פעם בשבוע הם עוזבים את הכיתה, לובשים אפוד הצלה ויוצאים אל המים. מבחוץ, שיט, חתירה או גלישה יכולים להיראות כמו הפוגה מיום הלימודים. בתוכנית "זיו נעורים", לעומת זאת, הים משמש כיתת לימוד מסוג אחר: מקום שבו מתמודדים עם פחד, לומדים לעבוד בצוות, מקבלים אחריות ובעיקר חווים הצלחות.
כעת, לקראת פתיחת שנת הלימודים, סקר שערכה העמותה בקרב בוגרי התוכנית מנסה לבדוק מה נשאר מכל זה גם אחרי שיורדים מהסירה. אחד הנתונים הבולטים בו אינו קשור לגלישה או לשיט: 39% מהמשיבים אמרו שהתרומה המשמעותית ביותר שקיבלו מהתוכנית הייתה עלייה בביטחון העצמי ובתחושת המסוגלות.
התוכנית פועלת כיום ב־14 מרכזים ברחבי הארץ ומלווה, לדברי העמותה, אלפי תלמידים מבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. בניגוד ליום פעילות חד־פעמי, מדובר בתהליך שנמשך לאורך זמן ומשלב פעילות ימית עם ליווי חינוכי קבוע.
הכי מעניין
זיו נעורים: התוכנית לחיזוק בני נוער באמצעות פעילות ימית | צילום: אידו פדלון
מהסירה בחזרה לכיתה
הרעיון מאחורי התוכנית הוא להשתמש במשימות שמציב הים כדי ליצור חוויות הצלחה שאפשר לקחת אחר כך גם למקומות אחרים.
תלמיד שמתקשה בתחילה להיכנס למים, להחזיק משוט או להשתלב בצוות יכול לקבל משימה מדורגת, להתנסות בה שוב ושוב ולגלות שהוא מסוגל לעמוד בה. בהמשך הוא עשוי להפוך לזה שמסייע לאחרים או מוביל חלק מהפעילות.
ב"זיו נעורים" אומרים כי הים הוא האמצעי ולא המטרה. העבודה מכוונת לפיתוח עצמאות, אחריות, עבודת צוות, מנהיגות ויכולת להתמודד עם תסכול – מיומנויות שאמורות ללוות את המשתתפים גם כשהם חוזרים לבית הספר.
לפי סקר הבוגרים שערכה העמותה, שליש מהמשיבים דיווחו על שיפור בנוכחות שלהם בבית הספר, 60% אמרו שהנוכחות נותרה יציבה ו־8% דיווחו על ירידה. 40% ציינו גם שיפור בהתנהגויות בריאותיות ואימוץ אורח חיים חיובי יותר.
הנתונים מבוססים על דיווחי הבוגרים עצמם ואינם מוכיחים שהתוכנית לבדה היא שגרמה לשינויים. עם זאת, הם מצביעים על האופן שבו המשתתפים תופסים בדיעבד את השפעתה על חייהם.
זיו נעורים: התוכנית לחיזוק בני נוער באמצעות פעילות ימית | צילום: אידו פדלון
ככל שנשארו יותר – שביעות הרצון עלתה
נתון נוסף בסקר נוגע למשך הזמן שבו השתתפו בני הנוער בתוכנית.
בקרב מי שהשתתפו במשך שנה אחת עמדה שביעות הרצון הממוצעת על 4.44 מתוך 5. בקרב מי שהמשיכו לשנה שנייה היא עלתה ל־4.70, ובקרב מי שהתמידו יותר משנתיים – ל־4.78.
בסך הכול, 93% מהבוגרים שהשתתפו בסקר אמרו כי היו ממליצים על התוכנית לאחרים, ושביעות הרצון הכללית עמדה על 4.54 מתוך 5.
גם הקשר עם הים עצמו לא בהכרח מסתיים יחד עם התוכנית: כמחצית מהמשיבים סיפרו כי המשיכו לעסוק בפעילות ימית לאחר שסיימו את המסלול. 47% אמרו שהם עדיין שומרים על קשר עם חברים מהקבוצה או עם אנשי הצוות – לעיתים גם שנים לאחר סיום הפעילות.
זיו נעורים: התוכנית לחיזוק בני נוער באמצעות פעילות ימית | צילום: אידו פדלון
הים הוא האמצעי, לא המטרה
אחת הנקודות שעליהן מדגישים בעמותה היא הקשר המתמשך עם המדריכים. במקום להגיע לפעילות אחת ולחזור לכיתה, המשתתפים פוגשים לאורך זמן צוות קבוע שמכיר אותם, מציב בפניהם אתגרים ועוקב אחר ההתקדמות שלהם.
המשימות נבנות בהדרגה. הצלחה אינה חייבת להיות גלישה מושלמת או ניצחון בתחרות; עבור תלמיד אחד היא עשויה להיות הכניסה הראשונה למים, עבור אחר היכולת לסמוך על חברי הקבוצה, ועבור תלמיד אחר – לקבל אחריות על משימה ולבצע אותה בעצמו.
הגישה הזאת מבקשת להחליף את השאלה "במה התלמיד מתקשה?" בשאלה "איפה אפשר לתת לו הזדמנות להצליח?".
במובן הזה, דווקא היציאה מהמרחב הבית־ספרי המוכר מאפשרת לעיתים לשנות את התפקידים שהתקבעו בכיתה. תלמיד שרגיל לראות את עצמו כמי שלא מצליח יכול לגלות במים יכולת אחרת – ובהמשך להביא את התחושה הזאת גם בחזרה לבית הספר.
עוד כתבות בנושא
מיוצאי שייטת 13 ל־14 מרכזים ברחבי הארץ
עמותת זיו נעורים הוקמה לפני יותר מ־26 שנה על ידי יוצאי שייטת 13, לזכר חברם זיו לוי ז"ל, ופועלת בתחום מניעת הנשירה ממערכת החינוך.
במהלך השנים פיתחה העמותה מודל המשלב שיט, שחייה, חתירה וגלישה עם עבודה חינוכית מתמשכת. לצד הפעילות עם תלמידים היא הרחיבה בשנים האחרונות את פעילותה גם למשפחות מפונים ושכולות, למתמודדים עם פוסט־טראומה משירות צבאי וללוחמים בסדיר ובמילואים.
אבל עם פתיחת שנת הלימודים המתקרבת, הסיפור של בני הנוער מחזיר את הדיון למקום בסיסי יותר: לא כל מה שתלמיד צריך ללמוד נמצא בספר או נמדד במבחן.
ולפעמים, כדי לגלות שהוא מסוגל ליותר ממה שחשב, צריך קודם להוציא אותו מהכיתה – ולתת לו משוט.
עוד כתבות בנושא
