הנתונים שפרסם השבוע אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר צריכים להדאיג כל מי שעתידה של מדינת ישראל חשוב לו: בתוך שני עשורים בלבד הידרדרה ישראל מהמקום השלישי במדינות ה-OECD בשיעור בעלי ההשכלה האקדמית למקום ה-20 - מתחת לממוצע המדינות המפותחות.
עוד כתבות בנושא
זהו אינו רק נתון סטטיסטי. זהו סימפטום לתהליך עמוק יותר, שעלול להשפיע על הכלכלה, על מערכת הבריאות, על החדשנות, על הביטחון הלאומי ועל יכולתה של ישראל להמשיך ולהוביל בעולם.
במשך עשרות שנים התגאתה ישראל בכך שהמשאב החשוב ביותר שלה אינו נפט, גז או מחצבים, אלא האנשים. ההון האנושי היה המנוע שהפך את ישראל למעצמת חדשנות, לאומת הסטארט-אפ ולמדינה שמצליחה להתחרות בכלכלה העולמית למרות גודלה הקטן ואתגריה הביטחוניים.
הכי מעניין
אולם הון אנושי אינו משאב טבע. הוא אינו מתחדש מעצמו. הוא דורש השקעה מתמשכת בחינוך, בנגישות להשכלה גבוהה, במחקר ובפיתוח, ובהסרת חסמים המונעים מצעירים מוכשרים לממש את יכולותיהם.
אחד האתגרים הגדולים ביותר של ההשכלה הגבוהה כיום הוא שינוי המציאות של הדור הצעיר. סטודנטים רבים משלבים עבודה במשרה מלאה לצד לימודיהם ומתמודדים עם יוקר מחיה גבוה, משרתי מילואים רבים נאלצו להפסיק או לדחות את לימודיהם, ואחרים כלל אינם בטוחים שהשכלה אקדמית תעניק להם יתרון בשוק העבודה המשתנה.
דווקא משום כך, האחריות שלנו כמוסדות אקדמיים גדולה מאי פעם. האקדמיה אינה יכולה להסתפק עוד בהעברת ידע בלבד. עליה להעניק לסטודנטים כלים לעולם המשתנה: חדשנות, חשיבה ביקורתית, מיומנויות דיגיטליות, עבודה רב-תחומית, יזמות וחיבור אמיתי לשוק העבודה ולצרכים של החברה.
השכלה גבוהה אינה מותרות — היא מנוע צמיחה לאומי. כל בוגר נוסף במקצועות הבריאות, ההנדסה, הטכנולוגיה, המשפטים, החינוך או השיקום הוא השקעה בחוסנה של מדינת ישראל. בתקופה שבה ישראל מתמודדת עם מחסור באנשי מקצוע במערכת הבריאות, עם מהפכת הבינה המלאכותית ועם אתגרים כלכליים וחברתיים מורכבים, איננו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על דור שלם של צעירים.
אך האחריות אינה מוטלת רק על המוסדות האקדמיים. מדובר במשימה לאומית המחייבת שיתוף פעולה בין הממשלה, מערכת החינוך, האקדמיה, התעשייה והמעסיקים. יש להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה, לעודד אוכלוסיות נוספות להשתלב באקדמיה, לחזק את הקשר בין הלימודים לשוק העבודה ולבחון דרכים להבטיח שהשכלה תהיה מסלול אמיתי לצמיחה אישית ולאומית.
עוד כתבות בנושא
במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים אנו רואים מדי יום כיצד האקדמיה יכולה להיות מנוע לשינוי. כאשר מחקר הופך לפתרון, כאשר סטודנטים מפתחים טכנולוגיות המסייעות לאנשים עם מוגבלויות, וכאשר שיתופי פעולה עם בתי חולים, רשויות מקומיות והתעשייה יוצרים השפעה ממשית — ההשכלה הגבוהה מממשת את ייעודה.
הירידה בדירוג היא תמרור אזהרה, אך היא אינה גזירת גורל. ישראל ידעה בעבר להתמודד עם אתגרים גדולים בהרבה באמצעות השקעה באנשים שלה. אם נבחר לראות בהשכלה הגבוהה תשתית לאומית ולא רק מערכת חינוך, נוכל להפוך את המגמה ולהבטיח שגם הדור הבא ייהנה מהיתרון שהפך את ישראל למה שהיא.
המדינה חייבת לראות בהשכלה הגבוהה השקעה אסטרטגית ולא הוצאה תקציבית. עליה להרחיב את הנגישות ללימודים באמצעות הגדלת המלגות והסיוע הכלכלי, לעודד לימודים בתחומים שבהם קיים מחסור לאומי, כמו מקצועות הבריאות, ולהעמיק את שיתוף הפעולה בין האקדמיה, התעשייה והמגזר הציבורי. במקביל, יש להשקיע בתשתיות מחקר, בחדשנות ובהכשרת דור העתיד, כך שהאקדמיה תמשיך להיות מנוע לצמיחה כלכלית, לחוסן חברתי וליתרונה היחסי של ישראל בעולם.
עוד כתבות בנושא
השקעה בהשכלה גבוהה היא השקעה בביטחון הלאומי, בכלכלה ובחוסנה של החברה הישראלית.
השאלה אינה רק באיזה מקום אנחנו מדורגים היום. השאלה היא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות בעוד עשרים שנה.