סיקור בחדשות), שיכולה ליצור תחושה רחבה של שינוי חברתי, הרבה מעבר לשינוי בפועל.
כשרות: המסורת נכנסת גם לצלחת
אחד הפרקים המעניינים ביותר בדו"ח בוחן את הרגלי הכשרות של בני הנוער הלא דתיים. גם כאן מתברר שהמציאות מורכבת הרבה יותר מהחלוקה המקובלת בין "דתיים" ל"חילונים". כמחצית מבני הנוער הלא דתיים (48%) מעידים כי בביתם אוכלים כשר, אם כי ברור לגמרי שבענייני כשרות יש הבדלים ודרגות שונות של הקפדה והתייחסות.
מכל מקום, מעט יותר ממחצית (56%) מהנשאלים אומרים כי הם נמנעים מאכילת מזון לא כשר כגון בשר חזיר או שרימפס, ועוד קבוצה נוספת (7%) משיבה כי היא "משתדלת" להימנע ממזונות כאלה. כלומר, גם כאשר אין הקפדה מלאה על הלכות הכשרות, רבים מבני הנוער מזהים הימנעות ממאכלים מסוימים כחלק מהזהות היהודית שלהם.
גם כאן הפערים בין הקבוצות בולטים מאוד. בקרב בני הנוער המסורתיים שיעורי שמירת הכשרות גבוהים בהרבה, בעוד שבקרב מי שמגדירים עצמם "חילונים לחלוטין" התמונה שונה לחלוטין. למעשה, בכל אחת משאלות הכשרות נוצר כמעט "רצף" ברור, המבדיל בין שלוש קבוצות הזהות - חילונים לחלוטין, חילונים קצת מסורתיים ומסורתיים (86% מהם לא יאכלו בשר חזיר או שרימפס).
נתון זה רק ממחיש עד כמה ההגדרות העצמיות הללו משקפות גם אורח חיים בפועל של בני הנוער. וזה לא הכול: גם באשר לאכילת בשר עם חלב - רוב גדול מאוד של חילונים לחלוטין לא מקפידים על הפרדה כזאת (80%), רוב קטן של חילונים קצת מסורתיים לא מקפידים עליה, ורק מקרב המסורתיים יש רוב גדול שמקפידים עליה (84%).
תנועות הנוער בסכנה. ועידת בני עקיבא. | צילום: צבי אפשטיין
המסורת מתחזקת, אבל לא אצל כולם
כאמור, הממצא הבולט ביותר בדו"ח אינו דווקא ההתחזקות במסורת - אלא הפער ההולך ומעמיק בין קבוצות הזהות השונות: בעוד שבקרב בני נוער מסורתיים ובקרב "חילונים קצת מסורתיים" קיימת נטייה ברורה לדווח על עלייה בקיום מנהגים יהודיים, הרי שבקרב בני הנוער המגדירים עצמם "חילונים לחלוטין" מתקבלת תמונה הפוכה.
רק 4% ממי שמגדירים עצמם חילונים לחלוטין אומרים שהם מקיימים כיום יותר מנהגים יהודיים. לעומתם, 35% אומרים שהם מקיימים כיום פחות מסורת מאשר בעבר. משמעות הנתון היא ש"ההתחזקות" איננה אחידה, וקיים פער בין הקבוצות השונות ביחסן למסורת היהודית. מדובר במגמה שכבר זוהתה במחקר קודם גם בקרב צעירים בגילאי 18־25, וכעת מתברר שהיא קיימת גם בגילאים צעירים יותר.
אבות ובנים: התפוח לא נופל רחוק מהמסורת
רוב בני הנוער שהשתתפו בסקר מעידים שרמת המסורתיות שלהם דומה לזו של הוריהם. שיעור דומה - כחמישית - אומרים שהם מסורתיים יותר מהוריהם, וכחמישית אומרים שהוריהם מסורתיים מהם. במילים אחרות, אין עדות ל"מרד דתי" של הדור הצעיר לכאן או לכאן.
מעט מאוד בני נוער חילונים לחלוטין מעידים שהם מסורתיים יותר מהוריהם (1%). 77% מהחילונים לחלוטין מעידים שהם בערך כמו הוריהם בהקשר שמירת המסורת .לעומת זאת, שיעור גדול למדי של בני נוער מסורתיים מעידים שהם יותר מסורתיים מהוריהם (40%).
ממצא זה מלמד שוב על הפער בין מי שבאים מבתים שמלכתחילה יש בהם מעט קיום של מנהגי מסורת יחסית לקבוצות אחרות, וכאלה שיש בהם יותר קיום של מנהגי מסורת. גם כאשר משווים בפועל בין הרגלי החיים של בני הנוער לבין נתונים קודמים על מבוגרים, מתברר כי ברוב התחומים קיימת דמיון רב.
ודוגמה: הדלקת נרות שבת, צום יום הכיפורים, ארוחת ליל שבת, ליל הסדר, נרות חנוכה והרגלים נוספים. במרבית המקרים בני הנוער אינם יוצרים זהות חדשה לחלוטין, אלא ממשיכים במידה רבה את הדפוסים של הבית שבו גדלו.
שלושה בני נוער קוראים ספר ביריד ספרים לילי בגן הפעמון, כחלק משבוע הספר העברי | צילום: סופי גורדון / פלאש 90
מאמינים יותר ממה שנדמה
מעט יותר ממחצית (55%) מבני הנוער הלא דתיים אומרים שהם מאמינים באלוהים, אולם מאחורי הממוצע מסתתרים פערים גדולים מאוד. בקרב המסורתיים כמעט כולם מאמינים (90%), בעוד שבקרב בני הנוער המגדירים עצמם חילונים לחלוטין רק 23% מאמינים, ו־43% הצהירו שאינם מאמינים.
השוואה למחקרים קודמים של JPPI ולסקרים אחרים מעלה כי אין עדות לעלייה משמעותית בשיעור המאמינים בעקבות המלחמה. גם כאן, כמו בתחומי המסורת האחרים, מסתמן שהשינוי מתבטא בעיקר בהעמקת מגמות קיימות.
האם מזרחים מסורתיים יותר מאשכנזים?
בבחינת התשובות לפי קבוצה עדתית עפ"י הגדרה עצמית (אשכנזים, מזרחים/ ספרדים או מעורבים), עולה שרוב הצעירים שמגדירים את עצמם חילונים לחלוטין הם אשכנזים (58%), ולעומת זאת רוב המסורתיים הם אכן מזרחים (59%).
ממצאים אלה בקרב בני הנוער דומים במידה רבה לממצאים של סקרים ומחקרים קודמים: 54% מהחילונים לחלוטין אשכנזים בקרב המבוגרים, לעומת 58% בסקר הנוער. 62% מהמסורתיים הם מזרחים בקרב המבוגרים, לעומת 59% בקרב הנוער.
גם בבחינה של מנהגים שמתקיימים בבתים בקטגוריות שונות, ניכרת קורלציה גבוהה למדי בין הקטגוריה האשכנזית לקטגוריה של חילונים לחלוטין, ובין הקטגוריה המזרחית לבין הקטגוריה של מסורתיים, ובין הקטגוריה של חילונים קצת מסורתיים לבין הקטגוריה של מעורבים.
ד"ר שוקי פרידמן | צילום: אוליביה פיטוסי
בשיחה עם מקור ראשון, מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), ד"ר שוקי פרידמן, התייחס לנתונים המפתיעים והסביר מה עומד מאחוריהם, כיצד הם באים לידי ביטוי במציאות הישראלית, ואיזו תמונה רחבה יותר הם מציירים על הדור הצעיר.
מה המשמעות של הנתונים של הסקר שלכם? מה זה אומר על הנוער הישראלי?
קודם כל, הנתונים מורכבים. מצד אחד אנחנו רואים שמי שרואה את עצמו חילוני דווקא מתרחק מעט מהדת. אבל מצד שני כל מי שהזהות שלו היא לא לגמרי חילוני מתקרב. בתפיסות העולם שלו וגם באימוץ פרקטיקות דתיות. דמוגרפית, רוב הנוער היום הוא לא חילוני. לכן המשמעות היא שגם הנוער המסורתי, הוא כבר מסורתי יותר.
זה מנבא משהו לעתיד של מדינת ישראל?
המכון למדיניות העם היהודי מנסה להבין את החברה הישראלית באמצעות "מדד החברה הישראלית" - סקר חודשי שאנחנו עושים כבר שלוש שנים. לכן יש לנו תמונה די טובה של מה קורה בישראל. נכון שקשה לדעת כמה מהנערים האלו יתמידו בהתחזקות שלהם, אבל ברור שהתופעה הזו לא מאפיינת רק צעירים אלא גם את השכבות הבוגרות יותר. גם שם אנחנו רואים התחזקות בקבוצה המסורתית.
מדובר בשינוים חיוביים?
זו כמובן שאלה ערכית, כלומר של נקודת מבט על מהי הזהות היהודית ומהם ביטוייה הרצויים במדינת ישראל. מה שברור הוא שחלק מהמשימה של הדור שלנו, ואנחנו במכון עוסקים בזה הרבה, היא לעצב זהות יהודית שתתיישב עם ערכים דמוקרטיים, כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות יהודית, דמוקרטית וגם ליבראלית.
עוד כתבות בנושא
