בתחילת השבוע יצאה רשות שוק ההון בהכרזה דרמטית על מודל חדש שהיא מציעה להצלת הביטוח הסיעודי הגירעוני של קופות החולים בישראל. לפני שנבין את ההצעה ונסביר מדוע מדובר בצעד דרמטי, קצת רקע. ביטוח סיעודי נועד לתת מענה לאדם המתמודד עם קושי פיזי או קוגניטיבי בביצוע פעולות שגרה בסיסיות, והוא זקוק לסיוע כדי לבצען. העלות החודשית לטיפול באדם סיעודי מוערכת בין עשרת אלפים שקלים לטיפול ביתי, ועד כ־15 אלף שקלים לטיפול במוסד. אלה סכומים גבוהים שמעטים יכולים לספוג.
בישראל קיימים 5.2 מיליון איש המבוטחים בביטוח סיעודי קבוצתי של קופות החולים. עד לאחרונה, תמורת סכום (שהולך ועולה עם הגיל) של כמה עשרות שקלים בחודש לתקופה של עד 5 שנים, ניתנה קצבה לחולים סיעודיים שעומדים בקנה המידה הרלוונטי, בסכום של כ־6,000 שקלים בחודש. אלא שהמודל הזה היה בעייתי מיסודו. כשלים מבניים הפכו אותו לבלתי יציב, והוא הלך וקרס. מדובר למעשה בביטוח הדדי, המתבסס על סבסוד בין־דורי – הצעירים משלמים כדי לממן את המבוגרים. במודל הזה, חברות הביטוח הפכו גורם מתפעל בלבד ולמעשה אינן נושאות בסיכון.
כידוע, תוחלת החיים עולה. אנחנו חיים יותר שנים, וככל שהגיל מתקדם, הסיכון להפוך לסיעודי עולה פי כמה. גם מי שכבר הגיע למצב סיעודי, חי שנים רבות יותר. לפי נתוני קופות החולים, בשנים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים בהיקף התביעות שמוגשות, וכן באלה שמאושרות. הכספים שנצברו בקופות התרוקנו, והביאו את הקרנות לגירעונות מסוכנים.
הכי מעניין
בלית ברירה, לפני כשנה וחצי החלה רשות שוק ההון להקשיח את תנאי הזכאות לביטוח, וכן להפחית את הפיצוי שמשולם למבוטח. כך למשל הוחלט שתקופת ההמתנה, כלומר פרק הזמן מהתרחשות האירוע הביטוחי ועד לקבלת הפיצוי הכספי, תוארך מחודשיים לחצי שנה. באופן זה צומצם מספר החודשים לתשלומי ביטוח. גם היקף התגמול הכספי הופחת כדי להציל את המערכת – קצבת הסיעוד החודשית הופחתה מכ־6,100 שקלים ל־5,000 שקלים בלבד – וגם הגדרות הזכאות להכרה באדם כסיעודי הוקשחו.
מדובר בהרעת תנאים קולקטיבית ובפגיעה בציבור הישראלי, שגם כך מתקשה להתמודד עם העלויות הגדולות של הטיפול במצב סיעודי. אבל מתברר שגם הגזירות הללו לא הספיקו כדי לרפא את הבעיה. הם לא העניקו פתרון ולא העלימו את המשבר, אלא רק דחו את הקץ.
אז מה בעצם מציעים לנו עכשיו?
על פי התוכנית שרשות שוק ההון מנסה לקדם, הביטוח הסיעודי יעבור שינוי דרמטי ויהפוך למשהו שדומה יותר לקרן פנסיה. מתוך רצון להגיע לפתרון קבע ארוך־טווח, הכיסוי הכלכלי יהיה מבוסס על שילוב מובנה בין ביטוח לחיסכון.
נכון להיום, כ־85% מתביעות הסיעוד מתרחשות מעל גיל 70, גיל שהחל ממנו גם עולה משמעותית הסיכון להיכנס למצב סיעודי. המודל שגיבשה רשות שוק ההון קובע רף גיל של 55, שיפריד בין המבוטחים הצעירים למבוגרים. בני 55 ומעלה ימשיכו במתכונת הדומה למצב הקיים פחות או יותר, והביטוח שלהם ינוהל על ידי גוף ממשלתי מפוקח. במקביל, המבוטחים הצעירים, מתחת לגיל 55, יבוטחו במודל שונה לחלוטין. כל אחד מהם יחזיק במוצר שכולל כאמור חיסכון וגם ביטוח, והם יתפלגו בין חברות הביטוח השונות בהליך תחרותי. כלומר, החל מגיל מוקדם, לכל מבוטח כזה תהיה מעין תוכנית חיסכון שמדי חודש יופקדו אליה כספים שיהיו מיועדים למצב סיעודי בגיל מתקדם. במקרה שבו אדם הפך חלילה סיעודי בגיל מוקדם, הוא יכוסה על ידי חברת הביטוח.
במודל החדש שמקדמת הרשות, החיסכון יחל כבר מגיל צעיר. הרעיון הוא להמיר את דמי הביטוח החודשיים שהמבוטח משלם כיום לקופת החולים, להפקדה בחיסכון אישי מנוהל וצובר תשואה. במודל הזה, בהתחשב באופק ההשקעה הארוך של עשרות שנים, והריבית־דריבית הנצברת, אותם צעירים צפויים להגיע לסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים, שיאפשר להם לקבל בעת הצורך גמלה חודשית השווה לסכום הגמלה הקיים כיום בקופות.
לא לחכות למדינה
חשוב לומר: עצם העובדה שרשות שוק ההון גיבשה הצעה לפתרון ארוך־טווח לאחר שנעשתה עבודה מקיפה בנושא, במטרה להציב חלופה למצב הבעייתי המתמשך – היא דבר מבורך. עם זאת, עדיין מרחפים בתוכנית החדשה לא מעט סימני שאלה ונקודות לא פתורות. הרי גם במודל הנוכחי יש צורך במימון של מיליארדים לאותם בני 55 ומעלה – מהיכן יגיע הכסף? איך בדיוק יחולקו הצעירים בין חברות הביטוח השונות? האם הביטוח המדובר יוצע כמוצר וולונטרי, או שהוא יהיה חובה לכלל האזרחים? ומה לגבי תשלומים שכבר בוצעו עד היום לטובת הביטוח הסיעודי במשך עשרות שנים – למשל, מבוטחת בת 50 שמשלמת על ביטוח סיעודי כבר 20 או 30 שנה, תתחיל שוב מאפס? ובהנחה שלא, איך בדיוק יתבצע החישוב? על שאלות אלה ואחרות יהיה צורך לתת מענה.
בנוסף, תהיה גם עבודה לשכנע את כל גורמי המקצוע ומשרד האוצר. כנראה גם לא יהיה מנוס מקידום הליך חקיקה, כך שהתמונה תתבהר רק אחרי הבחירות וכינון הממשלה החדשה.
בינתיים, הנה שני דברים שכדאי לכל משק בית לדעת בעניין הזה. הרעיון של חיסכון לטובת מקרה סיעוד אינו חדש, והוא עלה בעבר גם בטור זה. כן, רובנו מתוחים עד הקצה – הוצאות המחיה השוטפות, המשכנתא, הגזירות הכלכליות שמחכות לנו אחרי הבחירות. אבל עד שלא יימצא פתרון מערכתי שבאמת נותן מענה לאזרחי ישראל, נראה שאין מנוס מ"לצבוע" תוכנית חיסכון, קרן השתלמות או כל חיסכון אחר שיש לנו, לוותר על תוכניות אחרות שייעדנו לכסף הזה, ולהגדיר אותו כ"ביטוח סיעודי" שלנו, גם אם מדובר במענה חלקי. זה לא פתרון מוצלח, והוא לא משחרר את המדינה מלמצוא פתרון קבע, אבל הוא כנראה נצרך, לפחות עד שתהיה אלטרנטיבה סבירה.
בנוסף, עד כמה שהביטוח הסיעודי הנוכחי הוא בעייתי, כל עוד הוא קיים, חשוב שלא להישאר בלעדיו. לא רבים יודעים למשל שעד גיל 18 הביטוח הזה ניתן חינם, אך כדי שהילד יהיה מבוטח בפועל, צריך לפנות לחברת הביטוח שעובדת עם קופת החולים ולהירשם. ספק אם קופות החולים דואגות לתזכר הורים לרשום את ילדיהם ולוודא שהם רשומים. הנקודה הזו משמעותית במיוחד בעת מעבר בין קופות החולים. ברישום הילדים לביטוח סיעודי יש צורך בקבלת אישור של החברה המבטחת, והתהליך הזה עלול לקחת גם כמה שבועות. גם אם הודעתם לקופה, לא כדאי להסתמך על "שגר ושכח"; חובה לוודא שאכן אתם וילדיכם מכוסים.
עוד כתבות בנושא
