למה תלמידי ישראל לומדים יותר מאחרים ועדיין יודעים פחות

צוותי החינוך עובדים ארבעה־חמישה ימים השבוע, התלמידים לומדים שישה | הפער הזה מגביר את הביקוש למורים ופוגע באיכות ההוראה, אך הפתרון שהציע השר קיש, הקטנת הכיתות, רק יעצים את המשבר

פתיחת שנת הלימודים בבית הספר "גמלא" בקצרין, השבוע. למצולמים אין קשר לכתבה | חיים גולדברג - פלאש 90

פתיחת שנת הלימודים בבית הספר "גמלא" בקצרין, השבוע. למצולמים אין קשר לכתבה | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90

תוכן השמע עדיין בהכנה...

הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) פרסם השבוע את הדו"ח הבינלאומי למצב החינוך. הדו"ח סוקר 38 מערכות חינוך בעולם, ובכללן את מערכת החינוך בישראל.

נתון מעניין בדו"ח מתייחס לימי החופשה במערכות החינוך. תחושת הבטן של ההורים בישראל היא שיש לילדיהם חופשים ארוכים, ואחרי יולי־אוגוסט הם בוודאי יסכימו פה אחד שהחופשים ארוכים מדי. אך ההורים ודאי יופתעו לשמוע שישראל ניצבת במקום הראשון במספר ימי הלימוד בשנה - כלומר, תלמידי ישראל הולכים לבית הספר יותר ימים בשנה מתלמידי כל מדינה אחרת ב־OECD.

ברובן המוחלט של המדינות לומדים חמישה ימים בשבוע, ובממוצע כ־186 ימים בשנה. אך במרבית בתי הספר בישראל לומדים עדיין במתכונת של שישה ימים בשבוע, ולומדים בסך הכול (בבית הספר היסודי) 214 ימים בשנה.

הכי מעניין

יכולנו לשער שאם תלמידי ישראל לומדים כל כך הרבה, הם ודאי מובילים בהישגיהם. אלא שמבחנים בינלאומיים מלמדים שישראל צוללת למטה בהישגי התלמידים. לומדים יותר - יודעים פחות.

יש זמן, יש כסף, אין הישגים. פתיחת שנת הלימודים (למצולמים אין קשר לכתבה) | אבשלום שושני - פלאש 90

יש זמן, יש כסף, אין הישגים. פתיחת שנת הלימודים (למצולמים אין קשר לכתבה) | צילום: אבשלום שושני - פלאש 90

כיצד יכול להיות שילדינו נמצאים בבתי הספר יותר מכל תלמיד אחר במדינות המתקדמות, אך עדיין מדשדשים בהישגיהם? הסבר לפרדוקס הזה אפשר למצוא ממש מתחת לפנס: ריבוי ימי הלימודים לא רק שאינו מיטיב עם מערכת החינוך, הוא ממש מזיק לה.

כאשר משרת מורה דורשת נוכחות של ארבעה או חמישה ימים בשבוע בבית הספר, והתלמידים לומדים שישה ימים בשבוע, נוצר באופן טבעי פער מובנה וביקוש למורים נוספים. כאשר הביקוש למורים גבוה, רף הכניסה להוראה יורד.

עוד כתבות בנושא

לפי נתוני אגף השכר במשרד האוצר, בעשור שעבר גדל מספר המורים בכ־31 אחוזים - פי שניים מהצמיחה במספר התלמידים. האינפלציה במורים קשורה הדוקות בירידה באיכותה של ההוראה. תנאי הסף לכניסה למכללות להוראה יורדים בהתמדה, וכך מערכת החינוך יוצרת במו ידיה את הקשר הגורדי בין ריבוי שעות ההוראה, המחסור במורים והורדת רף ההוראה בכיתה. כאשר מכניסים לכיתה מורים מכל הבא ליד, מה הפלא שהישגיהם של תלמידי ישראל נמצאים בירידה?

לא רק במספר ימי הלימודים ניצבת ישראל במקום הראשון בדו"ח ה־OECD, אלא גם בהוצאה על החינוך, במונחי שיעורה מתוך התוצר. כך שאם חשבתם שהפתרון הוא עוד תקציב - חשבו שוב. מערכת החינוך בישראל איננה זקוקה לעוד כסף, היא משוועת להתייעלות.

משרד החינוך הגיב לדו"ח והבטיח להשקות את הצמאים בחומץ. במקום לצמצם את ימי הלימוד כך שנוכל להעלות את איכות ההוראה, להעלות שכר למורים המעולים ולהיפרד לשלום מהמורים המיותרים, להתייעל, לצמצם את הפקידות הענפה של המשרד ולהזרים את התקציב העצום אל השטח – במקום כל אלה הבטיח השר קיש להקטין את הכיתות. מהלך כזה הוא בעל משמעות ברורה: הורדת רמת ההוראה עוד יותר - והוצאה של מיליארדי שקלים על בינוי כיתות.

שוב ושוב משרד החינוך מנהל באופן כושל את תקציב הענק שלו, ובנוסף נכשל בניהול המשאב החשוב ביותר במערכת החינוך - המורים. נראה שהמשרד לא הפנים את הנזק בכך שישראל קטפה את המקום הראשון במספר ימי הלימוד בשנה. ויתור על הוראה בימי שישי והתאמת שבוע העבודה של המורה לשבוע הלימודים של התלמידים ידרשו אומץ, אבל ייטיבו עם המערכת ויאפשרו להעלות את רמת ההוראה. נקווה שבדו"ח הבא ישראל תזכה במקום הראשון לא במספר ימי הלימוד, אלא באיכות ההוראה והלמידה.

ד''ר נעמה אבידן היא חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת